ובהמשך:
"עו"ד מ. חן רוזנפלד : אני אומרת לך שאתה דיברת בשני קולות, קול אחד רומן האשם קול שני רומן לא אשם למשטרה, דוגמה ראשונה, בקול רם אתה מדבר על לחץ המשטרה לוחצת אותך אבל בלחישה אתה לוקח את המילה לחץ והופך אותה ואומר מה שעשיתי קשה לי לחיות עם זה, קשה לי מאד זה לוחץ עלי חזק, אל תענה אני רוצה להראות לך את הקטע מונה 00:30:40, חלק 3, דיסק 3,
(בשלב זה מוקרן סרטון באולם בית המשפט)
עו"ד מ. חן רוזנפלד : הוא שואל אותך על הלחץ ובקול רם אתה אומר על הלחץ של המשטרה אבל אז בלחישות אתה קם מהמיטה וניגש לארתור ולוחש לו ליד הפנים על הלחץ שאתה מרגיש בגלל המעשה מה שאני עשיתי עלי לחיות עם זה וזה קשה לי זה לוחץ עלי מאד.
הנאשם, מר ר. זדורוב : נכון, זה מה שראיתי כמה שאני הבנתי זה אחרי ההדגמה היה וסיפרתי לו את הדברים האלה ובגלל זה אמרתי ששקר אמרתי לו בשושו ובקול רגיל אמרתי את האמת וזהו, כי אני לא ידעתי שומעים או לא שומעים אותנו ואם שומעים למה שישמעו את השקר שלי".
(עדות הנאשם עמ' 3218-3219 לפרוטוקול).
ומיד לאחר מכן:
"ש : או קיי, עוד קטע, 00:17:30 מאותו דיסק כאן אתה מדבר על איך אתה מעריך את המצב המשפטי שלך, את ההערכה האמיתית שלך אתה לוחש, את ההערכה המבוימת אתה אומר בקול, האמיתית זה שהייתי באפקט לא יעבור ואת זה אתה לוחש אין כלי ניקיתי את כל הראיות ואז בקול רם להוכיח אי אפשר אני מקווה שבית משפט יכיר בחפותי, אתה מדבר גם לבית משפט לא רק למשטרה.
(המשך הקרנת סרטון)
ש : אתה רוצה להתייחס לזה?
ת : כן, אני אמרתי אמת אמרתי בווליום רגיל לא צעקתי לא שום דבר כי שקר אמרתי לו בשושו כי אני לא יודע מאזינים או לא כי אני לא יודע, שקר אמרתי לו בשושו אם מאזינים שלא ישמעו ואמת אמרתי בקול נורמלי."
(עדות הנאשם, עמ' 3219-3220 לפרוטוקול).
220. אם כן, טענת הנאשם כיום, הינה כי ההתוודות ברצח נמסרה בלחש כחלק מניסיונו "לרצות" את ארתור בשל הפחד שחש ממנו, ומתוך רצון שחוקרי המשטרה, אשר אולי מאזינים לדברים, לא ישמעו התוודות "שקרית" זו, בעוד שאת ההצהרות בדבר חפותו אמר בקול רגיל.
221. הסבר קלוש זה של הנאשם מהווה גרסה כבושה. לא מצאתי לתת בה אמון, שהרי כבר קבעתי קודם לכן שהנאשם לא רק שלא חשש מארתור או חשד במניעיו, אלא ראה בו איש אמונו, בו הוא יכול לבטוח, להתייעץ עמו ולספר לו את האמת. כמו כן, לגופם של דברים, "הצהרות" הנאשם בדבר חפותו לא היו חלק מהשיח ה"טבעי" עם ארתור, אלא אמירות כלליות וחסרות הקשר, אשר הופרחו לחלל באופן מלאכותי.
222. לטעמי, התנהלות זו של הנאשם בשלב זה של ההתוודות ופיצול דיבורו ל"שני קולות" נעשתה באופן מודע ושקול, תוך ניסיון מגושם לנהוג בתחכום, דבר המלמד כי הנאשם היה בשליטה מלאה עת התוודה, ומחזק את האותנטיות של התוודותו.
223. אכן, כפי שטען ב"כ הנאשם בפנינו וכפי הבהרתו של חברי בסעיף 347 לחוות דעתו, אין המדובר במתאם של מאה אחוז בפיצול בין הדיבור בלחש לדיבור בקול רם, וניתן לאתר מספר מקרים בהם הנאשם דיבר בקול רם יחסית אודות הרצח או הכחיש אותו בלחש. עם זאת, לטעמי, אין במקרים ספורים אלו כדי לשנות מהתמונה הכללית הברורה, לפיה הנאשם בחר מיוזמתו להתוודות ברצח המנוחה כשעיקר דבריו נאמרים בלחש, ומנגד, דאג לפזר בקול רם "הצהרות" בדבר חפותו. הגיוני בעיני, שככל שהשיחה התמשכה, הוסרו במקצת מגננות הנאשם, ובמסגרת השיחה הקולחת "נשכח מליבו", מדי פעם, מתי עליו להרים את קולו ומתי ללחוש, כאשר בכל פעם הנאשם "תפס" עצמו לאחר כמה מילים וחזר מיד לדבר בלחש.
224. בסעיף 347 לחוות דעתו, "חילק" חברי את ההתוודות לשלבים שונים : "שלב א' - עד כיבוי האור בתא - עימות בין הנאשם לארתור טרם ההודאה. ארתור תוקף את הנאשם מילולית על חוסר אמון של הנאשם בו, על כך שהנאשם רואה בו "טיפש"... שלב ב' - אחרי הדלקת האור (על ידי ארתור) עובר לטקטיקה אחרת - מתקרב לנאשם, מתיישב סמוך אליו ומתחיל לדבר איתו בלחישות... שלב ג' - ארתור עובר לשבת על המיטה של הנאשם ומדבר איתו שוב בלחישות..."