ג. עיקרי הראיות החיצוניות העצמאיות והשלכותיהן
כללי
140. טרם שאדרש לניתוח אותן ראיות חיצוניות שנמצאו בזירת הרצח והשלכותיהן, אני רואה לנכון להקדים ולהידרש למשקל הממשי שהכרח לייחס בנסיבות ענייננו לעובדה המוכחת לפיה בזירת הרצח בכלל ובתא השירותים בו נרצחה המנוחה בפרט, לא נמצאה כל ראיה פורנזית, או אחרת, הקושרת את הנאשם לזירה הנ"ל (כמובן שלשאלת טביעות הנעל על הג'ינס של המנוחה, כממצא לחובת הנאשם, עפ"י חוו"ד המומחה שור, אתייחס בנפרד).
141. הגם שהמשקל הראייתי נבחן על פי "היש" והממצאים הנחשפים בזירה, במובחן מניתוח "האין" הראייתי, שעל דרך הכלל אינו בעל משקל עצמאי, הרי שבנסיבות ענייננו הכרח לתת להעדרם של ממצאים לחובת הנאשם בזירה, משקל עצמאי;
142. אחדד שאין חולק כי עסקינן בפרשתנו בזירת רצח כּאוֹטֽית, שכללה מגע ומאבק בין הרוצח למנוחה, תנועה, דם רב ועוד.
כמו כן, תיאור המעשה על פי כתב האישום כולל את שיסוף גרונה של המנוחה, טיפוס הנאשם אל מחוץ לתא, הטבעת טביעת נעל מגואלת בדם על מכנסי המנוחה, הימלטות לאורך גרם מדרגות ועוד.
הכיצד אפשר להסביר שבנסיבות שכאלה, לא נמצא כל ממצא דנ"א של הנאשם בזירה, לא נמצאה עקבת נעל של הנאשם ולא נמצאו עקבות דם על נעליו שנבדקו. לא נמצאה בזירה שיערה המתאימה לנאשם, לא נמצאה שום טביעת אצבע של הנאשם ועוד.
143. לטעמי בנסיבות כבענייננו, יש להעדרם של ממצאים פורנזיים, הקושרים את הנאשם לזירת הרצח, משקל עצמאי לטובת הנאשם ויש בחסרון זה, במצטבר, כדי להקים ספק ביחס לגרסת המאשימה כי הנאשם הוא הרוצח.
144. לא הוצג כל הסבר המניח את הדעת, כשהנטל בנדון מוטל על המאשימה, הכיצד ממצאים שכאלה לא אותרו בכלל ובהקשר לגרסת הנאשם בהודאתו בפרט.
יובהר כי הנאשם מנגד, איננו נדרש להציג הסבר חלופי להיתכנות הרצח על ידי גורם אחר, מבלי להותיר עקבות. אדגיש כי אין לפנינו תרחיש כלשהו המלמד כיצד התבצע הרצח, אם הוא לא בוצע על ידי הנאשם, כגרסתו, לרבות כיצד פעל רוצח זה, האם הצטייד באמצעים כאלה ואחרים שימנעו גילוי ממצאים, כיצד נמלט, באילו אמצעי ניקוי נקט ועוד. מבחינת הנאשם די שיעורר ספק בהיתכנות תרחיש לפיו הוא הרוצח על פי גרסת כתב האישום נגדו.
145. מבלי להמעיט מהאמור וכהיבט נוסף ומשלים, נוכחתי וכפי שאציג, כי בזירת הרצח נמצאו ממצאים ראייתיים אשר מכוחם ובוודאי בהצטברותם, קם לו ספק אשר לאשמת הנאשם.
146. במסגרת הראיות שהתבררו בהליך לפנינו, נדרשנו לראיות חיצוניות ועצמאיות, אשר הינן בעלות משקל סגולי גבוה.
ראיות אלו, לא רק משליכות מהותית לשאלת משקל ההודאה, לרבות נכונות הפרטים שבה כהודאת אמת, אלא הן אף עומדות על רגליהן, כמבססות ספק סביר, עת מבקשים אנו לבחון את שאלת הרשעתו של הנאשם.
147. הימצאותן של הראיות שיפורטו, אל מול העדרן של ראיות לחובת הנאשם כפי שפירטתי, מעצימות את הספק המתעורר.
148. אקדים כי לדעתי הדגש של חברתי, אשר לדרך ניהולו של משפט חוזר, כמשפט "שלם ומחדש", אין בו לשנות ממשקל הנושאים שהביאו להוראה לקיום משפט חוזר, מה גם שלראיות הממוקדות לגביהם התייחסה ההחלטה למשפט חוזר, משקל סגולי גבוה כשלעצמן במסגרת המשפט החוזר עצמו, וללא תלות בהנחיה כזו או אחרת.
149. כפי שפרט חברי, המשנה לנשיאה השופט מלצר (בהחלטתו מיום 11/5/2021) הורה על עריכת משפט חוזר, זאת, בין השאר, נוכח חוות דעת המומחים שהובאו לפניו, מהן עלה כי נזילת הדם של המנוחה מגופה, ככל הנראה, התרחשה במהלך הרצח או מיד סמוך לאחריו.
חוות הדעת בנדון הוגשו בהקשר לכתם דמה של המנוחה שהתגלה וזלג על עקבת נעל חלקית שנמצאה על מכסה האסלה, סמוך למקום הנחת הגופה, עקבה אשר לגביה נקבע כי היא אינה שייכת לנאשם.
נקבע כי הממצאים האמורים, וככל שיוכח שזליגת הדם אכן לא אפשר שהתרחשה כחמש שעות לאחר הרצח (מרווח השעות המשוער שבין הרצח למועד גילוי הגופה), יש בהם להשליך גם על גרסה שהועלתה, לפיה העקבה הנ"ל שעל גבי מכסה האסלה הוטבעה על ידי "מחלץ אלמוני" (אזרח תמים) שהגיע לזירה לאחר גילוי הגופה, ולכן אינה רלוונטית לשאלת זהות הרוצח.
150. עוד על פי ההחלטה למשפט חוזר, נדרש בירור ביחס לשלוש עקבות נעליים זהות, חלקיות ומוטבעות בדם, אשר גם יוצרות מסלול הנחזה כמסלול יציאה מתא השירותים בו בוצע הרצח, לתא השלישי (על מכסה האסלה כמפורט לעיל, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לשלישי (להלן: "העקבות הזרות"). אין חולק על כך שהעקבות הזרות הנ"ל, אינן של הנאשם, או של אזרחים תמימים, שהגיעו לזירה אחר גילוי הגופה ואשר נעליהם נבדקו.
151. ראיה חדשה נוספת אשר על פי ההחלטה למשפט חוזר, צריך ותישקל – הינה כתם דם של המנוחה שנתגלה על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השלישי.
אשלים כי בחוות הדעת המקורית שעסקה בכתם הדם הנ"ל, נכתב בטעות כי כתם הדם נתגלה על גבי נייר הטואלט בתא הרצח (התא השני). בדיעבד אושר, לאחר חקירה ובדיקה שערך ב"כ הנאשם, כי המדובר בכתם דם שנתגלה, כאמור, על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השלישי ולא בתא הרצח.
152. כפי שנקבע בהחלטה למשפט חוזר, בגדר השלכותיהם של הנושאים הנ"ל שהובאו לבחינה חוזרת, יוכל בית המשפט הדן, לבחון מחדש גם את התוודותו והודאתו של הנאשם והתיישבותן עם הממצאים, לרבות שאלת הפרטים המוכמנים והחיזוקים שביססו את הרשעת הנאשם.
העקבות הזרות
153. בבחינת מסגרת לדיון שאנהל בפרק זה, אבהיר כי בתא השירותים בו בוצע הרצח, לא נמצאו כל עקבות התואמות לנעלי הנאשם. מאידך, נמצאו העקבות הזרות ואחרות בהן אדון, זאת לצד עקבה אחת של המנוחה, שנמצאה ליד אסלת השירותים.
154. העקבות הזרות שבדיון, הינן שלוש עקבות נעליים חלקיות, מגואלות בדם שנמצאו בזירת הרצח. כאמור, האחת נמצאה על מכסה מושב האסלה, השנייה על מיכל ההדחה והשלישית על הקיר המפריד בין תא השירותים השני בו בוצע הרצח לתא השירותים השלישי.
155. אכן וכפי שהדגיש חברי, בהליכים המשפטיים הקודמים, לא חלקה המאשימה כי מדובר בשלוש עקבות חלקיות של נעליים זרות, אשר אינן עקבות נעל של הנאשם ולהסכמה זו יש לייחס משקל, גם מקום בו עוסקים בניהול המשפט מחדש, גם אם יכול ואינו מקים השתק שיפוטי מלא, כפי עמדת חברתי.
מכל מקום, בהליך שלפנינו חלקה המאשימה על ממצא זה וטענה כי אין ממצא ברור המלמד כי "הסימנים" הנ"ל, כהגדרתה, משקפים טביעת נעליים. לטענתה, גם לא ניתן לקבוע כי הטביעות נוצרו ע"י אותו זוג נעליים וכי הן מסמנות מסלול יציאה מהתא. עוד על פי המאשימה, אין לשלול כי ה"סימנים" הנ"ל נוצרו לאחר מציאת הגופה.
156. לגופה של סוגיה, הוכח לפנינו, לכל הפחות ברמה הדרושה להגנת הנאשם, כי העקבות הזרות – שלושת הממצאים שבדיון, הינן אכן טביעות נעל חלקיות, שנוצרו על ידי זוג נעליים אחד.
157. מבלי לחזור על מכלול הניתוח והמסקנות שהציג חברי בחוות דעתו, אדגיש כי לטעמי חלק מהמסקנות בנדון מוכחות אף בעין בלתי מקצועית. הדברים נכונים, לכל הפחות, בכל הנוגע לטביעת הנעל שעל גבי מכסה האסלה, הנחזית כטביעת נעל חלקית שהוטבעה ע"י נעל מגואלת בדם. באמור ניתן להיווכח גם עפ"י מראה עיניים (ראה למשל תמונת העקבה הנ"ל בלוח התצלומים שבתיק העבודה שצורף בצילום 21 לחוות דעת המומחה שור).
158. מעבר לכך, מצאתי לקבל כמשכנעת ובעלת משקל מלא, את חוות דעתו של רפ"ק אביעד לוי ממז"פ – משטרת ישראל (חוו"ד נ/148) על עדותו לפנינו, לרבות בכל הנוגע לעקבות הזרות. מעדות רפ"ק לוי התרשמתי כעדות מקצועית שעמדה במבחן החקירה הנגדית.
159. רפ"ק לוי קבע, וברמת הוודאות הנדרשת להגנת הנאשם, כי העקבות הזרות – הסימנים על מושב האסלה וחלקי הסימנים על מיכל ההדחה והקיר המפריד, הן כולן טביעות נעל (ולא ממצא אחר) שהוטבעו שלושתן ע"י אותה נעל, אשר אין חולק כי אינה נעל הנאשם.
רפ"ק לוי אמנם נמנע מקביעות מוחלטות בנדון בחוות דעתו ובעדותו, כמו גם נמנע הוא מדירוג הממצאים עפ"י סולם הדירוג המקצועי אולם הימנעויות אלה, כך נוכחתי, מקורן רק בכללים ובדוקטרינה המקצועית במז"פ ולפיה - בהעדר נעל להשוואה למועד הבדיקה, אין לקבוע ממצאים ודאיים, לרבות לעצם היות "העקבות הזרות" בגדר טביעת נעל.
(לחדד כי הימנעות זו הוחלה גם על העקבה על האסלה על אף שכאמור מוכח ועל כך גם המאשימה לא חולקת כי מדובר בטביעת נעל).
ההקפדה כאמור על כללי מז"פ מצד רפ"ק לוי – אין בה לענייננו כדי לגרוע ממשקל ואיכות מסקנותיו על צד המהות כאמור וכפי שפורט ויפורט.
160. רפ"ק לוי קבע עוד, כי שלוש עקבות נוספות, שנמצאו על רצפת תא הרצח (מעבר לעקבות הזרות) וסומנו 4, 5, 6 בחוות דעתו, שייכות לדגם נעל דומה לזה שהטביע את העקבות הזרות.
עוד נמצאו בחוות דעת רפ"ק לוי, סימנים נוספים על רצפת התא (סומנו על ידו כ- 2, 3, 7-12) לגביהם נמנע רפ"ק לוי מלקבוע כי מדובר בעקבות נעל, זאת בשל העדר כמות מספקת של סימנים מזהים.
העקבה אותה סימן רפ"ק לוי כ- מס' 1, ושנמצאה סמוך למושב האסלה, זוהתה על ידו כעקבת נעל של המנוחה.
161. אדגיש כי רפ"ק לוי שכנע היטב ובמקצועיות, כי את ההשוואות שביצע, לרבות ובדגש להשוואה הנוגעת לשלוש העקבות הזרות בינן לבין עצמן, כמו גם השוואתן לשלוש העקבות הנוספות שעל הרצפה (מס' 4, 5 ו- 6), ביצע רפ"ק לוי באופן מדוקדק, תוך השוואת חלקי ההטבעות השונות והיחס ביניהם.
162. בחקירתו הנגדית דחה רפ"ק לוי תרחישים שונים וחלופיים, אותם ביקשה להציג לפניו ב"כ המאשימה ואשר יש בהם ללמד, לשיטתה, כי אין מדובר בעקבות נעל.
163. רפ"ק לוי בחקירתו גם אישר, שמנח טביעות העקבות הזרות, מתאים למסלול יציאה, מתא הרצח לתא השלישי, אם כי סייג שהנושא אינו בתחום מומחיותו, אלא של חוקר זירה.
164. אוסיף כי גם מומחה המאשימה, רפ"ק ירון שור, אשר נחקר עוד טרם נערכה חוו"ד רפ"ק לוי, אישר סופו של יום בחקירתו הנגדית, לרבות לאחר שעומת עם אמירותיו בענין במהלך ראיונות תקשורתיים שערך בעבר, כי שלוש העקבות הזרות הינן כנראה עקבות חלקיות של אותו דגם נעל (כפי שאף עולה מחוות דעתו ת/385).
רפ"ק שור אישר עוד בחקירתו הנגדית, שבראיון רדיו (נ/49) אמר הוא - כי בשלושת השבועות הראשונים של החקירה הסברה הייתה ששלוש העקבות הזרות מסמנות מסלול והן מהוות את מסלול בריחתו של הרוצח מהתא. כן הסכים שבראיון אחר (נ/48) אישר שעל הרצפה, ליד רגלי המנוחה, יש עוד 3-4 עקבות נוספות של אותן עקבות נעל שמופיעות על האסלה.
בחקירתו הנגדית לפנינו אישר רפ"ק שור, כי אכן יש דמיון בין העקבות שעל הרצפה לעקבות הזרות.
165. אזכיר כי ממצאי העקבות הזרות, שאינם כאמור עקבות נעל של הנאשם, הביאו בהליכים קודמים ללידת תאוריית "המחלץ האלמוני" על כינוייה השונים. המאשימה נדרשה אז להסביר נוכחותן של עקבות אלה בתא הרצח, לרבות את האפשרות כי עקבות אלו מסמנות את מסלול ה"יציאה" מתא הרצח של מי אשר הטביען ואינו הנאשם.
על פי התרחיש האפשרי שהועלה על ידי המאשימה כהסבר ואשר נתקבל כתרחיש סביר על ידי הערכאות הקודמות שביררו את הממצאים הנ"ל, מאן דהוא, תמים ולא ידוע, יצר בפרק הזמן שמגילוי הגופה ועד למועד עריכת צילומי הזירה, את העקבות הנ"ל, כאשר אותו מאן דהוא לא אותר.
אשלים כי בעבר נבדק ונקבע כי העקבות הזרות גם אינן נעל של מי מהאזרחים התמימים, שנעליהם נבדקו (ראה סעיפים 6 ו- 7 לחוות דעתו של שור- ת/386).
166. חברי ניתח בחוות דעתו באופן מקיף ומדוקדק, את מכלול העדויות והראיות הרלוונטיות, בכללם את אלו שהיו קיימות בהליכים קודמים ואלו אשר נוספו ונצטברו לפנינו, הנוגעות לנוכחותם של אחרים בתא השירותים, ממועד גילוי הגופה וסמוך לכך. בנדון פורטה עוד בדיקה, נפרדת ונוספת, ואשר עסקה בעדויות של אלו, שהגיעו לזירה במועד מאוחר יותר ועד להגעת מז"פ.
חברי העמיק בחוות דעתו בעדויות של האזרחים, השוטרים ואנשי מד"א, הרלוונטיים לפרק הזמן אותו הגדיר כפרק הזמן הראשון, והגיע למסקנה מוכחת כי איש מאלו, מלבד אנשי מד"א – לא נכנס לתא. עוד נקבע כי אנשי מד"א שנכנסו לתא, לא דרכו על האסלה (ועל אחת כמה וכמה שלא דרכו על מיכל ההדחה או הקיר המפריד).
הוא הדין ביחס לפרק הזמן שהוגדר בחוות דעת חברי, כפרק הזמן השני (מרגע הגעת אנשי מז"פ) אשר גם לגביו הוכיח חברי ברמה הדרושה לענייננו, שאף אחד מהמעורבים "התמימים", לא דרך על האסלה ובוודאי לא מעבר לכך (טיפס על מיכל ההדחה וכו'). הובהר עוד כי לפחות לפרק הזמן השני הנ"ל, דלתות התאים הרלוונטיים כבר היו פתוחות ואין על כן כל היגיון שאזרח תמים כלשהו יטפס כאמור והכל מבלי שידווח על המעשה. למסקנות אלו של חברי אני מסכים.
167. משעה שאין חולק כי העקבות הזרות לא הוטבעו על ידי הנאשם, משהוכח ברמה הדרושה, כי מי מהמעורבים "התמימים" שהגיעו לזירה (אשר ביחס למרביתם גם נערכה השוואה בין טביעות נעליהם לעקבות הזרות), לא הטביע גם הוא את העקבות הזרות ובהינתן שהעקבות הזרות לכאורה אף יוצרות מסלול יציאה מהתא, הרי שקם לפנינו חשש ממשי כי העקבות הזרות קשורות לרוצח אלמוני, שאינו הנאשם.
ספק זה מתחדד ומתעצם, לאחר שהוכח כפי שיפורט להלן, שבמצטבר למסקנות אשר לזהות ומסלול העקבות הזרות כאמור לעיל, מצטרפת המסקנה כי דם המנוחה שזלג על העקבה שעל האסלה, בהכרח זלג עליה בסמוך לרצח (טרם אותרה הגופה) וכי בנוסף נמצא דם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט בתא השלישי.
לטעמי, ההסברים והתרחישים אליהם מפנה חברתי לרבות; האפשרות כי מחלץ "ביישן" יצר עקבות ולא גילה זאת, כמו גם האפשרות שעקבות הנאשם אם היו בנמצא טושטשו ע"י אחרים, או תרחישים כגון אלו, אין בהם להסיר את הספק העולה מהממצאים.
תרחישים כגון אלו המוגדרים לדעתי כ- "לא בלתי סביר", "לא ניתן לשלול", או "אפשרי, גם אם אינו סביר יותר", אין בהם כדי להוות משקל נגד לצורך הסרת הספק שקם לו מהממצאים.