הטענה להפעלת לחץ על הנאשם
258. מצפייה בחקירת הנאשם מיום 19.12.06, במסגרתה הודה הנאשם ברצח המנוחה, כמו גם ביתר חקירותיו, לא התרשמתי כי הופעל על הנאשם לחץ חריג כלשהו, ובוודאי לא השתמשו כלפיו באמצעי חקירה פסולים, שיש בהם כדי לפגום בקבילות ההודאה או במשקלה. להתרשמותי, גם חקירה זו נוהלה באווירה רגועה יחסית, במיוחד בהינתן העובדה שעסקינן בחקירת רצח. וזאת יש לזכור, החוקרים סברו באמת ובתמים כי הנאשם הוא שרצח את המנוחה, שהרי כבר ידעו שהנאשם התוודה בפני ארתור בלילה שלפני. לכן הם הטיחו בו כי יש בידם ראיות חזקות כנגדו, ודרבנו אותו לספר אמת ולשתף עמם פעולה. מכאן, אין להתפלא כי דחו "בזלזול" את הכחשותיו. עוד אציין, שהחוקרים (בעיקר אזולאי) אף הפגינו כלפי הנאשם אמפתיה, הן בטרם החל להודות ברצח והן לאחר מכן.
259. יתר על כן, הגיוני לטעמי להניח שלנוכח סמיכות הזמנים להתוודות, מדובר למעשה בהמשך ישיר וטבעי של הסרת חומות ההכחשה בה החל הנאשם לילה קודם לכן, ולא תוצאה של לחץ בלתי סביר, אשר הבשיל, באופן "מקרי", דווקא בחקירה זו שלמחרת ההתוודות.
הטענה להטעיית הנאשם בסוגיית ההודאה "בלב נקי"
260. טענת ההגנה היא, כי הנאשם הולך שולל על ידי חוקריו להאמין שאם ימסור הודאה ב"לב נקי" יזכה להקלה בעונשו, ובצוק העיתים, בדה את גרסת השווא כדי להקל את מצבו המשפטי.
261. הצדדים הרחיבו בטיעוניהם לגבי משמעות "ההודאה בלב נקי", תוך הפנייה לדין הזר, ובהקשר זה אף שמענו מומחים מטעם הצדדים. הגם שאיני מתעלמת מהפניותיה הרבות של המאשימה לביטויים השונים בהם השתמשו הנאשם והחוקרים לאורך ההליך, הרי שלטעמי, סופו של דבר, אין צורך לעסוק בכך. ניתן לקבל, כי לפי היכרותו והבנתו את המצב המשפטי, הנאשם אכן סבר שהודאה בדרך זו יכולה להביא להקלה בעונשו, ואולי תוצאה זו אף הינה מתחייבת. הדברים משתקפים לאורך הדרך, החל מהערב הראשון למעצרו, בין השאר באמירתו למדובב יבגני, כי היה מודה על מנת להקל בעונשו, וכלה בדבריו של סשה כי משמעות ההודאה זהה בישראל כמו ברוסיה/אוקראינה. כאמור, הדברים היו מובנים גם לסשה, אשר אישר זאת בעדותו בפנינו (עדות סשה, עמ' 450-453 הגם הסתייגותו המסוימת בהקשר זה). אין חולק כי סוגיית ההודאה ב"לב נקי" שבה ועלתה בחקירה זו, וככל שצריך לכך עיגון נוסף, הרי שסשה מבהיר לנאשם מפורשות כי בית המשפט מביא התנהלות כזו בחשבון (מט 172/06 (1) חלק 3 עמ' 43/65).
262. לפיכך, לו הייתי משתכנעת שזו הייתה הסיבה להודאתו, ולו הייתה ההודאה עומדת במנותק מההקשר שלפנינו, היה מקום לבחון האם התנהלות זו פוגמת בתוצרי החקירה (קבילות או משקל). עם זאת, לא כך הדבר, ויש לבחון את סוגיית ההודאה ב"לב נקי" בראי תמונת הראיות הכוללת.
263. תחילה, ובטרם אדרש לבחינת הטענה לגופה, מקובלים עלי דברי המאשימה כי טענת ההגנה היום, לפיה הנאשם הולך שולל להודות "בלב נקי" כי הדבר יטיב עמו, לא נטענה ככזו על ידו במסגרת ההליך הראשון, ומשכך היא מהווה עדות כבושה. אכן, אין חולק כי הנאשם הצהיר גם בהליך הראשון שהוא ביקש לשתף פעולה עם החוקרים, כפי שמביא חברי בהרחבה (סע' 352 לחוות דעתו), אלא שכזכור, במסגרת עדותו בהליך הראשון, טענתו המרכזית של הנאשם הייתה כי הודה ברצח משום שהאמין שאכן ביצע את הרצח מתוך "אפקט", לרבות בשלב בו הודה בפני חוקריו ב – 19.12.06:
"ת. המדובב כל הזמן אמר לי שיכניסו אותי לכלא כי יש עובדות נגדי, הוא דיבר איתי על הנושא הזה ואמר לי שמאסר עולם זה 33 שנה והוא אמר שיהיה אפשר לצאת מזה והביא אותי למצב שאני נכנסתי ללחץ ואני האמנתי לו, אני כבר התחלתי להאמין בכל מה שאומרים החוקרים במשטרה והמדובב, אני האמנתי אפילו לזה שיכול להיות שאני רצחתי, אני התחלתי לבכות והתחילו לי רעידות בכל הגוף מהעצבים, הרגשתי כאבי ראש והתחלתי להאמין שאני עשיתי את זה.
...
ש. למה התנהגת ככה
ת. באותו רגע אני כבר האמנתי שאני רצחתי את הילדה והתנהגתי כמו רוצח והכנתי את עצמי לקבל את העונש היותר קל"
(ת/453 עמ' 1019)
אם כך אמר אז – אין הוא יכול לטעון היום כי בשל הסתמכותו על הבטחה כלשהי מצד החוקרים, הסכים להודות הודאת שווא. גם כאן, בדומה לתמיהה ביחס לטענתו הכבושה לפיה התוודה משום שפחד מהמדובב, יש מקום לתהות מדוע נמנע הנאשם במשך השנים לזעוק חמס כנגד העוול שעשו לו חוקריו, שגרמו לו להודות הודאת שווא בהבטחות כזב.
264. שנית, גם לגופו של עניין דין הטענה להידחות. לדברי ב"כ הנאשם בסיכומיו, לאחר שהנאשם הבין שאין תוחלת לגרסת האפקט הוא זנח אותה ו"הלך בכל הכוח על הודאה ב"לב נקי" (סע' 730 לסיכומים). גם חברי קבע, שאחרי שארתור אמר לנאשם ב-19.12.06 שגרסת האפקט נכשלה "הנאשם מבין שכלו כל הקיצין, שגרסת ה"אפקט" שבנה לו ארתור, לא תעזור לו, שהראיות כולן נגדו, כך לשיטתו. הדרך היחידה הפתוחה בפניו, היא הודאה בלב נקי, דבר שיכול לגרום לשיטתו שלו ולהבנתו שלו, להקלה משמעותית בעונשו" (סע' 345 לחוות הדעת). כמבואר להלן לא אוכל להסכים עם קביעה זו.
265. מתיעוד ההודאה עולה שהצעתו של סשה לנאשם, בראשית החקירה, להודות "בלב נקי", לכאורה כדי להקל בעונש, דווקא נתקלה בחומה בצורה. לו היה הנאשם מחליט "ללכת על הודאה בלב נקי בכל הכוח", כטענת הסנגור, היה אמור עתה לקבל את הצעתו של סשה ולפרוש בפניו גרסה "שקרית", כמיטב דמיונו. במקום זאת, הנאשם המשיך להתעקש על חפותו. סשה אף התריע בפני הנאשם, מבלי לפרט, שמאז החקירה הקודמת החוקרים יודעים יותר ושאין להם ספק באשמתו, אך ללא הועיל. למעשה, הנאשם פועל ממש כפי שאמר לארתור ערב קודם, ומנסה "ללכת על כל הקופה" ולהכחיש כל קשר לרצח.
266. כן ניתן היה לצפות, שלוּ דיברה הצעתו של סשה אל ליבו של הנאשם, הוא היה מדגיש בפני החוקרים, למען הסר כל ספק, שהודאתו נמסרת "בלב נקי", או לכל הפחות, מכאן והלאה משתף אותם בפרטי הרצח. במקום זאת, כפי שמעידים הציטוטים שהובאו לעיל, הנאשם דבק בעקשנות בעמדתו והתמיד לדחות את ההטחות החוזרות ונשנות מצד החוקר שהינו הרוצח.
267. בפועל, הסיבה האמיתית לכך שהנאשם שחרר בסופו של דבר את חרצובות לשונו, קשר את עצמו לרצח וסיפק פרטים והסברים, הייתה כי האמין מחדש שלגרסת האפקט יש היתכנות. לשם כך, הוא "נעזר" באזולאי. הלה מצטרף לחקירה, מגלה אמפתיה למצבו של הנאשם ואומר לו כי הוא נותן אמון בגרסת האפקט שמסר יום קודם: "אתה אתמול דיברת איתנו על הבלק אאוט.. אני מאמין לך... כשהרגת את הילדה היה לך בלק אאוט" (מ"ט 172/06, חלק 1, עמ' 54-55/100). אזולאי אף תיאר כי שוחח עם מומחה בתחום, שאמר לו כי הדבר אפשרי. רק בשלב זה, קרי לאחר שהנאשם הבין כי "יש קונה" לגרסת האפקט, הוא החל לחלץ מפיו את פרטי ההודאה "ברוח האפקט" - באיטיות, בתגובה לשאלות החוקרים ש"עודדו" אותו להיזכר, ותוך שהוא דואג להפנות שוב ושוב לקיומם של "חורים בזיכרונו".
268. את עניין ההודאה בלב נקי משלב הנאשם רק בהמשך, במעין ניסיון ליהנות מכל העולמות – גם מגרסת הרצח באפקט, שכרוך באובדן זיכרון, וגם בהודאה בלב נקי, שמבוססת על שיתוף פעולה במסירת הפרטים. עניין זה עולה פעם נוספת בזמן רישום ההודאה לאחר שהנאשם מבקש לברר מה צפוי לו כעונש על מעשיו.
הנאשם: "לכמה (כך במקור) אני יכול לקבל?"
חוקר- סשה: "מה? לקבל מה?"
הנאשם: "כמה אפשר ...ממ... זה. לא "לקבל" אמרתי לא נכון, אלא... על מה שעשיתי."
חוקר- סשה: "אז ככה, תראה, נותן... לך תשובה הכי ברורה. הכל תלוי בזה, עד כמה תמשיך לשתף פעולה עם צוות החקירה. כלומר, אנחנו .. מה שאנחנו דיברנו, אתה הרי מבין שזה לא הסוף. אנחנו צריכים לסיים איתך את כל פעולות החקירה. אם אתה, החל מהרגע הזה, שסיפרת לנו... תמשיך לשתף פעולה איתנו בגילוי לב (בכנות/בלב נקי), לא להטעות אותנו, לא להוביל אותנו מסביב, כן?"
הנאשם: "אהה."
חוקר- סשה: "אז הדבר היחידי, שאני יכול להגיד לך עכשיו, שזה יופנם... על ידי בית המשפט. אל תצפה ממני לתשובות ספקולטיביות,"
הנאשם: "לא. פשוט ..."
חוקר- סשה: "על חשבון בית המשפט, כאשר אני לא בית המשפט ... שופט. הבנת כן?"
הנאשם: "כלומר, אתה רוצה להגיד שיקחו בחשבון?"
חוקר- סשה: "את ההודאה בגילוי לב (בלב נקי/בכנות) שלך ו... ואת שיתוף הפעולה עם צוות החקירה, כן, ייקחו בחשבון"