השימוש במדובבים
69. במהלך ימי מעצרו הושם הנאשם בתא עם שני מדובבים. בתחילה עם השוטר רס"ר יבגני ז'יטובסקי (המכונה ג'ניה ולהלן: "יבגני"), ובהמשך (ובחופף בחלק מהזמן - עד ליום 15.12.06 בבוקר), עם ארתור.
70. כידוע, אחת הסיבות העיקריות לשימוש במדובב היא הציפייה שחשוד בעבירות חמורות ייתן אמון ב"עצור" אחר הנמצא עמו בתא המעצר, יפתח את צפונות ליבו, ויתוודה בפניו בביצוע עבירה שביצע. זאת, גם כאשר יימנע מלעשות כן מול חוקרי המשטרה.
71. בפסיקה נדונה לא פעם שאלת השימוש במדובבים מול חשודים בעבירות פליליות חמורות, תוך הבהרה כי פעולה זו מצד חוקרי המשטרה הינה אמצעי לגיטימי ונדרש.
לעניין זה נקבע:
"הלכה היא כי אין לראות בפעולת הדיבוב, כשלעצמה, פגיעה בזכות הנאשם לאי-הפללה עצמית, גם כאשר מדובר במדובב אקטיבי, שכן זכות השתיקה שמורה לנאשם גם בשיחתו עם המדובב, ובידיו היכולת לבחור האם להפר את שתיקתו ולמסור למדובב פרטים אודות האירוע בגינו הוא נחקר" (ע"פ 846/10 בדוי נ' מדינת ישראל (מיום 14.7.2014)).
כן נקבע:
"המשטרה רשאית לנסות ולהפגיש את החשוד עם סוכן מוסווה שלה, מתוך תקווה שהחשוד יפתח את סגור לבו בפני איש שיחו ביתר נכונות מאשר בעת חקירתו על-ידי המשטרה - יהיה זה בשל כך שהוא סובר כי גם בן-שיחו הוא עבריין או בשל טעם אחר - ואין לראות בכך מעשה תרמית, הפוסל קבילותה של הראיה. המודה מרצונו בביצוע עבירה תוך שיחה עם אחר, עושה כן על סיכונו שלו, ואין לו זכות מוקנית לכך שתוכן השיחה יישמר על-ידי בן-שיחו בסוד" (ע"פ 467/79 בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 785 (מיום 17.12.1980)).
עם זאת, נקבעו בפסיקה מספר סייגים להפעלת סוכנים סמויים, לנוכח העובדה שבדרך כלל מדובבים אינם אנשי חוק, ובשל החשש שהתמריץ שניתן להם עלול להביאם להפעיל לחצים פסולים על חשודים. נקבע, כי על בית המשפט לנקוט זהירות בבואו לקבוע את רמת מהימנותן ומשקלן של ראיות מפלילות שנתקבלו באמצעותם, ובין היתר לקחת בחשבון את מנגנון התמרוץ שהניע אותם ואת רמת השפעתו עליהם (ע"פ 2642/10 איסאקוב נ' מדינת ישראל (מיום 28.11.2011)).
72. חברי, נדרש לסוגיית הפעלת המדובב ולהסכם (ת/317) שנערך בין גורמי החקירה לבינו (ראו סע' 481-485) והפנה בהקשר זה לעניין חייבטוב. בכל הנוגע לסוגיה העקרונית הרי שהדברים נקבעו זה מכבר והינם כמובן מקובלים ומחייבים. מאז הפרשה דנן אף נקבעו נהלים להסדרת התגמול למדובב, באופן שיסיר את החשש שהמניע הכלכלי, בשונה כמובן מרצונו לרדת לחקר האמת, יאפיל על תוצרי הדיבוב.
73. עם זאת ולענייננו, השהות המשותפת של הנאשם עם המדובבים בתא תועדה במלואה, הן בווידאו והן באודיו, וכל החומר הגולמי בפנינו. בנסיבות אלה ניתן לעמוד באופן אותנטי ובלתי אמצעי על התנהלות המדובב. זאת, בשונה מהצורך להסתפק בעדותו בפנינו ובחקירות שנערכו לו, אליהן מפנה הסנגור בהרחבה.
בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "גם לשאלת המהימנות נמצא ברוב המקרים פתרון יעיל, והכוונה לכך, שאין עוד צורך לסמוך על דבריו של המדובב עצמו בעדותו בבית המשפט, הואיל ואותן שיחות שהוא מקיים עם חשוד, מתועדות בהקלטה ולעתים גם בצילום, כשהשליטה על העזרים הטכניים מצויה בידי המפעיל ולא בידי המדובב, כך שמזה האחרון נשללת היכולת ל"עצב" את הדברים המושמעים, ולתת להם גוון ככל שיעלה על רוחו". (ע"פ 7951/98 ולנסיה נ' מדינת ישראל (מיום 5.4.2001)).
74. כאמור, צפיתי במכלול תוצרי הדיבוב (המתורגמים מטעם ההגנה). בנוסף לעמידה על התנהלות המדובבים, הצפייה מעניקה רובד נוסף ורב משמעות להבנת יחסיהם עם הנאשם. כמו כן, היא מאפשרת לעמוד על טיבו של הנאשם עצמו, אופיו והלך רוחו המשתנה, וכן להעריך את התובנות שהיו לו בנוגע למצבו המשפטי ואת תפיסתו את מצב החקירה, כהדהוד לה.
75. גם בעניין זה, התרשמותי ממערכת היחסים בין הנאשם לארתור שונה במידה משמעותית מהתרשמות חברי. לדעתי, הגם שארתור התגלה כמדובב אקטיבי שפעל נמרצות לחלץ הודאה מפי הנאשם, הרי שלא היה בפעולותיו כדי לפגוע בזכויות הנאשם, ואף לא באפשרות שלא לשתף עמו פעולה. צפייה בתוצרי הדיבוב מלמדת באופן מובהק, לטעמי, כי ארתור הצליח למצוא מסילות לליבו של הנאשם ולקשור עמו קשר חברי של אמון, לא איים על הנאשם ולא הפעיל עליו לחץ כלשהו להודות במה שלא ביצע. הנאשם לא הפך בידיו ל"חומר ביד היוצר", לא היה תלוי בו או נתון למרותו, ואף לא חשש מפניו.
76. כפי שידון בהמשך, הנאשם עצמו חווה את יחסיו עם ארתור כיחסים חבריים, וראה בו בן ברית. כך העיד במפורש בהליך הראשון (ראו ת/453 למשל בעמ' 1017 ובהמשך עמ' 1062), ואף במידה מסוימת בפנינו חזר על כך (למשל עדותו עמ' 3019 ש' 30, עמ' 3020 ש' 16 וכן, עמ' 3021 ש' 11). ארתור לא נמנע מלייעץ לנאשם, אך פעמים רבות הנאשם הוא שפנה אליו מיוזמתו לבקש את עצותיו. אפילו כאשר נדדו השיחות בתא לנושאים אחרים, שב הנאשם והחזיר את השיחה לענייניו המשפטיים, שקל את העצות שקיבל, ולעיתים אף דחה אותן. בכלל השיח עם המדובבים לא נמסר לנאשם מידע מטעה אודות החקירה, ולא הושמעו כלפיו איומים כלשהם. הגם שאקבל כי ארתור סייע באופן אקטיבי לנאשם לגבש גרסה בדבר ביצועו של "רצח באפקט" ולהציגה לחוקרים, הרי שהתשתית לעניין זה הונחה על מסד של הבנה הדדית כי הנאשם אכן רצח את המנוחה.
77. זאת ועוד, כפי שידון להלן, רעיון האפקט כאפשרות לאופן ביצוע הרצח קינן במוחו של הנאשם עוד הרבה קודם למפגש עם ארתור. יתרה מכך, הנאשם ידע היטב שגרסת האפקט שגובשה לכלל פעולה ביום 18.12.06 היא "תרגיל", לשם חילוצו מאימת הדין. ברור בעליל, שבשום שלב לא סבר הנאשם כי ביצע את הרצח תחת "אפקט". אחדד ואדגיש בהקשר זה, כי ארתור לא לחץ בשום צורה על הנאשם להודות ברצח שלא ביצע. להיפך, ארתור חזר ואמר פעמים רבות לנאשם שאל לו להודות במה שלא עשה, ואף הוסיף והדגיש בפניו כי הוא עצמו לא היה נוהג אחרת.
78. להלן אפרוש את עיקרי הדברים שעלו בתא בשיחות בין הנאשם למדובבים, ככל שאלה נחוצים להכרעה, ובראי טענות ההגנה של הנאשם, כפי שפורטו לעיל. יוער, כי חלק מהשיח בתא אשר נמשך ותועד במשך מספר ימים, מטבע הדברים אינו רלוונטי או שהינו חוזר על עצמו, ולכן אמנע מעיסוק בו.
התנהלות הנאשם עם המדובבים
79. מתיעוד השיחות בתא המעצר, ניכר כי התנהלות הנאשם בחקירותיו שונה מאוד מהתקשורת בינו לבין המדובבים. בעוד שבחקירות הוא זהיר וחשדן, הרי שבשיחותיו עם המדובבים התנהל הנאשם באופן חופשי יותר, חברותי, ובמרבית הזמן אף נינוח.
כך למשל, אף שלראשונה הוא פוגש באנשים זרים בסיטואציה מכבידה של מעצר, הרי שהוא לא חושש לחלוק מיד את מהות החשדות נגדו, ואינו נמנע מלנתח את הבעייתיות אליה נקלע ומלהדגיש את חומרת מצבו. בניגוד למה שהעיד בפנינו בהקשר למצבו הנפשי עם מעצרו (עדות הנאשם עמ' 2843), הרי שעם כניסתו לתא המעצר ביום הראשון, הנאשם אינו נראה נסער באופן מיוחד. למעשה, הוא פוצח ישירות בשיחה עם יבגני אודות עבירת הרצח בה הוא חשוד, תוך שהוא מפרט באזניו את הראיות נגדו, על חומרתן, ואת המשמעויות הנגזרות מאלה. ביום למחרת, מיד עם כניסת ארתור לתא, הוא משתף גם אותו במכלול שלחובתו, מונה בפניו את הראיות ומעריך כי "כל הראיות נגדי" (מט 163/06 (1) חלק 2 עמ' 18) וכי "לפי כל ההאשמות שלהם אני - ממש בחרא" (שם, עמ' 18-19).
אשר לדינמיקה החברתית בתא - הנאשם מתגלה כאיש שיחה המרבה לדבר, נוטל חלק פעיל בדיונים בנושאים שונים, מתבדח, ואף מסביר למדובבים אודות נושאים שונים הקרובים לליבו, בהם הוא מפגין ידע רב.
80. פרקי זמן ממושכים מוקדשים בתא לעיסוק במצב המשפטי של יושביו. הנאשם מגלה רצון לשתף את המדובבים במצבו, ופעמים מספר בהן המדובבים משוחחים על דברים אחרים, הוא מחזיר את השיח לענייניו. כך למשל ביום 14.12.06 "חבר'ה, תסלחו שאני שוב פעם אותכם לתוך הבעיות שלי" (מט 165/06 (5) חלק 4 עמ' 88), ובכל יום בשובו מהחקירה. בתוך כך, הנאשם מגלה בקיאות לא מבוטלת במונחים משפטיים, ואף חש בנוח לייעץ למדובבים באשר לענייניהם. לדוגמה, במסגרת סיפור הכיסוי של ארתור, לפיו נחשד בעבירות נשק, הנאשם מסביר לו שאם אין טביעות אצבע שלו על הנשק אזי ".. אין מה לדאוג" (מט 163/06 (1) חלק 2 עמ' 11) וליבגני, שסיפור הכיסוי שלו הינו אלימות במשפחה, הוא אומר שהחוקרים אינם זקוקים לו כלל וכי די בעדות אשתו (שם, עמ' 42).
81. בין היתר, הנאשם מגלה הבנה גם במונחים משפטיים, שיתגלו בהמשך כרלבנטיים למצבו, וחולק את תובנותיו בנושאים אלה עם המדובבים. כך, כבר בערב הראשון של מעצרו הוא משוחח עם יבגני אודות "הריגה ללא כוונה תחילה" ו"פגיעה בגוף עם תוצאות חמורות" (מט 161/06 (1) חלק 1 עמ' 33-34), תוך הבחנה עניינית בין אלה. לשאלת יבגני מניין ידע זה לנאשם, הלה משיב כי הוא "מכיר טוב מאוד את חוק העונשין האוקראיני... על מנת להגן על עצמו" (שם, עמ' 36). בהמשך, הנאשם מסביר ליבגני כי קיים מצב של רצח ללא כוונה תחילה – כמו המצב עם חבר של יבגני (אודותיו סיפר לו הלה קודם לכן) ויש הריגה במצב אפקט ואלה, כעולה מאותו הסבר, שונים:
הנאשם: "ויש הריגה במצב "אפקט" (אי שפיות זמנית). מצב "אפקט" זה כשבן אדם זוכר, נגיד, בוקר, זוכר יום, אחר כך, בום! אינו זוכר...כלום. אחר כך נזכר..."
מדובב- יבגני: "לא, כזה לא קורה,"
הנאשם: "מה."
מדובב- יבגני: "זה (עברית) סתם. בלאט"
הנאשם: "ואחר כך נזכר שבן אדם, הנה, מת".
מדובב- יבגני: "לא, ככה זה לא קורה, כמו בסרט, "בלאט"."
הנאשם: "לא, קורה. המצב הזה של אפקט קורה. "
מדובב- יבגני: "לא, בשביל זה צריך שמישהו... "
הנאשם: "אבל בשביל זה צריך לגרום כאב מאוד גדול לבן אדם. כלומר, נגיד, ... הוא בא הבייתה, והרביצו לאשתו. היא אמרה מי. הוא התפרץ, עף, מצא, הרביץ, ובמקרה הרג. זה נקרא הריגה במצב "אפקט""
מדובב- יבגני: "כן, אני יודע, נעשה קֶצֶר".
(מט 161/06 (1) חלק 1 עמ' 49-50).