בחינת מקצועיותו של שור
602. ב"כ הנאשם ערער על מקצועיותו של שור. בחקירתו ובסיכומיו, הוא הציג והדגים מספר אי-התאמות בין נעלי הנאשם לעקבות שמצא שור על מכנסי המנוחה. לטענתו, אלה מוכיחות כי הבדיקות שביצע שור נערכו באופן בלתי מקצועי ורשלני אף לגופן, ולמעשה הסימנים המוטבעים על מכנסיה של המנוחה כלל אינם טביעות נעליים, ובוודאי לא נעליו של הנאשם. חברי אמנם אינו מסכים עם הטענות ששור מוטה או כי פעל בכוונת מכוון, וסבור שהינו מומחה הגון, אולם מקבל את הטענה שכשל בעריכת בדיקותיו וחוות דעתו וכי אין להסתמך על מסקנותיו. כאמור לעיל, אצטרף לחברי בכל הנוגע להיותו של שור מומחה הגון, אולם בכך נפרדות דרכנו אף בנושא זה, באשר איני שותפה לקביעותיו בנוגע לתוכן חוות הדעת והמסקנות העולות ממנה.
603. באשר למומחיותו של שור וניסיונו, אציין בתמצית, כי מדובר במומחה עתיר ידע וניסיון, שעוסק בתחום השוואת סימנים וחומרים כבר משנת 1987 והחל מ-1991 שימש כראש תחום השוואות קרקע, נעליים וצמיגים במעבדת סימנים וחומרים במשטרה. לאורך שנים אלו, שור היה חבר בקבוצות בינלאומיות של מדע פורנזי, ובמהלך עבודתו ערך חוות דעת רבות בתחום עיסוקו (עדות שור, עמ' 2042 לפרוטוקול) ופרסם מספר רב של מאמרים מקצועיים.
604. שור הסביר במהלך עדותו אודות תהליך העבודה, החל מראשיתו, ואת חשיבות יכולתו כמומחה להשוות סימנים שלעיתים אינם נראים בעיני המתבונן, ההדיוט. לפי עדותו, מומחיותו נמדדת ביכולתו לזהות את העקבות על אף המיסוכים השונים, המקשים מטבע הדברים על איכותן. התרשמתי לחיוב מהאופן בו תיאר שור את ההתמודדות עם העובדה שתהליך ההשוואה הנדרש נעשה בפעם הראשונה, בנסיבות של הטבעת דם על מכנסיים וגוף גלילי רך (רגלה של המנוחה). שור הבהיר כי בדק את עצמו והתייעץ עם מומחים מחו"ל, וכי יחד עם חוקרים אחרים הוא "שכלל את השיטה" להעתקת טביעות הנעליים וביצוע ההשוואה. שור תיאר את הפרקטיקות הנוהגות בבדיקות מסוג זה, וענה באופן ברור ומשכנע על שאלות שהופנו אליו לגבי שיטות עבודה ובדיקה אלטרנטיביות. ניתן היה להתרשם מקפדנותו, יסודיותו ומקצועיותו של המומחה. כאמור, אין בפנינו חוות דעת נגדית של מומחה השוואת סימנים אחר בעניין הסימנים על מכנסי המנוחה, לא לגבי התוכן ולא לגבי שיטות העבודה, למעט שאלות הסנגור לעד מומחה זה בחקירה נגדית, אשר כאמור נענו באופן מקצועי ומשכנע.
605. חברי מתח ביקורת על שור, אשר לטעמו התקשה להסביר בחוות דעתו ובחקירה הנגדית את המקומות בהם הכתמים שנחזו על מכנסי המנוחה לא תאמו את ההטבעות שיצר מהנעל. איני שותפה לדברי ביקורת אלו. כפי שהבהיר שור פעם אחר פעם בחקירתו, תורת השוואת טביעות נעליים מבוססת על ה"יש" המצוי לנגד עיניו של המומחה, קרי, ההתמקדות היא בפרטים הנראים במסגרת הטביעה ולא באלו שאינם. כך הסביר בעניין זה בעדותו:
"עקבות נעליים יכולות להיות מאד מאד ברורות ויכולות להיות מאד מאד קשות, מומחה בהשוואה עקבות נעליים מתמחה בפיענוח העובדות, הסיגנל שהנעל מותירה על פני רעש הרקע שנמצא על המצע אם זה קרקע, אם זה משטח, זה דומה בעבודתו של טכנאי באולטרה סאונד או מי שמנסח אותות רדיו מן החלל שהוא מקבל פלט שכולל בתוכו הרבה סיגנלים והרבה רעשים, התפקיד שלו לסמן את האות מתוך הרעש, בניגוד למשל לטביעות אצבע שתמיד נראות אותו דבר עקבות הנעליים כל עקבה יכולה להציג מגוון שלם של צורות, זה יכול להיות עיגולים, זיגזג, ריבועים, כשמומחה נעליים מתמחה בהשוואת עקבות נעליים מעבר לכל ההכשרה שצריך לעבור כדי לזהות האם פגמים מסוימים שמתרחשים בסוליה תוך כדי השימוש בנעל הם פגמים שנאמר נוצרו בבית החרושת או שנוצרו תוך כדי השימוש בנעל מעבר לזה הוא מתמחה בלראות את הסימנים ולנסות לאפיין אותם על פני רעש הרקע, המצב האידיאלי הוא כשמישהו דורך על דף ניר לבן עם עקבה באבק אין בעיה הרזולוציה יפה, רעש הרקע הוא אפס כולם רואים את האות, את הסיגנל, אם משאירים את העקבה בקרקע אז יש רעשים, אבנים, שורשים, צמחים ובתוכם ניתן לזהות את אותם סימנים שהמומחה מחפש... (עדות שור, עמ' 1681, ש' 32-12).
606. בהמשך לכך, שור סיפק הסברים, משכנעים לטעמי, באשר לאי ההתאמות הלכאוריות שהוצגו ע"י ב"כ הנאשם וההשערות האלטרנטיביות שהעלה, כגון הימצאות דם בתוך סימן הנראה כעיגול דריכה בסוליה, במקום שציפה שיהיה ריק, או הדגמה חלקית של פגמים שנמצאו על הנעל ואינם נראים על מכנסי המנוחה. בעניין זה הסביר שור, כי נעל שדרכה בדם "יכולה להעלות בתוכה דם בצורות שונות" (עדות שור, עמ' 1953 ש' 23-22). בבדיקתו, אין הוא מתיימר להסביר את התנהגות הדם ואת הימצאותו או היעדרו במקום מסוים, אלא רק את מה שנראה בעקבה וניתן להשוואה עם הנעל. כמו כן, שור הבהיר שיש הבדל בין סימן שאינו במקום, ולכן משליך על ההתאמה לנעל, לבין הימצאות דם במקום מסוים ושאינו קשור לעקבה, ממנו אי אפשר להסיק לגבי התאמה (שם, עמ' 1952 - 1953). עוד הסביר שור, שבמציאות אין בנמצא מצב אידאלי בו רואים עקבה מלאה על שטח נקי. לדבריו, הסימנים הם תמיד חלקיים או מעוותים, בין השאר בשל התנהגותו של הדם, אופיו של המשטח עליו הוטבעו העקבות או תנועתיות הדורך.
607. לסיכום נקודה זו – לא מצאתי שבשל העובדה ששור לא הסביר את כל מה שהגדיר כ"רעשי רקע", אזי יש קושי לקבל את זיהוי ההתאמות שנמצאו על ידו באופן פוזיטיבי בין נעלי הנאשם לבין הטביעות על מכנסי המנוחה. לטעמי, הסבריו המפורטים של שור באשר להיגיון במתודולוגיית העבודה שלו, אשר הודגמו באמצעות ההתאמות שהציג בפנינו (כפי שיפורטו בהמשך), היו משכנעים.
608. ביקורת נוספת שמפנה חברי כלפי שור, הינה כי "התעלם מכל ממצאי הזירה השוללים את העובדה שמדובר בטביעות נעל כלל או בנעליו של הנאשם בפרט וכך כאמור פעל שור באופן שלמרבה הצער, לא ניתן להסתמך על חוות דעתו" (ס' 441ח'). בין השאר, כך לשיטת חברי, שור התעלם מעקבות אחרות ומהדמיון הקיים ביניהן, מהעובדה שהעקבה 1L אינה פונה לכיוון דלת היציאה, כפי שהדגים הנאשם בשחזור, וכן שהודה "שאם אכן לא היו מחלצים אלמונים כלשהם ובכל אופן קבע שיש עקבות על הרצפה ועל האסלה שאינן תואמות לנעליו של הנאשם, הרי שהדבר מחזק את התזה ולפיה אכן היה בתא אדם שאינו הנאשם, וממילא מסקנתו, כי על הג'ינס יש עקבה של הנאשם או אפילו עקבה בכלל, דינה להידחות" (שם).
609. אני חולקת על חברי כי אלה נימוקים אשר בגינם יש לדחות את מסקנות חוות הדעת. לטעמי, מדובר בסוגיות שכלל אינן שייכות לתחום המומחיות של שור, שתפקידו ומומחיותו הינם אך בתחום השוואת סימנים. הסקת המסקנות מההשוואה וניתוחן בהקשר לממצאים האחרים בזירה, כגון כיוון העקבה או משמעות קיומם של סימנים נוספים, היא בשלב החקירתי באחריות מומחי הזירה והחוקרים, ובסופו של יום בידי בית המשפט, להכריע בשאלת המשקל שיראה לייחס למכלול הראיות שיובאו ויוכחו. לטעמי, שור גילה דווקא אובייקטיביות ומקצועיות ראויים להערכה, בכך שהתעלם מממצאי הזירה והתמקד בהשוואת הסימנים בלבד, ולא ביקש להשיג גבולם של מומחים אחרים או ליישב את ממצאיו עם דברי הנאשם. התיזה לפיה היה בתא אדם אחר, שאינו הנאשם, או שלא היו כל מחלצים אלמונים, בוודאי שאינן בתחום מומחיותו של שור וגם לא הוכחו לפנינו לגופן. ממילא, אין בעניינים אלו כדי לגרוע מתוקפה או משקלה של חוות דעתו של שור על מסקנותיה (יוער, כי לתזות הנ"ל לגופן ולשאלת השפעתן במארג הראייתי הכולל – אתייחס בהמשך, ללא קשר לחוות דעתו של שור).
610. במאמר מוסגר, שכן העקבות ידונו בפירוט בהמשך, אציין שאף איני רואה קושי כלשהו, שאותו שור נדרש ליישב, בין הממצאים בזירה לגבי כיוון העקבות על המכנסיים לבין שחזור הנאשם את דרך יציאתו מהתא לאחר הרצח. למעשה, העובדה שנמצאו עקבות בכיוונים שונים מאלה שהדגים הנאשם לגבי מהלך יציאתו מהתא, דווקא תואמת להפליא את דברי הנאשם בשחזור. כזכור שם, בתשובה לשאלת החוקר אנטולי לגבי אופן נעילת הדלת, השיב הנאשם: "רוב הסיכוים מבפנים. ו... כאשר הבנתי שהרגתי בן אדם, ניסיתי לקפוץ החוצה מפה. אני טיפסתי בכל מיני דרכים" (עמ' 26/89 לתמלול השחזור מיום 19.12.06). משמע, הנאשם מאשר בשחזור, כי בטרם יצא מהתא, הוא טיפס ובדק מה הדרך המתאימה לצאת, ולכן הותיר בתא את עקבות נעליו בכיוונים שונים. ממילא, הדבר מעיד כי שור לא חיפש קשר בין העקבות לשחזור או לתסריט אירוע כלשהו, אלא פשוט שיקף בחוות דעתו את מה שמצא.
611. בסופו של יום וכפי שציינתי, הסנגור התמקד בניסיונות לפגוע באמינותו ובמקצועיותו של שור, ובסיכומיו אף ערך שרטוטים והשוואות ללמד על חוסר התאמה בהשוואות שערך, במקומות כאלה ואחרים. ואולם, כאמור, ההגנה לא טרחה להביא חוות דעת מומחה נגדית מטעמה, אשר תתמודד עם הקביעות המקצועיות של שור ותסביר היכן שגה, או שתציע שיטות עבודה ובדיקה שונות ועדיפות על אלו של שור. בנסיבות אלה, כאשר לפנינו חוות דעת מומחה שאינה נסתרת בחוות דעת נגדית (וככל הנראה לא בכדי), נראה כי יש קושי מובנה בביקורת מעין זו.
612. לבסוף עוד ראיתי לציין, כי בסעיף 408 לחוות דעתו, חברי קובע כי "חקירת המומחה מטעם התביעה, ירון שור, הותירה סימני שאלה רבים, שהובילו אותי למסקנה, כי לא ניתן לקבוע קביעות שהינן מעל לספק סביר ביחס לממצאים על הג'ינס". על קביעות דומות, לפיהן לא הוכח כי הסימנים על מכנסי המנוחה תואמים לנעלי הנאשם מעל לכל ספק סביר או מהווים טביעות נעל בכלל, חזר חברי לאורך חוות דעתו (ראו סע' 421, 425, 427 ו- 436). גם לכך לא אוכל להסכים. בעוד שעל המאשימה להוכיח בסופו של יום את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, אין חובה שכל ראיה שתוצג על ידה תהיה בפני עצמה מעל לספק סביר. לעניין זה יפים הדברים בע"פ 4039/19 דניאל נחמני נ' מדינת ישראל, (מיום 17.3.2021), (אשר הונח לפתחנו דווקא על ידי הסנגור), שם חזר כב' הש' עמית על דבריו בע"פ 5459/09 שוורץ נ' מדינת ישראל, (מיום 20.7.2015):
"על רקע מכלול ראייתי זה, אחזור על דברים שציינתי בעניין שוורץ: "בית המשפט בוחן בסוף הדרך את סל הראיות כמכלול, כל ראיה כשלעצמה וכל הראיות בהצטברותן [...] הצטברות ראיות שכל אחת מהן כשלעצמה אינה מעבר לכל ספק סביר, מגדילה את הסתברות מסקנתן. הדגש הוא על הצטברות ראייתית, שבתורה מובילה להסתברות ראייתית" (שם, בפסקאות 59-58; ההדגשות במקור)."