83. במסגרת השיח ביניהם, יושבי התא מעלים השערות שונות לגבי מניעי הרצח האפשריים ומבצע הרצח – למשל האפשרות שהמנוחה הכירה את המבצע, האפשרות שהיה תלמיד בבית הספר, וכדומה. כן הם דנים באפשרויות הנוגעות לאופן ביצוע הרצח. בתוך כך, הנאשם מציין שהוא מקווה שמכנסיו ימצאו, שכן הן נקיים מדם (או כמעט נקיים – לדבריו), וכך יוסר החשד מעליו. בתגובה, יבגני מציע אפשרות שבמקרה של שיסוף מאחור, המכנסיים לא אמורים להתלכלך בדם. בהמשך מדגימים זאת המדובבים. דווקא הנאשם הוא שדוחה אפשרות זו, באומרו כי ביצוע כזה יותיר את שרוולו של הרוצח מוכתם בדם באופן שקשה לנקותו באופן מלא. בשיחה זו ניכרות היטב ידיעותיו של הנאשם באנטומיה ובאופנים השונים בהם ניתן להרוג אדם באמצעות סכין, וכן אופן התזת הדם כתוצאה מפעולת שיסוף הצוואר, כפי שהוא מדגים (14.12.06 מט 165/06 (5) חלק 4 החל מעמ' 5). ניתן גם להתרשם מהאופן החופשי בו הוא חולק את הדברים עם המדובבים.
84. בכלל הראיות הנזקפות לחובתו, הנאשם מדווח ליבגני בערבו השני של מעצרו (13.12.06) כי על פי חוות דעת מומחה, נמצאה טיפת דם של המנוחה על הכבל שלו. אף שניכר כי הוא מוטרד מכך, הוא מוסיף ומדגיש בפני יבגני כי אין בטיפה אחת של דם כדי להפלילו, שכן טיפת דם אחת יכול היה לתפוס בכל מקום ולהעביר לכליו: "אני אומר לו: תראה, אני זוכר שנכנסתי לשירותים, ראיתי, שתי טיפות דם, אני סגרתי אחריי את הדלת, כדי לעשות פיפי. אני סגרתי. לא הסתכלתי על הידית. ייתכן, אני נגעתי שם... ומי שהיה, לא היה מנקה את הידיים מהדם עם דלתות פתוחות. הוא היה סוגר בכל מקרה. ואני סגרתי את הדלת. השתנתי, אני אומר, יצאתי. ויכולתי 'לתפוס' איפשהו את טיפת הדם הזה" (מט 163/06 (1) חלק 1 עמ' 10 וראו גם בעמ' 53). הוא אף מוסיף, כי "בפרקטיקה המשפטית, לפי מה שאני יודע ברוסיה, טיפת דם מותרת" (שם, עמ' 52). עוד הוא מוסיף, כי כבר סיפר לחוקריו ביום מעצרו אודות טיפות דם בשירותים ולא ייחס לכך חשיבות. כעת הוא סבור כי ייתכן שנגע במקרה באותו דם וכך העבירו לכליו. גם לארתור, שנכנס לתא בהמשך הערב, סיפר על כך. עוד הוסיף הנאשם וסיפר, כי דיווח לעורך דינו אודות טיפת הדם שנמצאה, אך האחרון הרגיעו כי אין בכך מאום וכי "היא יכלה להגיע לשם בכל מיני דרכים" (שם, חלק 3 עמ' 62). גם בימים שלאחר מכן, הנאשם ממשיך לדווח ליושבי התא כי נמצא דם כלשהו על חפציו, תוך שהוא מדגיש כי לא נאמר לו היכן.
85. לטענת ההגנה, חוקרי הנאשם "רמזו" לו (מונח בו עושה הנאשם שימוש), כי הדם עליו מסר בחקירה קודמת (חקירה מיום 12.12.06), נראה על ידו דווקא ביום הרצח. לא ראיתי כי לטענה זו יש לייחס חשיבות רבה או משקל של ממש. שכן, עיון בתיעוד הדיבוב מעלה כי הנאשם אינו מלין בפני המדובבים אודות חוקריו ששכנעו אותו או היטו אותו לכך. אלא, הוא דווקא מספר למדובבים שבעקבות השיחה עם החוקרים, נזכר שאת הדם בעצם ראה ביום הרצח ולא שבוע לפני כן. למעשה, החיבור בין "לראות את הדם בשירותים" לבין "דם על אחד הכלים" הוא יציר הנאשם עצמו, מסיבותיו הוא, ואיש לא רמז לו על כך או הציע לו אפשרות כזאת. הנאשם אף מחזק את דבריו ברובד נוסף, כשהוא מוסיף ומציין בפני המדובבים שרצה לספר על כך למנקה, אבל מישהו פנה אליו והוא שכח לעשות זאת. להזכיר – לחוקריו סיפר הנאשם בחקירה מיום 12.12.06, כי ראה דם בשירותי הבנים במועד כלשהו, כשבוע עובר לרצח, ודיווח על כך למנקה, שהשיבה כי מדובר בעניין שגרתי.
לכאורה, עניין הדיווח למנקה נראה שולי וזניח. ואולם, כפי שאראה בהמשך, סוגיית הדם בשירותי הבנים מעסיקה את הנאשם באופן חריג. בהמשך אף יסתבר כי הדבר מתקשר למשפט מפתח בהתוודות בו הוא מודה בטעות שעשה, בהשאירו דם בשירותים אחרי הרצח.
ההתייחסות לחשד באונס
86. כידוע, המנוחה לא נאנסה והנאשם מעולם לא נחשד ולא נחקר בביצוע עבירת אינוס. עם זאת, לדבריו, הן בחקירה והן בפני המדובבים, הוא נחשף לשמועות אודות כך. עוד ביום 14.12.06 ובמסגרת התייעצויותיו עם המדובבים, מספר להם הנאשם כי אחד השוטרים ("השוטר הגבוה") סיפר לו ב"שיחת אגב" שהמנוחה נאנסה באכזריות "שוטר אחד, שמר עלי, נו, ההוא הלך לאנשהו, וככה הוא ישב. הוא אומר: "אנסו אותה בצורה אכזרית" (מט 165/06 (5) חלק 1 עמ' 73). בהמשך לכך, השלושה משוחחים על האפשרות שכך היה, ושהנאשם אכן חשוד גם במעשה זה. הנאשם ממשיך ודן בנושא גם עם ארתור, אחרי שיבגני עוזב.
87. בחינת שיחותיו של הנאשם עם המדובבים בסוגיית האונס, מעלה כי חוזרים בהן שלושה מוטיבים: האחד – הנאשם בטוח שלא יוכלו להאשימו באונס, בין השאר, משום שאין לכך ראיות פורנזיות (זרע והפרשות, כלשונו). ראו למשל ביום 14.12.06 165/06 (5) חלק 1 עמ' 75, כאשר הוא מכריז כי הוא מוכן לתת זרע אם יבקשו (כן ראו בהמשך מט 165/06 (9) חלק 1 עמ' 37, 39 ו – 50). ביום 15.12.06 הוא מבהיר לארתור כי "זה שלא זיינתי אף אחת, אני יודע במאה אחוז" (מט 165/06 (9) חלק 1 עמ' 39) וכשארתור אומר לו שיתפלל שלא יאשימו אותו באונס הוא משיב "מדוע להתפלל? אני יודע, שלא זיינתי אותה" (שם, חלק 4 עמ' 9-10). בהמשך ביום 16.12.06 הוא חוזר ואומר לארתור "אני לא אנסתי אותה, אז בטוח אין את הזרע שלי עליה" (מט 165/06 (15) חלק 3 עמ' 42).
השני – למרות הספקולציות שהמנוחה נאנסה, מדי פעם הנאשם אומר ליושבי התא שהוא אינו נחקר בעבירה זו. למשל ב – 14.12.06- "לפני שלקחו אותי, שמעתי מהחמות שאנסו אותה... בצורה אכזרית... אף, אף אחד משוטרים-זבלים לא דיבר, היה רצח – כן, אבל, בלאט, לגבי אונס, אף אחד לא דיבר. אתה מבין, אף אחד לא דיבר" (מט 165/06 (5) חלק 2 עמ' 37). וכן ב – 16.12.06 "לגבי האונס... אף אחד לא אמר לי שהיא נאנסה" (מט 165/06 (15) חלק 3 עמ' 18).
כשנשאל על ידי ארתור בהקשר זה מדוע הוא אומר שהמנוחה נאנסה אף שאיש מהחוקרים אינו מטיח בו זאת, מסביר לו הנאשם כי שאלותיהם מכוונת לכך "אבל זה אני לפי השיחה, אף אחד לא אומר לי שהיא נאנסה. אף אחד לא אמר. אבל לפי השיחה..." (שם החל מעמ' 42). עם זאת, הוא מוסיף שאין דנ"א שלו על המנוחה ואין טביעות אצבע, שכן אילו היו - כבר היה מוגש כתב אישום (שם בהמשך עמ' 44).
יאמר, כי בפעמים אחרות הוא מספר שחוקריו מטיחים בו כי אנס את המנוחה כך למשל ביום 15.12.06 הוא מציין בפני ארתור כי "היום החוקר הפלילי הזה, בלאט, הישראלי אומר: "אנסת אותה?" ... כאילו, "תודה" איך דפקת אותה?" (מט 165/06 (10) חלק 4 עמ' 17), ביום 16.12.06 הוא מציין בפני ארתור כי החוקר אחד או שניים אמרו לו "האם אתה אנסת בכלל ילדים?" (מט 165/06 (15) חלק 4 עמ' 4). הגם שהדברים נאמרים בתא, אין לכך תיעוד כלשהו בחקירות וגם ה"חוקר הגבוה" (אלכס גורודינסקי) אשר העיד בפנינו, לא נשאל על כך מאום בחקירתו הנגדית ובחקירה ראשית שלל מכל וכל את האפשרות שמסר פרטים מוכמנים כלשהם לנאשם (עמ' 1408-1409).
המוטיב השלישי הינו ההכרזות של הנאשם, מיוזמתו ובעקבות אותו חשד לכאורי כבר ביום 14.12.06, כי הוא מוכן לקחת על עצמו את עבירת הרצח אך לא את עבירת האונס: "רצח... זה סעיף קשה אבל רק לא אונס. לא צריך להוסיף לי את זה. כאן אני פורש, חברה. רוצים זרע? הנה קחו. מה שאתם רוצים אבל אני לא אנסתי. לא צריך לפסל לי את האונס... אני אקח רצח, אקח של מישהו זר, ... אבל אונס זה לא סעיף שהייתי רוצה להגיע עליו לבית הכלא... " (מט 165/06 (5) חלק 1 עמ' 75). בהמשך הערב, חוזר הנאשם פעם אחר פעם על הכרזה זו.
88. ניכר מההתנהלות בתא כי הכרזות אלה של הנאשם התפרשו אצל ארתור כאישור לכך שהנאשם אכן ביצע את הרצח, ושהוא רק מנסה להימנע מאישום שווא בדבר האונס.
חיזוק לתובנה זו ניתן למצוא בשיח בין המדובבים לבין עצמם, למחרת היום בתא (15.12.06), לאחר שהנאשם נלקח לחקירה. בין השניים מתנהל הדיאלוג הבא:
מדובב- ארתור: "כאילו, שמעת מה הוא צועק? "אתם הרי זה, עשיתם ממני כבר רוצח." אמרתי לו: "אתה בלאט תשמור..." ..."
מדובב- יבגני: "הוא בעצמו התבדח בנושא הזה, דיבר שהוא..."
מדובב- ארתור: "כן ואחר כך, אתה לא שמת לב, הוא ככה אמר, כאילו, בלאט, "נו, תעשו ממני מה שאתם רוצים, אבל אני לא אנס", כאילו."
מדובב- יבגני: "נו. כן הוא אתמול... כן הוא דיבר: "רצח זה בסדר, אבל אונס...".
מדובב- ארתור: "תגיד לי, איזה בן אדם ייקח על עצמו רצח? "
מדובב- יבגני: "רצח עוד אפשר לקחת" על עצמו? לא, לא, אני לא מאמין שעל עצמו. מה, נראה לי ש... "
מדובב- ארתור: "איזה בן אדם, שלא רצח עדיין, יגיד: "בסדר, אונס לא, אבל רצח זה כן, אקח"?"
מדובב- יבגני: "אני לא יודע."
מדובב- ארתור: "איזה בן אדם, פשוט, יגיד דבר כזה?"
מדובב- יבגני: "אני לא ידוע, אני לא בית משפט."
מדובב- ארתור: "למה הוא מסכים?"
מדובב- יבגני: "כן זה גם כן נשמע מוזר, בלאט. למטרת איזה זין? מה יש לך, בלאט. "
מדובב- ארתור: "הוא מסכים על "ההרטבה" ("רצח" בסלנג). איזה זין!"
מדובב- יבגני: "אני, בלאט, הייתי צועק יום שלם: "מה? מה יש איתך? זין איך התחרפנת?" נו. הרי אפילו לא במחשבות..."
מדובב- ארתור: "מה יש לך? הרי גם אני: "איזו הרטבה" ("רצח" בסלנג)? איזה אונס?" "איזה? על הזין, לגמרי לא עשיתי כלום, בלאט". והוא צועק: "בסדר, בלאט, ההרטבה ("רצח") אבל אונס - לא...""
(מט 165/06 (8) חלק 4 עמ' 12-14).