ובראיון לערוץ 12:
מראיין: "אבל רומן אתה הודית בפני מדובב."
...
הנאשם: "בנאדם שלא היה אף פעם בבית סוהר לא יודע איך להתנהג, שמו אצלו עבריין שהולך בפוזה, הנה אני גנגסטר, אח שלי שמה גנגסטר, תפסו אצלנו רכב מלא בנשק, ובן אדם מצד ההגנה אומר כאילו "הנה גם אני גנגסטר, כדי שאחד לא אוכל את השני. כי קשה להסביר לך את זה, למה אתה לא היית בסיטואציות כאלה. נתתי לבן אדם לשמוע את מה שהוא רוצה כדי שיעזוב אותי בשקט".
התנהלות זו, של הצגת גרסאות שונות ומתחלפות לאורך השנים, שאף אחת מהן אינה מהווה הסבר מתקבל על הדעת למניעים להתוודותו, מחזקת את המסקנה שההתוודות הייתה אמת.
241. ואם לא די בכל האמור, הרי שיש להזכיר כי שגרסה כבושה זו אף עומדת בסתירה ברורה למערכת היחסים החברים בינו ובין ארתור, כפי שתועדה לאורך כל שהותם בתא המעצר, וכפי שבאה לידי ביטוי בדינמיקה של ההתוודות עצמה (ראה לעיל בפרק זה).
242. בסיכומיו הפנה ב"כ הנאשם למהלכים בתא מהם, לטענתו, ניתן ללמוד אודות איומיו של ארתור כלפי הנאשם. גם כאן יש להדגיש - הנאשם עצמו, הן במהלך חקירותיו (לאחר שחזר בו מההודאה) והן בעדותו בהליך הראשון, לא הפנה באופן ספציפי לכל אותם מקרים בהם חש "איום" מצד ארתור, ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. מכל מקום, עיון בדוגמאות אליהן הפנה ב"כ הנאשם, מלמד כי אין בהן ממש.
243. משקל משמעותי ביקש ב"כ הנאשם לתת ל"איום" של ארתור כלפי הנאשם כי יגרום לו לכוויות, אלא שמההקשר בו נאמרו הדברים עולה כי לא כך הדבר (הדברים כבר צוטטו קודם לכן, אולם בשל חשיבותם אביא אותם בשנית):
ארתור: "פשוט אני אומר לך, אתה בין עצמך יודע אשם אתה או לא אשם. בין עצמך, ואתה יודע, האם נפגש בכלא או לא. תראה, אם זין איך תעבוד, תאמין לי, אשמח בשבילך, אם זין איך תעבוד עליהם. אני אשמח. בשבילך. אם תוכל- קדימה. אם תוכל. אתה לא טיפש. אתה לא טיפש. אבל תראה, אתה יכול לקבל כוויות. לקבל כוויות.. מאנשים שאתה לא סומך עליהם."
הנאשם: "אני הבנתי אותך."
ארתור: "רק מזה אתה יכול לקבל כוויות. מדוע, אנשים ההם.. שמאחלים לך טוב, ואתה לא סומך, זה יכול רק.."
הנאשם: "להזיק לי." (מ"ט 165/06 (26), חלק 2, עמ' 6-7/52).
244. אם כן, מהשיח בין השניים ברור שארתור לא "איים" על הנאשם שהוא עצמו יפגע בו או יגרום לו לכוויות, אלא הבהיר מדוע אנשים אחרים, אשר בשונה ממנו, אינם רוצים בטובתו של הנאשם, עלולים לפגוע בו. הוא אומר זאת דווקא כדרך לבסס את אמון הנאשם בו. לטעמי, אף ברור כי ארתור אינו מתכוון לכוויות של ממש, אלא הוא עושה שימוש בדימוי לגבי הסיכון שאחרים יפגעו בנאשם.
245. יתרה מכך, כפי שכבר נפרש לעיל, דבריו של ארתור אף מתחברים לשיח שניהלו השניים זמן קצר קודם לכן. במסגרתו, ארתור התריע בפני הנאשם כי הוא "מפטפט" באופן שיכול לפעול לרעתו, "אתה בגלל מילים של עצמך יכול לעוף. אתה יודע את זה?" (מ"ט 165/06 (26), חלק 1, עמ' 26/44). אף בהמשך השיח, דקות לפני ה"איום" כביכול בדבר הכוויות, אמר ארתור לנאשם כי היה לו מזל שדיבר דווקא עמו על האפשרות שרצח את המנוחה במהלך "אפקט", שכן מישהו אחר יכול היה להלשין ("לטפטף") עליו בתמורה להקלות: "ואילו מישהו אחר היה, מישהו אחר היה, במקומי, אני לא יודע, אילו מי היה, את מבין? אבל בקש מהאל, בקש מהאל, שאני איתך ברגע הזה. מדוע? אילו היה מישהו אחר, או אילו היה מטפטף, היה לך פיזדיץ (חבל"ז). לא צריך להוכיח לך כלום... אני מה רוצה להגיד לך. תראה. ראשית, איך שהייתי כאן, ככה אני יושב. מה שפה.. מה שנאמר פה, מה שנאמר פה, נאמר פה- זה ימות פה. זה ימות כאן. לא משנה מה יתנו לי, יגידו לי: "תביא! אה הו!" זין איך אין לדעת. בחיים לא. בחיים לא אחליף את מילת הגברים שלי, בלאט, הבנת?".
(מ"ט 165/06 (26), חלק 2, עמ' 3/52).