הפגיעה בזכות ההיוועצות עם עורך דין, כמשליכה על משקל ההודאה
125. נוכחתי כי זכותו של הנאשם להיוועץ בעורך דין, נפגעה מהותית בנסיבות ענייננו. פגיעה זו משליכה לשאלת משקל ההודאה, אותה מסר הנאשם.
126. אני רואה לחדד כי מידת הפגיעה בזכות ההיוועצות, צריכה להיבחן גם במשולב ועל פי הצטברותם של מספר היבטים;
ראשית, עד לשלב מסירת ההודאה ב- 19.12.06 נפגש הנאשם סה"כ רק פעמיים עם סניגור. פעם אחת במעמד ישיבת הארכת המעצר הראשונה ביום 13.12.06 ופעם שנייה ב- 17.12.06, עת פגש הנאשם את סנגורו בתחנת ראש פינה.
המפגשים הנ"ל היו קצרים בזמן ונמשכו כל אחד דקות לא ארוכות. הסנגור עמו נפגש, היה עורך דין שאינו דובר רוסית.
הנאשם במפגשים הנ"ל לא יכל, הלכה למעשה, לקיים היוועצות ראויה עם עורך דינו, לרבות להסתייע בו על מנת לבחון את מצב הראיות לחובתו וכן לכלכל את הגנתו, כולל בחינת האפשרות של הודאה "בלב נקי".
127. אשלים כי עד למפגש הראשון עם עורך הדין, בשלב הארכת המעצר ביום 13.12.06 כאמור, כבר נחקר הנאשם שלוש פעמים תחת אזהרה כחשוד במעורבות ברצח המנוחה, מבלי שהוסברה לו זכות ההיוועצות בעורך דין ומבלי שנועץ בעורך דין בפועל.
128. אזכיר כי באותן חקירות תחת אזהרה שנתקיימו טרם שפגש הנאשם בעורך דין (חקירות מיום 11.12.06, 12.12.06, ו- 13.12.06 שהתקיימו בנוסף לתשאול ב- 10.12.06), אף נתן הנאשם הסכמתו לבדיקת פוליגרף ולבדיקת DNA.
תוכן החקירה מיום 11.12.06 לא תועד באודיו או בווידאו.
החקירה מיום 12.12.06 נמשכה כשש שעות ובסיומה אף נעצר הנאשם והוכנס לתא המעצר עם המדובב יבגני. באותה חקירה הוטח לפניו כי נמצא דובר שקר בפוליגרף, כי עובדת זריקת המכנסיים עליה סיפר מפלילה אותו וכך גם אוסף הסכינים שנמצא בביתו. עוד הוטח בנאשם שעדה ראתה אותו עצבני בבי"ס זמן קצר אחרי הרצח וכי נתגלו סתירות בגרסאותיו.
בחקירה מיום 13.12.06 הוצג לפניו עוד מצג שווא לפיו, דמה של המנוחה נמצא על כליו או בגדיו, בבחינת פרט פורנזי כבד משקל מפליל.
ביחס לכל האמור אדגיש וכפי שהדברים בחלקם פורטו בחוות דעתי, כי הנאשם בראייתו הסובייקטיבית נתן משקל משמעותי לאותם ממצאים נטענים. הוא העריך כי אותם ממצאים, לכאורה מקטינים את סיכוייו להוכיח את חפותו מחד, ויכולים להוביל להרשעתו ברצח מאידך.
129. מכל מקום, רק לאחר החקירה מיום 13.12.06 כמצוין, הובא הנאשם לבית המשפט לדיון בהארכת מעצרו הראשונה, כשזמן קצר לפני הדיון נפגש הנאשם לראשונה עם עורך הדין.
130. על פגישתו הראשונה עם סנגורו, סיפר הנאשם ליבגני המדובב, עת שב לתא המעצר אחרי הדיון. לא מצאתי כל בסיס לשלול את סיפורו בנדון לפני יבגני, אותו סיפר הנאשם כמשיח לפי תומו;
הנאשם תיאר ליבגני כי עד אותו מפגש בישיבת הארכת המעצר, לא התאפשר לו אף להתקשר לעורך הדין. באותה ישיבה פגש בעורך הדין ממש לפני הדיון. הנאשם לא זכר את שם עורך הדין וסיפר כי הוא ישראלי שאינו מדבר רוסית כלל.
גם בעדותו לפנינו תיאר הנאשם את אותם דברים (עמ' 2846 לפרוטוקול).
דברים דומים סיפר הנאשם למדובב יבגני, שהוכנס לתאו בערב ה- 13.12.06, תוך שהוא מתאר לפניו כי לא הספיק לדבר עם עורך הדין ושבשל מגבלת השפה, לא הצליח להסביר את עניינו לפניו. לציין כאן, כי לטעמי, בשונה מעמדת חברתי, אין בעובדה לפיה, משפחת הנאשם בחרה לנאשם גם בפעם השנייה ייצוג של עו"ד שאינו דובר רוסית (עו"ד שפיגל) כדי להמעיט מהמסקנה לענייננו, כי ייצוג כזה, יוצר מגבלה אובייקטיבית משמעותית לנאשם.
131. כהיבט נוסף הפוגם בזכות ההיוועצות בעורך הדין, ניתן להפנות ל-"מעמדו" של ארתור אשר הפך למעשה "ליועצו המשפטי" של הנאשם, על המשקל המצטבר של המצג הנוגע למשקל הראיות המוכחות, המצטברות לחובת הנאשם, וכפי שפירטתי בחוות דעתי.
אציין בנדון, כי אף החוקר יורם אזולאי אישר לפנינו את עדותו בהליך הקודם, לפיה אכן ייעד לארתור תפקיד של מעין יועץ משפטי לנאשם, כאשר לא מצאתי להקל ראש בכך.
132. אדגיש כי הוכח לפני, שארתור והחוקרים גם פעלו להמעיט מערכה של היוועצות הנאשם בעורך דינו, בפרט זה שמייצגו ואותו חשב הנאשם כעורך דין "בחינם". הוצגו בהקשר זה אמירות של הנ"ל המלמדות כי עוה"ד לא רוצה בטובת הנאשם וכי ההיוועצות עמו לא תועיל ואולי אף תזיק לנאשם, בין השאר;
- כבר ביום 14.12.06 ארתור אומר לנאשם שלא יסמוך על עורך הדין ושהם "קמצנים הניתנים למכירה".
- ביום 15.12.06 גם שואל הנאשם את ארתור אם כדאי לו לשתף את סנגורו (לקראת המפגש הצפוי עימו) בכך שהוא שוקל להודות ברצח במסגרת עסקה; ארתור מתרה בו שלא יספר לסנגורו משום שהסנגור לא יסכים שהוא יעשה עסקה. ארתור מציע לנאשם להביא לו את עורך דינו הפרטי והמצוין שידאג לו לעונש מופחת. ארתור שב ומסביר עוד שהסניגוריה הציבורית יכולים למכור את הנאשם ושהם רובם מושחתים שעובדים עם הפרקליטות ושבסוף יביאו אותו לקבל מאסר עולם.
133. על רקע מכלול המפורט יש להשקיף על הנאשם המגיע למפגש השני והאחרון עם הסניגור שלו, טרם התוודותו, מפגש שהתקיים כאמור ביום 17.12.06 בתחנת ראש פינה.
מלבד הזמן הקצר, קשיי השפה והעיתוי בו נערך מפגש זה, הרי שלא ניתן לשלול כי לאור "המטען" עימו הגיע הנאשם לאותו מפגש, כפי שפרטתי, לא שימש המפגש להיוועצות מהותית. מכל מקום ספק אם היוועצות שכזו גם אם נתקיימה באופן כזה או אחר, באה בגדר היוועצות מספקת בעורך דין, לרבות לקראת וטרם שלב ההודאה בענייננו.
134. במאמר מוסגר אוסיף כי אינני שותף למסקנת חברתי, לפיה, במפגש הנ"ל עם עורך דינו, למד הנאשם שהטחת החוקרים בדבר מציאת כתם דם על כליו, אינה נכונה. באמירות עליהן הסתמכה חברתי בעניין, לכל היותר מספר הנאשם למדובב, שעוה"ד אמר לו שחוקרים משקרים בהטחותיהם בחקירות (באופן כללי). ברור שאמירה כללית זו לא היה בה ללמד, כי הנאשם למד שאכן התברר כי אין דם על הכבל.
יתרה מזאת, התנהלות הנאשם ואמירותיו, אף מאוחר לאותו מפגש מלמדות, כי הנאשם המשיך להניח כי על הכבל שלו נמצאו סימני דם.
(להוסיף בהקשר זה, כי גם בחקירת 18.12.06, המשיכו החוקרים לטעון ולהבהיר לפני הנאשם, כי כל הראיות פועלות נגדו והכל כולל הבדיקות הביולוגיות מצטברות לחובתו) .
135. אציין כי כששב הנאשם לתאו, לאחר המפגש השני עם עורך דינו, מספר הנאשם לארתור כי אמר לעורך הדין שהוא לא עשה את המעשים ועורך הדין העריך גם הוא שלא עשה זאת ולכן שילך עד הסוף.
בתגובה מטיח בו ארתור:
"תראה, זה עורך דין, בלאט, הוא מסוכן, בלאט, בגלל שהוא זה, לא... נו פרטי, בגלל שהוא מהמדינה הם יכולים למכור בשתי שניות" (ראה מסמכי התרגום מ"ט 165/06 (19) חלק 3 מיום 17.12.06 עמ' 42/44 ש' 1135- 1140).
136. בעדותו לפנינו הוסיף הנאשם כי לאחר הפגישה הקצרה ביום 17.12.06, לא ראה עוד את עורך הדין והוא, כפי אזהרת המדובב, פחד שעורך הדין ימכור אותו, כשבפועל הוא גם לא סיפר לעורך הדין שהוא הולך לעשות "עסקה עם השוטרים".
אזכיר בהקשר זה כי ביום 19.12.06, רגע לפני שהנאשם יוצא לבצע את שחזורו ושעה שאנטולי הקריא לו את זכותו להיפגש עם עורך דין, מסתפק הנאשם בבקשה מהחוקרים שרק יודיעו לעורך הדין שהוא "יוצא להודאה בלב נקי".
137. אוסיף וכפי שפרטתי, כי נוכחתי עוד, שארתור והחוקרים פעלו להציג לפני הנאשם מצג לפיו במצב הראייתי, מצויות לפניו רק שתי חלופות; האחת - שימשיך לדבוק בחפותו ואז מובטחת לנאשם הרשעה ברצח ומאסר עולם, והשנייה- הודאה תוך שיתוף פעולה שתאפשר לו "הודאה בלב נקי" ומאסר מופחת משמעותית.
לצורך בחינת החלופות העומדות לפניו לרבות אלו לעיל, לא היתה לנאשם כל אפשרות מהותית להיוועץ בעורך דין.
138. הטיעון לפיו הנאשם בפועל לא התוודה טרם שנפגש עם עורך דינו ומכאן שלא היתה להפרת חובת ההיוועצות משקל, לדעתי אינו טיעון נכון ובעל משקל, בנסיבות ענייננו;
כפי שהצגתי לעיל, בנסיבות שנוצרו, המצג שהוצג אשר למשקל הראיות לחובת הנאשם, עד כדי הרשעה בטוחה, במצטבר למצג אשר למעמדו של ארתור, לצד היות ההיוועצות בעורך דין שנתקיימה ריקה מתוכן למעשה, הרי שיש לראות את הנאשם כמי שבחר להודות מבלי שיכל להיוועץ בעורך דין ומבלי שהסתייע בו, לכל הפחות על מנת להעריך נכונה את מצבו המשפטי.
הבירור העובדתי, האם כרונולוגית התקיימה פגישה עם עורך דין מוקדם להודאה, אין בו להעלות בענין ואין בו לרפא את הפגמים שפורטו.
139. המקובץ, לכל הפחות, מחדד ומחזק את החשש כי ההודאה נמסרה בעקבות הערכת המצב הסובייקטיבית של הנאשם, מבלי שיכול היה למעשה להיוועץ בעורך דין מוקדם לכך, על מנת לבחון שהחלופה של מתן ההודאה (גם אם הודאת שווא) בלב נקי, היא החלופה הטובה עבורו. האמור משליך במצטבר על משקל ההודאה שלפנינו.