טענת האליבי של הנאשם
561. המפגש במדרגות - כזכור, הנאשם טען בהודאתו מיום 19.12.06, כי פגש את המנוחה על גרם המדרגות הסמוך למקלט מס' 2 והעולה לקומה השנייה. עם זאת, בתשובתו לכתב האישום, ניסה לבסס טענת אליבי לפיה, נוכח שעת כניסתו לבית הספר לאחר קבלת הדבק מדעי, למעשה לא יכול היה לפגוש במנוחה, ואף לא במיקום שציין.
562. בפרק י' לחוות דעתו, חברי ביקש להתחקות אחר תנועות הנאשם והמנוחה ולבדוק את היתכנות נקודת המפגש ביניהם. בתוך כך, חברי הביא מתוך עדויות התלמידים ורכזת השכבה, וקובע שהמנוחה נכנסה לבית הספר בסביבות השעה 13:20 – 13:15, וככל הנראה עלתה לקומה השנייה מגרם המדרגות הסמוך למקלט מס' 1. משכך, לשיטת חברי, גרסת הנאשם כי פגש במנוחה בגרם המדרגות סמוך למקלט 2 באותם זמנים, אינה סבירה.
563. אני מסכימה עם קביעת חברי, שקיים קושי של ממש לסמוך קביעות ודאיות על עדויות תלמידים, אשר איש מהם לא ענד שעון, ומרבית הערכות הזמן שמסרו היו בבחינת השערות בקירוב. יתירה מכך, במקרים רבים, גרסאותיהם אף אינן מתיישבות זו עם זו מבחינת זמנים, מיקומים ומפגשים עם עדים אחרים או עם המנוחה (ראו, למשל, גרסאות דני זולין ועגור אלון לגבי המפגש ביניהם). כמו כן, אף אחד מהעדים לא שהה עם המנוחה בכל פרק הזמן המדובר, במיוחד בשלב בו נכנסה לבית הספר בפעם השנייה (הצדדים הסכימו כי שהתה בפרגולה פעמיים בפרק הזמן האמור). אי לכך, איני סבורה שניתן להסיק מסקנות נחרצות לגבי היתכנות המפגש בין הנאשם למנוחה, כפי שעשה חברי.
564. עם זאת, בתוך בליל עדויות הילדים, ניתן לאתר מספר עוגנים שאינם מבוססים רק על הערכת זמנים, מהם אפשר להקיש לגבי תנועות המנוחה והנאשם באופן שאינו שולל את היתכנות המפגש.
565. כך למשל, קורן לוגסי (להלן: "לוגסי") סיפר, כי בהפסקה ראה את המנוחה בפרגולה ובהמשך חזר לכיתתו, שם ישב עמה עד לצלצול של תחילת השעה השביעית (13:05 לפי לוח הצלצולים ת/202). עם כניסת המורה, עזבה המנוחה את הכיתה (נ/114א). עדותו של לוגסי אינה נסמכת על הערכות זמנים שלו אלא על הצלצול, ומכאן קלה יותר לאימוץ (ראו גם הודעתו של בן קקון נ/115 ועדותו של סער לוי בפנינו (עדות סער לוי, עמ' 1504), שלמדו בכיתה וראו אותה שם באותה הפסקה, אף כי השניים לא ציינו כי המנוחה ישבה בכיתה עד הצלצול).
566. אם כן, לכל המאוחר מספר דקות לאחר תחילת השיעור השביעי חזרה המנוחה, לפרגולה. על פי נבו זכריה, חזרתה הייתה בסביבות השעה 13:10 (עדות נבו זכריה, עמ' 2142 וכן ת/379 – ת/380). יוער, כי הגם שעדות זו מבוססת על הערכה, הרי שהיא מתיישבת עם עדות לוגסי ולפיכך אף אותה יש לקבל.
567. בפרגולה, המנוחה שהתה עם חברתה יפרח. לפי תאורה של יפרח, המתיישב גם עם עדויות נוספות, המנוחה שוחחה עמה, הניחה עליה את ראשה, השתיים שיחקו זו בשערה של זו ושמעו שירים בטלפון, עד שהמנוחה הודיעה כי היא הולכת לשתות וחזרה לתוך בית הספר (עדות יפרח לפנינו, עמ' 1643 וכן למשל נ/35ז' עמ' 565). להערכת יפרח, הן שהו יחד לא פחות מ – 20 דקות. לפיכך, ככל שנקבל את עדותה של יפרח, המנוחה חזרה לתוך בית הספר, מעט לאחר 13:30 או ממש בסמוך לכך.
568. באשר לתנועות הנאשם, אין מחלוקת שקיבל לידיו את הדבק דקות בודדות לאחר 13:23 (מועד שיחת הטלפון עם דעי) וחזר מיד לבית הספר. מכאן, עולה כי שעת המפגש בין המנוחה לבין הנאשם יכולה להיות רק במאוחר לנקודת זמן זו, קרי לאחר 13:30.
569. מעדות תלמיד נוסף - גל אבוטבול (להלן: "אבוטבול") שאף הוא נכח בפרגולה באותה עת עם יפרח והמנוחה, עולה כי ראה את הנאשם נכנס לבית הספר מספר דקות קודם שהמנוחה קמה ממקומה, לאחר שהודיעה כי היא הולכת לשתות והלכה לכיוון בית הספר (נ/25א). עדות יפרח משלימה כי אכן נכנסה לבית הספר. לא נעלם מעיני כי אבוטבול הוסיף את עניין כניסת הנאשם לאחר המנוחה רק בשלב מאוחר יותר (נ/25א). ואולם, תוספת זו נמסרה עוד בטרם עדותו בהליך הראשון (נ/25ב). הוא אף נתן הסבר לכך, לרבות בהליך זה, ולטעמי ניתן לקבלו.
570. אם כן, עדויות אלה מאששות את האפשרות שהמנוחה והנאשם שהו בבית הספר באותו זמן, ועולות בקנה אחד עם גרסת הנאשם בהודאתו. לפיה, אחרי שקיבל את הדבק, ירד למקלט להשאירו שם, אחר כך עלה להכין קפה, ואז פגש את המנוחה.