מצבו הנפשי של הנאשם לאחר הרצח
489. כעולה מהתיאורים שמסר הנאשם לחוקרים ולמדובבים, בלילה שלאחר הרצח הוא היה מוטרד וחש מועקה ממשית. לעניין זה תיאר בפני החוקרים ביום 13.12.06, כפי שציינה המאשימה, הרבה לפני ההודאה ברצח, כי "אני בכלל לא ישנתי בליל רביעי לחמישי... אני נשכב, נרדם- זהו אינני. אני מתעורר ויש לי חושך בעיניים" (מ"ט 119/06, חלק 2, עמ' 16-17/35).
490. המאשימה מפנה גם לדברי הנאשם מיום 18.12.06. בטרם התוודה ברצח, הוא סיפר לארתור על המועקה שחש בערב בו התרחש הרצח, אשר הייתה כה משמעותית, עד שהביאה אותו לסרב לבקשת אשתו לקיים עמה יחסי אישות:
"נו, אני לא רציתי באותו היום בכלל כלום. אני לא רציתי לא סקס, לא כלום. בלאט, אני שמעתי, מה קרה בבית הספר. דייסה שכזאת התחילה אצלי בראש. "בלאט, מה קרה שם? זין עם זה. תכף ייקחו אותי, בלאט. יתחילו לתשאל אותי, למטרת איזה זין אני צריך את זה?" והיה לי בראש כל זה ולא הסקס. וגם לא אהבה." (מ"ט 165/06 (25), חלק 1, עמ' 39/56).
491. גם אולגה סיפרה בהודעתה מיום 16.12.06, אשר הוגשה בהסכמה, כי באופן חריג, בליל הרצח הנאשם הלך לישון בשעה מוקדמת מזו בה נהג בדרך כלל: "הלך לישון בשעה עשר וחצי או אחד עשרה. אני עוד חשבתי למה הוא הולך לישון כל כך מוקדם, הרי למחרת הוא לא צריך לעבוד. בדרך כלל רומה הולך לישון מאוחר, בסביבות אחרי חצות ושתים עשרה וחצי בלילה.". גם בחקירתה מיום 20.12.06, סיפרה כי הנאשם הלך לישון מוקדם בליל הרצח. אולגה לא זכרה אם הלכו לישון ביחד, אולם ציינה כי היא קמה לתינוק וכל הזמן יצאה ונכנסה מחדר השינה.
492. ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי גרסת אולגה, לפיה הנאשם הלך לישון מוקדם, הינה שגויה. זאת, בהתאם לדו"ח היסטוריית הגלישה במחשב הנאשם (נ/164), ממנו עלה כי בליל הרצח הסתיימה הגלישה במחשב בשעה 23:09, ללא שינוי חריג מסיום שעת הגלישה בימים אחרים, לפני ואחרי רצח המנוחה (סע' 78-81 לנספח 1 לסיכומים).
בטענה זו של ב"כ הנאשם לא מצאתי ממש. כאמור, המידע שהנאשם חרג ממנהגו והלך לישון מוקדם בליל הרצח עלה מעדות רעייתו שהרגליו מוכרים לה. ב"כ הנאשם חקר את העדה בחקירה נגדית ביום 31.10.21, אולם נמנע מלעמת אותה עם הדברים ולא שאל אותה כל שאלה ישירה בנושא. יתירה מכך, ברור כי שעת הפעילות במחשב אינה מחייבת שדווקא הנאשם הוא שעשה בו שימוש, ולא אשתו, חמיו או חמותו.
493. מכל מקום, וגם מבלי להתחשב בשעה בה הלך לישון באותו ערב, העובדה שהנאשם סיפר מיוזמתו, במועדים שונים ולגורמים שונים, כי היה מוטרד ערב הרצח וכי מצבו הנפשי היה רעוע, הינה ראיה נסיבתית מחשידה ומפלילה, אשר יש בה כדי להוות ביטוי חיצוני לתחושת אשמה ולמצוקה. לעניין זה כבר נאמר:
"המדובר בהתנהגות נאשם לאחר מעשה, שיש בה ביטוי חיצוני לתחושת אשמה, לאמור: לכאורה – בהיעדר הסבר אחר – כך מתנהג מי שמרגיש אשם" (ראו קדמי, שם)
494. התנהגותו המפלילה של הנאשם בעניין זה מתחזקת, נוכח העובדה שלפי עדותו בהליך זה, רק ביום חמישי (יום לאחר הרצח) נודע לו בבירור על הרצח, לאחר שהגיע לבית הספר לאסוף את כליו:
"ש: או קיי, אתה אמרת לנו שנודע לך על הרצח ביום למחרת, זה מה שגם העדת ואמרת כל הדרך.
ת: מאז יום חמישי.
ש: ולכן אני שואלת האם אתה התחלת להרגיש את מה שאתה תיארת לנו רק מיום למחרת, מיום חמישי?
ת: כן, מיום חמישי."
(עדות הנאשם, עמ' 3524 לפרוטוקול).