שאלת המניע לרצח
86. מבט משלים, מצטבר וכללי נוסף, היפה גם לשאלת משקל ההודאה בענייננו, אני מוצא בספק הבסיסי והיסודי שנותר בי – מהו "המניע" או ההסבר, שהציגה המאשימה לביצוע הרצח על ידי הנאשם ואשר בביצועו לכאורה התוודה בהודאתו.
87. לטעמי ברור הוא, כי ככל שמתקשים אנו במתן מענה ראוי לשאלה - מהו המניע לביצוע הרצח, נתקשה ביחס ישיר לכך, לקבוע מעל לכל ספק, כי הנאשם מסר הודאת אמת ולא הודאת שווא.
מובן הוא שעל דרך הכלל, הוכחת מניע אינו נדבך הכרחי להרשעת נאשם. אולם בנסיבות ענייננו, העדרו של מניע ולו כזה המניח את הדעת, יש בו לחזק את הספקות, גם לשאלת אמיתות ההודאה שנמסרה.
88. אקדים כי הניסיון להציג את הנאשם כאדם מתפרץ, פדופיל ואלים, הרואה תמונות פורנו של קטינים וכן צופה בסרטי סנאף, זאת על מנת ליישב את מעשה הרצח האכזרי בו הוא הודה, עם קווי אישיותו, כשל לחלוטין לפנינו וכפי שהדברים פורטו בחוות דעת חברי.
כפי שחברי הציג והפנה, הוכח כי הממצאים לכאורה שהציגה המשטרה, אשר לתכני המחשב של הנאשם כעולה מחוות דעת צחי סגל מטעם המאשימה, ואשר למדו לכאורה כי הנאשם החזיק וצפה בתמונות פורנו של קטינים, החזיק וצפה בתכנים אלימים וסרטי סנאף, נשללו. עם אלו קרסו הקווים לדמותו הנלוזה והפלילית של הנאשם, כפי שנטען בהליכים קודמים.
הדברים בוארו והוכחו היטב, על פי חוות דעת ועדות מומחה המחשבים, יואב זילברשטיין, מטעם הנאשם, על הרושם המקצועי והבלתי מעורער שהותיר, אשר לעיקרי חוות דעתו ועדותו אף לא חלקה המאשימה.
מסמך ההסכמות בין התביעה וההגנה, לגבי תוכן מחשבו של הנאשם (במ/1), לצד הצהרת המדינה לפיה לא תייחס לנאשם דבר שקשור לפדופיליה, מדברים בעד עצמם. מכל מקום הוכח שהנאשם לא חיפש במנוע חיפוש במחשבו מילה כלשהי הקשורה לאלימות או כלי נשק ולא נכנס לכתבות העוסקות בטענת אי שפיות. הנאשם גם לא חיפש סרטי סנאף. בהקשר לסנאף הוכח כי הנאשם חיפש מידע ביחס ללהקת פופ בשם "סקס – פוליס", כשאחת מתוצאות החיפוש הנ"ל הציגה קובץ (שהורד) וכלל את המילה "סנאף". המומחה מטעם התביעה, צחי סגל, אישר בחקירתו הנגדית כי אכן אין כל אינדיקציה שהנאשם צפה בקובץ הנ"ל אולם אין לשלול זאת. המומחה זילברשטיין מטעם ההגנה, הוסיף והעריך כי לאור פרק הזמן הקצר עד שנמחק הקובץ הנ"ל, מסתבר כי הנאשם לא צפה בו.
89. אשלים כי משיחות הנאשם עם ארתור בתא עלה, כי הוא גלש באתרי פורנו "רגילים" בלבד ושלל צפייה חריגה בפדופיליה, סרטי ילדים וכדומה. מאותן שיחות ניתן ללמוד כי הנאשם יודע על עצם קיומם של סרטים שהם במהותם ולכאורה מה שמוגדר כסרטי סנאף, על אף שלא הכיר כי כך הם נקראים, כפי שמסר בנדון בחקירתו (ראה מ"ט 165/06 (25) חלק 2 מיום 18.12.06 עמ' 3/52- 4/52). עוד הוכח, על פי חוות דעת המומחה זילברשטיין, כי קבצי תמונות הפדופיליה במחשב הנאשם רלוונטיים לשם משתמש קודם ("דומיניק") ואשר נמחקו עוד טרם רכש הנאשם את מחשבו (המשומש) ומבלי שלנאשם היתה כל נגיעה אליהם.
90. לא אוכל להסכים עם חברתי, כי מחדלי המשטרה בהקשר לתוכן מחשבו של הנאשם, הם נחלת המשפט הקודם בלבד ואין לעסוק בהם במשפט החוזר, עפ"י מסד הראיות החדש במסגרתו. ההתנהלות הבלתי ראויה בהקשר לראיות המחשב, כפי שהוצגה ע"י התביעה בהליכים קודמים, רלבנטית גם רלבנטית במשפט החוזר והכרח לתת עליה את הדעת.
עוד איני שותף לטענת חברתי כי הנאשם שיקר בכל הנוגע לשאלה האם הכיר סרטי סנאף ובוודאי שאינני מסכים כי בשל שקר כזה, גם אם היה, מוצדק להניח אותו לחובת הנאשם, תוך קביעה כי צפה בקובץ הקשור הנוגע לסנאף שהורד למחשבו ונמחק, זאת בניגוד להערכות המומחה זילברשטיין בנדון.
(אוסיף כי ממהלך הדיונים למדתי כי סרטי סנאף היום יקרים עד מאוד. כפועל יוצא מכל לא מסתבר גם מטעם זה שנניח, כי הנאשם הוריד באקראי סרט כזה ואף מחק אותו).
91. המאשימה מצידה, על אף שהדגישה שהוכחת מניע אינה הכרחית להרשעה, עשתה מאמצים לא מבוטלים בטיעוניה, לשכנע בקיומו של מניע, לרבות ניסיון "מעודכן" מצידה (לאחר שדמות הפדופיל כמפורט לעיל, כאמור קרסה), לשוות לדמותו של הנאשם קווי אופי אלימים מתפרצים, על מנת שההודאה מטעמו תתיישב ותשתלב עם אלו.
92. אוסיף כי הנאשם במסגרת הודאתו אכן מתיימר גם הוא ליתן מניע לכאורה למעשים בהם הודה בהודאתו. ברם, בהודאה אין לפנינו הסבר אחיד ומתקבל על הדעת. למעשה הניתוח מראה כי לפנינו מוצגים על ידי הנאשם, מניעים חלופיים ומבולבלים. "אוסף" מניעים אלו, אף שאוב בעיקרו משיחות הנאשם עם ארתור או הוצע לנאשם על ידי החוקרים במהלך החקירות, כפי שאתייחס בהמשך.
מכל מקום, "המניעים" הנ"ל שהוצגו אינם משכנעים בפני עצמם, זאת בלשון המעטה. מניעים אלו מסתכמים - בכעס מתפרץ של הנאשם, אשר התפרץ על המנוחה בשל; בקשה לסיגריה, קללות, הקנטת אימו, אשתו, זלזול ועוד.
93. יתרה מזאת, ההתרשמות מהנאשם וקווי אישיותו, כפי שאלו עלו מתוך ההתבוננות הארוכה בו ובהתנהלותו, במהלך החקירות ובעדויות, אינה מתיישבת עם מגוון ההסברים המופרכים הנ"ל "שהוצגו", אשר למניע לביצוע הרצח.
מההתרשמות הבלתי אמצעית נוכחתי, כי הנאשם שולט ברגשותיו, וכלל אינו מהיר חמה או מתפרץ, כפי הנטען;
התרשמתי מאדם מנומס המקפיד לשמור על גבולות, עד כדי כניעות. הנאשם שלפנינו אינו מתפרץ או מאבד שליטה, גם בשעות קשות. הדמות של מי אשר בחמת זעם ואובדן עשתונות רצח בדם קר ילדה, רק בשל התגרות שולית כטענת המאשימה ובהתבסס לכאורה על תוכן ההודאה שנמסרה על ידי הנאשם, אינה מתיישבת, עד כמה שהבנתי האנושית משגת, עם קווי האישיות אליהם התוודעתי כאמור.
94. גם הצפייה בחקירותיו ובהילוכו בתא המעצר מובילה למסקנה זהה.
ברור הוא, כי אני חולק על התרשמות חברתי, מאותה צפייה, שהובילה אותה למסקנות הפוכות מאלו שהצגתי.
כמו גם, אינני שותף לאינדיקציות לכאורה, שהציגה חברתי לעניין הקווים האלימים באישיותו של הנאשם וכפי שפירטה.
מכל מקום ולצורך הטיעון אוסיף, כי אף בהנחה והיה מוכח לפנינו (ולא כך הוכח), כי הנאשם אכן היכה את אחיו בעברו, או היכה צעירים (במובחן מקטינים) מתוקף תפקידו באוקראינה כמאבטח במועדון, אין באלו ללמד, מכל וכל, לענייננו, כי לנאשם נטייה לאלימות קשה, עד רצח בשל התגרות. המרחק בין צעיר הנוקט אלימות כפי הנטען כלפי אחיו או במסגרת עבודתו, לבין כזה שמבצע רצח אלים כבפרשתנו, ארוכה עד מאד.
הדברים מקל וחומר יפים, ככל שמבקשים ללמוד לענין קווי אישיותו של הנאשם, מהתבטאויות בודדות שאמר הנאשם לפני ארתור, כלפי מיעוטים כאלה ואחרים או מהתבטאויות של הנאשם על כך שהוא "בטרייה נטענת", כמו גם התבטאויות בהן הוא מלין על התנהגות ילדים וכדומה, בפרט כשמוסכם כי לא היה להתבטאויות האלה שום תרגום לשפת המעשה במציאות.
גם לעניין זה, יפה מסקנת חברי, לפיה - מקום בו צריכים אנו לבחור בין אמירותיו של הנאשם לבין מעשיו המוכחים, נכון להעדיף את מעשיו, כפי שהם משתקפים לפנינו.
גם להתעניינותו של הנאשם בסכינים או בטכניקות לחימה כאלה ואחרות (בהיבט ההגנתי למעשה), אין דבר וחצי דבר לענייננו. התעניינות שכזו אינה חורגת מתחביב של אדם מן השורה ובוודאי אין בה ללמד על נטיות לרצוח.
95. חיזוק נוסף לקווי אישיותו הנורמטיביים של הנאשם מצאתי בעובדה שלאורך השנים הארוכות בהן ריצה הנאשם את מאסרו בכלא ובפיקוח שב"ס, לא נרשמו לחובת הנאשם, כל הפרות או עבירות משמעת. אילו היה לפנינו אדם בעל קווי אישיות אלימים ומתפרצים, הדברים בהכרח היו צריכים לבוא לידי ביטוי לאורך השנים הארוכות והלחוצות בהן ריצה מאסר, תחת עינו הפקוחה של שב"ס. לאמור, לטעמי, משקל סגולי גבוה בבואנו לבחון ולנסות להתחקות אחר קווי אישיותו של הנאשם.
למותר להוסיף, כי אילו היו בנמצא נתונים שליליים לעניין התנהגות הנאשם בין כותלי הכלא, הדברים היו מוצגים ע"י המאשימה, אם בהליך כאן ואם בהליך המעצר שבנדון ולא כך.
96. גם בחקירתו הנגדית לפנינו שהייתה ארוכה ונוקבת, נהג הנאשם בנימוס ובאיפוק וכלל לא התפרץ;
האינדיקציה האותנטית להתנהגות זו אליה הפנה חברי מתוך מהלך חקירתו הנגדית נחרטה היטב אף בזיכרוני. באותה נקודה (ישיבת 9.3.22, עמ' 3336) עומת הנאשם עם קטע מדבריו בתא המעצר (סרטון מ- 14.12.06) הסותר לכאורה את אמירותיו בחקירה לפנינו ובנקודה מרכזית (טענתו לפיה סבר שהרוצח גם אנס, בעוד שבתמלול הסרטון עניין האונס אינו מאוזכר). על פי התרגום כפי שהוטח לפניו, הנאשם לכאורה נתפס בשקר. הנאשם ביקש להתגונן וטען שהתרגום של אמירותיו בסרטון שגוי ולא מלא. המתורגמנית במעמד הדיון נתבקשה להכריע בנכונות התרגום וצידדה תחילה בתרגום וכפי שטענה ב"כ המאשימה (היינו, שהאמירה של הנאשם אינה כוללת אזכור אונס). על אף הקריטיות של הדברים ולמרות שהחקירה עמדה להימשך תוך מסקנה משמעותית לרעתו, הסתפק הנאשם בבקשה מנומסת ורפה, כי בית המשפט יואיל להורות למתורגמנית להאזין שוב לקטע הרלוונטי בסרטון.
ואכן לאחר האזנה חוזרת, אישרה המתורגמנית את נכונות התרגום לו טען הנאשם (הכולל את אמירת האונס כטענתו).
התנהגות זו של הנאשם סיפקה לפניי הצצה בלתי אמצעית לקווי אישיותו של הנאשם, על האיפוק והסבלנות החריגים, כפי שגילה באותה חקירה.
97. כפי שאזכר חברי בחוות דעתו, יש לייחס משקל גם לעדותה של התלמידה דאז, לנה אפטר, שהודתה כי בימים בהם עבד הנאשם בבית הספר, היא התגרתה בנאשם והציקה לו בכך שניתקה את כבל העבודה שלו מהחשמל. למרות שהנאשם "תפס אותה על חם", במהלך אחד הניתוקים, לא כעס, לא איים וודאי לא איבד שליטה כלפיה.
98. המקובץ מקשה עליי להשתכנע בקיומו של מניע אפשרי, אשר הביא את הנאשם לבצע את הרצח האכזרי המיוחס לו. קושי זה מקים ספק לשאלת אמיתות ההודאה, בנסיבותינו.