התנהגות מפלילה של הנאשם
473. כידוע, התנהגות מפלילה ומחשידה של נאשם לאחר מעשה, אשר לא ניתן לה הסבר המניח את הדעת, מהווה חלק משרשרת הראיות כנגד נאשם ויכולה לחזק את ראיות התביעה. "הכלל הוא שרואים בהתנהגות כזו כ"ראיה נסיבתית" לחובתו של הנאשם; וככל ראיה נסיבתית עשויה היא להצטבר לראיות האחרות ולהשלים את הדרוש לביסוסה של הרשעה. בתור שכזו, עשויה "התנהגות-נאשם-לאחר-מעשה", לשמש גם סיוע במקום שנדרש כזה" (ראו קדמי, עמ' 312).
474. לעניין זה אף קבעה הפסיקה כי "מקובלת וידועה היא ההלכה, כי יש שהתנהגות מפלילה של נאשם, שאין לה הסבר אמין ומניח את הדעת, די בה כראיה נסיבתית, ועל אחת כמה וכמה כשאליה מצטרפות ראיות אחרות, ולו גם משניות, כדי להוות בסיס להרשעה בפלילים" (ע"פ 210/81 עקביוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 393 (מיום 22.7.1982).
475. עוד נקבע בפסיקה, כי גם בסוגיה זו יש לתת משקל להצטברות המקרים בהם התנהג הנאשם באופן מפליל:
"יש להתייחס למכלול התנהגותו של המערער בפרשה, גם אם ניתן לספק הסבר תמים לכל אחד ואחד מהמעשים והמחדלים שפורטו לעיל. צֶבֶר זה של התנהגויות מפלילות יש בו כדי לחזק, באורח מהותי, את הראיה המרכזית, וגם אם אין בפנינו ראיה עצמאית לאשמתו של המערער, יש לראות בכך משום נדבך חשוב ובעל משקל ראייתי משמעותי, במסגרת ראיות התביעה." (ע"פ 1119/11 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל (מיום 5.5.2015)).
476. המאשימה מפנה לצבר התנהגויות מפלילות של הנאשם, אשר יש בהן כדי ללמד על תחושת אשם מצד הנאשם שלא ניתן להן הסבר. להלן אדרש לאלה.
העלמת המכנסיים
477. ביום 11.12.06 הגיע הנאשם לתשאול בתחנת המשטרה. כשנשאל על לבושו ביום הרצח, סיפר הנאשם כי הבגדים נמצאים בתיקו שהושאר במקלט בית הספר. על פי עדותו של אזולאי, הוא ביקש מהנאשם ללכת עמו למקלט להביא את התיק, אלא שכאשר התחילו ללכת, "נזכר" הנאשם כי למעשה כבר לקח משם את החפצים ובינתיים זרק את המכנסיים. על פי עדותו של אזולאי, הדבר עורר את חשדו והוא הורה לחקור את הנאשם באזהרה.
478. לטענת הנאשם, הוא זרק את המכנסיים שלושה ימים אחרי הרצח, מכיוון שגילה כי אלו צרים על מידותיו (ראו סעיף 4 לתשובת הנאשם לכתב האישום). הסבר זה מעורר כשלעצמו תמיהות. לנאשם, גם לפי גרסתו, לא היה מלאי גדול של מכנסי עבודה. לעניין זה ציין בחקירתו מיום 13.12.06 כי כעת, לאחר שזרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח, נותר ברשותו זוג בודד (מט 119/06, חלק 2, עמ' 22). מדובר היה, לכאורה, במכנסיים תקינים, שניתן היה להניח כי בעתיד עוד אפשר אשר שיהיה להם שימוש.
479. מכל מקום, הנאשם תיאר את המכנסיים אותם לבש באותו יום כמכנסי עבודה כחולים מבד דק, עם שני כיסים (מ"ט 167/06, חלק 1, עמ' 39-41/95), שהינם חלק מסט בגדי עבודה שהובאו מאוקראינה. אלא, בניגוד גמור לגרסתו, עולה מעדויותיהם של עדים ניטראליים, כי הנאשם כלל לא לבש ביום הרצח את המכנסיים האלה.
480. כך, למשל, המאבטח אביחי אריאל, שפגש את הנאשם בשער בעת שהמתין לדבק, זכר בוודאות כי הנאשם לבש מכנסי ג'ינס. לדבריו: "... זה דווקא הסתכלתי כי אני עשיתי אצלי ריצוף בבית ברגע שהדבק נוגע לך במכנס הולך לך המכנס והמכנסיים שלו היו נקיות זה לא היה מכנסי עבודה והתפלאתי, אמרתי הוא הולך לעשות ריצוף עם מכנסיים כאלה? (עמ' 712-714 לפרוטוקול); המאבטח חנוך סימנה אישר ששמע את השיחה, ושלמיטב זכרונו הנאשם אכן לבש מכנסי ג'ינס (כאשר בהודעתו משנת 2006 היה בטוח בכך); דעי העיד אף הוא, שכאשר הביא לנאשם את הדבק, הוא לבש ג'ינס (ראו עדות דעי עמ' 1010 ובהמשך עמ' 1012, וראו גם הודעותיו נ/21א וב').
איני מתעלמת מעדויותיהן של המנקה, אולגה מילמן (נ/140א' – ד'), והגב' אליזבט טובי, עובדת המזנון, אליהן מפנה חברי. עם זאת, הגב' מילמן לא זכרה בחקירתה (נ/140ג') איזה מכנסיים לבש הנאשם, וציינה רק כי "לבש מכנסיים כהים", ובעדותה בבית המשפט בהליך הקודם השיבה לשאלת הסנגור אם היה בבגדי עבודה כי "אני חושבת שכן, עכשיו אני לא יכולה להגיד בדיוק..". הגב' אליזבט טובי, שפגשה אותו במזנון, ציינה כי זכרה שהנאשם הגיע בבגדי עבודה מלוכלכים מצבע וסיד, ולבש דגמ"ח "בצבע ירוק או כחול משהו כזה." לשאלה איך היא מגדירה דגמ"ח השיבה "כמו מדים צבאיים מכנס צבאי כזה" עם הכיסים בצדדים (עדות מילמן, עמ' 3876).
ראיתי להעדיף את עדויותיהם של המאבטחים, שכן אחד מהם שאל את הנאשם ישירות אודות המכנסיים, כמו גם את עדות דעי, על פני עדות מילמן וטובי שהיו בלתי מובהקות, כמפורט לעיל.
481. כפי שתיארתי כבר, כשהוטחו בנאשם עדויות השומרים, הוא הסתבך בשקרים ובגרסאות סותרות לגבי מי שוחח איתו על המכנסיים באותו יום, ומתי.
482. תמיהה משמעותית נוספת ביחס למכנסיים עלתה מתוך עדויות בני משפחתו של הנאשם. רעייתו טענה בהודעה שמסרה ביום 24.12.06, כי היא כלל אינה מכירה את הסט המדובר וכי לא ראתה אותו מעולם (ת/248ה עמ' 2, ש' 2-5). כשנשאלה על המכנסיים אותם נהג הנאשם ללבוש לעבודה, טענה אולגה במפורש כי הנאשם לא לבש לעבודה מכנסי בד כחול, כפי שתיאר: "אם היו לו עוד הרבה מכנסי עבודה אולי הייתי מתבלבלת ולא זוכרת אבל אני יודעת שרומן עבד רק במכנס צבאי ירוק עם כיסים בצדדים וג'ינס כחול בלי כיסים בצדדים." (עמ' 1, ש' 14-16 להודאה מיום 24.12.06).
483. על פי גרסת חותן הנאשם, מר ולדימיר גרישייב (להלן: "ולדימיר"), הנאשם ואשתו התגוררו עמו למשך כשנה וחצי טרם הרצח, כשהוא היה אחראי בדרך כלל על עריכת הכביסה בבית. משמע – הוא הכיר היטב את בגדי העבודה של הנאשם. בהודעתו מיום 17.12.06, אשר הוגשה בהסכמה (ת/205), פירט ולדימיר כי לנאשם היו שני מכנסי עבודה: מכנסיים צבאיים בצבע ירוק ומכנסי ג'ינס כחולים משופשפים. ולדימיר נשאל ישירות האם כיבס מכנסים כחולים או אפורים איתם עבד הנאשם, והבהיר כי "אני זוכר רק מכנס בג'ינס כחול ומכנס צבאי ירוק".
484. יתירה מזו, חולצת הסט התואמת, שלדברי הנאשם נותרה בארון בביתו, מעולם לא אותרה, חרף חיפושים נרחבים שנערכו בביתו. הגם שעמדה בפניו האפשרות להביא את החולצה באמצעות משפחתו בהליך הקודם או בהליך זה זו לא הובאה.
485. באשר לזריקת המכנסיים, מגרסת חותנת הנאשם, יבגניה גרישייב (להלן: "יבגניה"), עולה כי מספר ימים לאחר הרצח, ביום שישי או שבת (לגרסתה 99% בשבת), היא ראתה בתוך שקית ניילון בזבל מכנסי ג'ינס כחולים משופשפים של הנאשם. על פי הודעתה של יבגניה מיום 14.12.06 (ת/227).
486. אין הסבר מדוע מצא הנאשם לשקר לחוקרים בנוגע למכנסיים אותם לבש, למעט ההנחה כי ניסה "להרחיק" עצמו מהמכנסיים, במידה ואלו ימצאו בדרך נס. מכל מקום, ברור כי גם השקרים של הנאשם בסוגיה זו מעידים על אופיו והיעדר מהימנותו ומעוררים חשד - שהרי מדוע אדם חף מפשע יבחר לשקר בסוגיה "זניחה" זו.
487. לעצם זריקת המכנסיים, נראה כי לכאורה הנאשם סיפק לכך הסבר הגיוני ותמים. אולם, אי האמת בגרסת הנאשם, ריבוי העדויות הסותרות אותה והתנהלותו מול אזולאי, בשילוב עם עיתוי השלכתם, הופכים את ההתנהגות למפלילה ומהווים ראיה נסיבתית בעלת משקל משמעותי.
488. משנה עוצמה מקבל היבט זה בשיחת ההתוודות. כזכור, הנאשם מבהיר לארתור במפורש כי העלים את המכנסיים על מנת לכסות את עקבותיו, בשל חשש כי יימצא עליהם דם, ומתאר באופן אותנטי את הדרך בה פעל על מנת להעלימם: "עשיתי עוד ביטוח שם. אותו הדבר הלהב חד עם המכנסיים... יש לנו מקלט , איפה שעושים בטון... והם קבוע באותו מקום שופכים בטון... נו, אני זרקתי. והם שפכו בטון. אין מתחת לקרמיקה, רק מתחת לבטון. שם אף אחד לא מרים." (מ"ט 165/06 (26), חלק 3, עמ' 29-30/46).