ובהמשך:
"ש : שאצל ארתור בתא אתה הדגמת וסיפרת לחישות את כל ההתוודות שלך מה שהיום קראת זה הקשר כי סיפרת שפחדת ממנו כי הוא היה באמת מפחד,
...
ש : האם בשלב הזה אתה האמנת עדיין שרצחת אותה?
ת : לא, לא האמנתי, אני ידעתי שלא רצחתי אותה.
ש : כשאתה עומד בבית המשפט במשך שש ישיבות שלמות שאתה מוזהר בכל אחת אמת בחובתך להעיד אמת ואתה מספר לשופטים שלאורך כל ההתוודות שלך ארתור בתא, חקירה, שחזור וחקירה מה- 21 משך כארבעה ימים כל הזמן הזה אתה באמת האמנת שרצחת אותך באפקט אתה שיקרת?
ת : אז כן.
ש : למה שיקרת, מי אמר לך לשקר?
ת : אמרתי שהיה קו הגנה, למה לא זוכר, הלכתי עם מה שאומר עורך דין .
ש : זה מה שעורך הדין אמר לך לעשות להגיד שהאמנת שרצחת אותך באפקט? מה זה הלכתי עם מה שאומר עורך דין ? אני לא רוצה תשובות כלליות, מה היה, מה היה, אתה הגעת לדוכן העדים עם גרסה כזאת איך קרה שהגעת לספר אותה אז.
ת : אני לא יודע למה אז הגעתי לזה לא זוכר".
(עדות הנאשם, עמ' 2957-2958 לפרוטוקול).
238. גם בגרסה זו של הנאשם לא מצאתי לתת אמון, בהיותה משוללת היגיון. אין היא מסבירה כיצד ייתכן שלא סיפר בהליך הראשון דבר לעניין הפחד מארתור, אשר לטענתו כיום היה כה משמעותי, עד שהביא אותו לבדות מליבו הודאת שווא ברצח. ושוב אדגיש - גם אם היה ניתן לקבל את גרסת הנאשם לפיה שקריו בהליך הראשון הגיעו כתוצאה מ-"קו הגנה" שהכתיב לו ב"כ דאז, אין בה להסביר מדוע נמנע הנאשם בשלב מוקדם הרבה יותר, מלספר לחוקריו שהתוודה כי אוים. האם יעלה על הדעת כי למן הרגע הראשון היה באמתחתו של הנאשם הסבר ברור לעצם התוודות השווא, אשר לטענתו כיום הינו הסבר אמת, והוא, מסיבותיו שלו, לא מצא להעלותו באף אחד משלבי החקירה, ואף בחר למסור במהלך ההליך הראשון גרסה שונה בתכלית? יתירה מזו, אם השקרים בהליך הקודם מוסברים כקו הגנה, מדוע לא הובא לעדות עורך דינו הקודם של הנאשם כדי לאמת את הדברים? כידוע, הלכה היא כי הימנעות צד מהבאת עד רלוונטי בלא הסבר סביר, פועלת לחובת הצד הנמנע מהעדות ויוצרת הנחה לקיום חשש כי יש בעדות כדי לתמוך בעמדת הצד השני.
239. ואם בכך לא די, גרסה חדשה זו של הנאשם מהווה, כמובן, עדות כבושה, אשר כבר נקבע לגביה כי "הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש'הכובש עדותו' חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה" (קדמי, עמ' 441). לעניין משקל של עדות כבושה, נקבע בין היתר בע"פ 4297/98 הרשטיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 673 (10.9.2000):
"כאמור, הלכה פסוקה היא כי ערכה ומשקלה של עדות כבושה מועטים ביותר, כל עוד העד לא נתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע כבש את עדותו ומדוע החליט לחושפה בשלב מאוחר. ודוק, כלל ראייתי זה חל גם על עדותו של נאשם במשפט, כפי שכבר ציינתי בע"פ 5730/96Error! Hyperlink reference not valid. גרציאני נ' מדינת ישראל [6]:
"...גם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגירסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה, נושאת הגירסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגירסה" (שם, בפיסקה 5)".
כן נקבע בע"פ 6908/10 דוד נ' מדינת ישראל (מיום 2.1.2013):
"לכבישת עדות, אשר לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכבישתה, השלכות שונות. ראשית, כידוע, משקל של עדות כבושה אינו רב (ראו, למשל ע"פ 7392/08 אלטורי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.7.2009)), כמו כן בעדות כבושה ניתן למצוא לעיתים חיזוק לראיות התביעה (ראו ע"פ 365/81 אושרי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 114, 129 (1983)), ויש בה גם לפגוע במהימנות מוסר הגרסה הכבושה".
240. זאת ועוד, כפי שציינה המאשימה בסיכומיה, במהלך כל השנים שלאחר הרשעתו בהליך הראשון, הנאשם לא טרח להעלות את הטענה המהותית כל כך, לפיה "התוודות השווא" התרחשה כתוצאה מאיומים וחשש לחייו. כך, במסגרת ראיונות שהתקיימו עם הנאשם בערוץ 11 בשנת 2015 (טרם מתן פסק הדין בערעור בעניינו) (ת/464 ו-ת/464א)) ובערוץ 12 (לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעורו) (ת/463 ו-ת/463א), לא הזכיר הנאשם את האיומים והחשש מארתור, וזאת חרף העובדה שנשאל על הדברים מפורשות. האם יעלה על הדעת כי גם לאחר שההליך בעניינו הסתיים בהרשעה, משמע, "קו ההגנה" של בא כוחו דאז כשל, ימשיך הנאשם וינצור בליבו מידע מהותי כל כך, הניצב בלב ליבה של ההרשעה?
הנה לדוגמה, חילופי הדברים בראיון שנתן הנאשם לערוץ 11:
מראיינת: "השופטים הם היו משוכנעים שאתה הרוצח ובעיקר בגלל השיחה עם ארתור, כי יש שם קטעים שכאילו גם אני כשאני קוראת קשה לי עם זה. כי זה קטעים שאתה אומר לו למשל שאתה לא חשבת שימצאו אותה באותו היום אלא רק למחרת. למה להגיד דבר כזה?"
הנאשם: "אני מנסה לזכור את השיחה הזאת ולא יכול לזכור אותה. אני אפילו לא זוכר מה שהיה שם."
מראיינת: "שזה מדהים כי זה השיחה שבעצם, אתה יודע, עשתה לך את כל הבעיה. זאת השיחה. גם מוזר שאתה לא זוכר אותה. זה הדבר אתה מבין?..."
הנאשם: "אני אומר שאני לא זוכר האם אחרי הפסיכיאטר שם היה בכלל... השתגעתי שם. הם התחילו לעשות עלי... אם אני לא טועה זה שבוע או שבועיים אחרי המעצר, החקירות האלה, השתגעתי, המוח התפוצצת. אני לא זוכר, שמה הרבה דברים אני לא זוכר. אני ראיתי בדיסק והשתגעתי איך זה אני. הגוף שלי אבל כאילו זה לא אני".