קיומם של פרטים מוכמנים עליהם ידע הנאשם
332. לפרטים מוכמנים, עליהם לא יכול היה הנאשם לדעת אלמלא ביצע את העבירה המיוחסת לו, תפקיד מרכזי בחיזוק משקלה הראייתי של הודאה. לעניין זה נקבע בע"פ 6244/12 סבאענה נ' מדינת ישראל (מיום 11.11.2015):
"יודגש, כי כלל הראיה המסבכת, העוסק ב"פרטים מוכמנים" שידיעתם קושרת את הנאשם למעשה העבירה, הוא אמצעי ראייתי חשוב. הכלל רלוונטי במקרים בהם מוסר הנאשם פרטים ייחודיים אותם יכול לדעת אך ורק מבצעה של העבירה [ראו: דנ"פ 4342/97 מדינת ישראל נ' אל עביד, פ"ד נא(1) 736, 795 (1998). כן ראו: ע"פ 4427/95 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 557, 567-565 (1997)]. בכלל זה ניתן לעשות שימוש גם במקרים בהם הנאשם מוסר פרטים המסגירים את נוכחותו במקום ביצועה של העבירה, ובו בזמן מתגונן בטענה לפיה לא שהה באותו מקום. פרטים מוכמנים עשויים להוסיף לביסוס הלכאורי של תשתית הראיות [ראו: ע"פ 846/10 בדוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 97 והאסמכתאות שם (14.7.2014)]."
333. כפי שהזכיר חברי במסגרת חוות דעתו, הפסיקה קבעה כי "כדי שבקיאות בפרטים תהא בעלת אופי מסבך, יש להקפיד על כך שהבקיאות בפרט תהיה ברורה וגלויה, ולא תהיה מוטלת בספק; כי קיומו של הפרט במציאות יוכח כדבעי וכי פרט זה לא יכול היה להימצא אלא בתודעתו של מי שביצע את העבירה. כמו כן, קיים יחס הפוך בין שכיחות הפרט לבין משקלו הראייתי, כלומר: "ככל שמדובר בידיעת פרטים 'נסתרים' יותר, ו'מיוחדים' יותר להתרחשות נשוא האישום – כן ילך ויגדל משקלה הראייתי של ה'ידיעה'" (י' קדמי על הראיות (כרך א) [15], בעמ' 82). ככל שידיעת הפרט נפוצה יותר כן היא מאבדת מאופייה המסבך" (ע"פ 2109/96 אל עביד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1) 673, 719 (השופט א' גולדברג) (1997)).
כן נקבע, שבעת בחינת הפרט המוכמן, יש לתת משקל הן למרכיב האיכותי, לגביו נקבע כי "ככל שהפרט הינו "מוכמן" יותר - קרי, ייחודי לאירוע העברייני המסוים ולידיעתו של העושה הספציפי - כך גדל המשקל שיש לייחס לו. בגדר בחינה זו, יש להתחשב במידת שכיחותו של הפרט המוכמן, על רקע נתוני האירוע העברייני הידועים למודה ממקור חיצוני (ראו עניין וולקוב), והן למרכיב הכמותי, לגביו נקבע: "וככל שגדל מספר הפרטים המוכמנים שהנאשם שזר בהודייתו, כך גם קטן החשש כי ידיעתו עליהם לא נובעת מביצוע העבירה, אלא מרמזים שנרמזו שלא במשים על ידי חוקריו בעת שנחקר, ונקלטו על ידו" (ע"פ 4769/92 ניג'ם נ' מדינת ישראל (מיום 4.9.1994)).
334. אם כן, אפנה לדון בפרטים המוכמנים אותם מסר או הדגים הנאשם במהלך ההתוודות, ההודאה והשחזור, אשר לטעמי תואמים את הממצאים האובייקטיביים. כן אבחן את ההסברים שנתן הנאשם לפרטים אלו, הן בהליך הראשון והן בזה הנוכחי. אומר כבר עתה, כי בין הפרטים המוכמנים מצויים כאלה להם מצאתי לתת משקל גבוה מאוד, לעומת כאלו אשר מצאתי כי משקלם פחות, ואעמוד על הדברים בהרחבה עת אבחן כל פרט מוכמן לגופו. עוד אציין, כי בסופו של יום מצאתי לתת משקל רב לכמות הפרטים המוכמנים והצטברותם, בבחינת "הכמות (גם) עושה את האיכות", באופן בו מכלול הפרטים המוכמנים יוצר תמונה ראייתית מפלילה ברורה.
335. אציין, כי לא כל הפרטים שמנתה המאשימה הינם אכן פרטים מוכמנים. דוגמא לכך היא מיקום חדר השירותים אשר אין לראות בו משום פרט מוכמן וזאת נוכח השלט "השירותים לא בשימוש" שנתלה על דלתו. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע כי הפניית הנאשם את החוקרים למקום מהווה פרט מוכמן, אשר יכול היה להימצא רק בתודעת מבצע העבירה (גם אם איני תמימת דעים עם התרשמות חברי, כי הנאשם סבר שהרצח התרחש בקומה אחרת). לפיכך, מקום בו לא אדרש להלן בהרחבה או בכלל לפרט אשר לטענת המאשימה מהווה פרט מוכמן, הרי משמעות הדבר כי עמדתו של חברי, לפיה לא ניתן לראות באמור כפרט מוכמן, מקובלת עלי. בצד האמור, ככל שקיים פרט חסר או סותר אף אליו אתן דעתי להלן.