אפילו על סיפה של ההתוודות, ארתור מציין בפני הנאשם כי אם הוא לא רצח את המנוחה הוא ישוחרר "תראה, מאה פעם אמרתי לך: זאת, בלאט, מדינה כזאת, כאן אף אחד לא יכלא אותך בכוונה" (מט 165/06 (26) חלק 1 עמ' 15/44).
97. יתרה מכך, ארתור מדגיש בפני הנאשם שהוא עצמו לא היה מוכן להודות ברצח שלא ביצע בשום תנאי:
ארתור: "אני מוכן לקבל חמישה (עברית) מאסרי עולם, אם אני לא עשיתי."
הנאשם: "מה זה "חמישה (עברית) מאסרי עולם"?"
ארתור: "אתה מדבר לגבי מאסר אחד, אתה מדבר לגבי מאסר עולם אחד."
הנאשם: "נו?"
ארתור: "אני מוכן לקחת חמישה מאסרי עולם. אם אני לא עשיתי, אני אלך עד הסוף"
(מט 165/06 (10) חלק 4 עמ' 68).
לאחר שהנאשם מוסיף כי לא ביצע את העבירה וכי רע לו בלי המשפחה, מוסיף ארתור "אני מבין אותך. אני מבין הכל אצלך. רומה זה שלך, אמרתי לך, אתה רוצה להגיד לי משהו, בכיף, תגיד, זה שלך. אתה לא חייב להגיד לי. אבל זה שלך" (שם).
בהמשך הדברים, ארתור מדגיש כי אפילו היו מענים אותו "במגהצים" על מנת שיודה, היה צועק לאחר מכן שלא ביצע (מט 165/06 (11) חלק 1 עמ' 51-52). בהזדמנות זו הוא גם מזכיר לנאשם שדווקא אותו לא מענים, ובתגובה לדברי הנאשם ש"נשבר פסיכולוגית", ארתור אומר לו שבסך הכל אומרים לו "מילים". ארתור גם אומר לו שהוא לא צריך "להיפטר מזה" אם לא רצח (15.12.06 מט 165/06 (10) חלק 4 עמ' 64).
98. הנה כי כן, בניגוד גמור לטענת ההגנה, ולמרות התגמול שהובטח לארתור במקרה של הודאת הנאשם ברצח, ארתור דווקא המליץ לנאשם לא להודות אם לא עשה את המעשה. גם ההתמקדות בסיפור האפקט היא תחת ההנחה שהנאשם, אשר הראיות כנגדו הלכו ונאספו, ואשר חזר והכריז שייקח על עצמו רצח אך לא ייקח על עצמו אונס, אכן ביצע את הפשע, ושארתור רק מסייע לו לגבש גרסה שתאפשר לו לקבל עונש מופחת.
גרסת האפקט
99. כאמור, עניין האפקט עלה כבר בחקירה ביום 12.12.06, וזאת באופן כללי וכדרך אפשרית להסביר את ביצוע רצח. לאחר מכן, הנאשם ממשיך לעסוק בנושא עם יבגני, תוך שהוא מבהיר לו מהו "רצח באפקט", ובאופן קונקרטי לעניין כאן מוסיף "שסתם התקצר לי?". דוגמא נוספת לכך היא מהשיח בתא ב-15.12.06. לאחר שהנאשם שב ומעדכן את ארתור בפרטי החקירה של אותו יום, והם מסכימים שעבירת אונס היא הדבר הגרוע בתיק, מתקיים הדיאלוג הבא:
ארתור: "אני אישית חושב ... ההרטבה ("רצח" בסלנג) בהשוואה לאונס האכזרי הזה זה זין כמה כלום."
הנאשם: "כן"
ארתור: "אתה מבין? כולם מסתכלים על אונס כעל התעללו בילדה."
הנאשם: "את ההרטבה ("רצח" בסלנג) אפשר לכסתח – אהה, הוא זין איך פלט שטות,"
ארתור: "את ההרטבה ("רצח" בסלנג) אפשר..."
הנאשם: "סָתַם אותי ו..."
ארתור: "את ההרטבה ("רצח" בסלנג) כן... את ההרטבה ("רצח" בסלנג)"
הנאשם: "ולהוריד תקופת כליאה, לקצר."
ארתור: "את ההרטבה ("רצח" בסלנג) אפשר לעשות זה ... איך זה נקרא"
הנאשם: "ללא כוונה תחילה". (מט 165/06 (9) חלק 1 עמ' 24-25).
כלומר הנאשם אף מודע לכך שבגדרי הטיעון "סתם אותי" קרי, רצח ללא כוונה תחילה, ניתן לקצר את תקופת הכליאה.
בנוסף, עוד ביום 15.12.06, בשתי הזדמנויות שונות, הנאשם מתאר בפני ארתור מהלך עניינים לפיו הרצח בוצע בהתפרצות עצבים: "אגיד: "כן, זין איך נמאסה עלי ה'חברה' הזאת, פלטה משהו ואני התרוממתי...לקחתי על הזין, את הסכין, וזין איך שדפקתי אותה כפעמיים. הסתובבתי והלכתי. כן, שטפתי את הידיים בשירותים" (מט 165/06 (9) חלק 1 עמ' 35) ובהמשך "כן, ניגשתי, היא הציקה לי, אני זין איך היכיתי כפעמיים (ייתכן "כמה פעמים) בעזרת סכין, הסתובבתי והלכתי. אה, שטפתי את הידיים שם וזהו" (מט 165/06 (10) חלק 4 עמ' 21).
100. אם כן, ארתור והנאשם משוחחים כבר משלב מוקדם (החל מיום 14.12.06) אודות האפשרות לעריכת עסקה, שבמסגרתה יודה הנאשם בעבירת הרצח אותה ביצע ב"אפקט". עם זאת, רק ביום 18.12.06, הנאשם היה נכון לאמצה. וזאת, כך לטעמי, נוכח התפתחות החקירה עד אז, ולא עקב לחצים או "שטיפת מוח" כלשהי מצדו של ארתור.
101. כפי שניתן ללמוד מצפיה בתיעוד ממועד זה (18.12.06), הנאשם שב לתא המעצר מהחקירה כאשר הוא נסער. הנאשם מציין בפני ארתור כי חוקריו יכולים לשמוח, שכן עלה בידם לסגור את התיק. נמצא הרוצח - הנאשם (מט 165/06 (25) חלק 1 עמ' 10). כזכור, במסגרת חקירה זו הוטחו בנאשם מכלול הראיות שהצטברו נגדו עד לאותו מועד (גרסאות השומרים לעניין הבגדים שלבש, גרסאות בני משפחתו, עדותו של ג'נח ועוד), ולמרביתן לא היה בידו להשיב, כפי שהדבר משתקף מהדברים שהוא מביא בפני ארתור. הנאשם משתף את ארתור במכלול הראיות שהוטחו בו, ומספר כי נתפס על ידי חוקריו בשקריו (שם, עמ' 16) וכי נאספו כנגדו ראיות נסיבתיות רבות (שם, עמ' 17). כל זאת עושה הנאשם ביוזמתו, תוך שהמידע החדש לעניין התפתחות החקירה והסתבכותו האישית מוצג על ידו כהתרשמות אישיות שלו.
102. בהמשך לכך שבו השניים לשוחח על "גרסת האפקט", כאשר הנאשם אמר לארתור "אתה מבין, אגיד לך דבר אחד. אפילו אם אני באמת חיסלתי את הילדה הזאת... אני לא זוכר שום דבר מזה" (מ"ט 165/06 (25), חלק 3, עמ' 8/59). ובהמשך השיחה, כאשר ארתור העלה בפניו את האפשרות כי ביצע את הרצח "תוך כדי נפילה בזיכרון", השיב: "ייתכן, אני לא יודע, כי כולם אומרים, שאני רצחתי (הרגתי)... ייתכן ורצחתי (והרגתי), אבל אני לא זוכר את זה. אני לא זוכר את זה ייתכן וזה ככה... בלאט, אני לא יודע. אני כבר באמת מרגיש את עצמי בתור הרוצח" (מ"ט 165/06 (25), חלק 3, עמ' 16-17/59).
103. הנאשם וארתור הוסיפו לשוחח בעניין אפשרות של פגיעה בזיכרון בעת התפרצות אלימה. אז הפנה הנאשם, לראשונה ומיוזמתו, לאירוע שקרה לו בעבר שאותו הוא זוכר, ובו הכה את אחיו באופן קשה במסגרת התפרצות אלימה: