זליגת הדם על העקבה שעל האסלה
168. בחלק הקודם לעיל, פרטתי אשר לעקבות הזרות, אשר אינן עקבות נעלי הנאשם, וככל הנראה לא של מי מהמעורבים "התמימים". העקבות הנ"ל, כך הובהר, גם מצביעות על מסלול היציאה מהתא השני לתא השלישי (לרבות גם בשונה מהמסלול הנלמד מהודאת הנאשם).
בהמשך לדיון הנ"ל ובהתמקד על עקבת הנעל הברורה שעל האסלה (המהווה את אחת משלושת העקבות הזרות הנ"ל), נוכחתי כי הוכח לפנינו בנוסף, וברמה הדרושה להוכחת ספק באשמת הנאשם, כי הדם שזלג על העקבה הנ"ל שעל האסלה, בהכרח זלג עליה בסמוך לשעת הרצח ולא שעות לאחר מכן (לאחר פתיחת התא, עם איתור גופת המנוחה ע"י מי מהמחלצים). האמור מחזק את טענת הנאשם כי את העקבות הזרות הטביע הרוצח ולא מי מהמעורבים התמימים.
169. נזכיר כי "בתחילת הדרך", בסוגיה זו, נטען ע"י המאשימה כי דם יכול לזלוג מגופה, גם שעות לאחר המוות ומכאן שיכול והדם זלג מגוף המנוחה על העקבה שיצר מעורב "תמים", לאחר שאותרה המנוחה. בהמשך ומשהוסכם ע"י המומחים, כי כתם הדם שעל האסלה לא יכול היה לנזול מגופת המנוחה כחמש שעות לאחר מותה (לאחר הגעת המחלצים), התמקדה טענת המאשימה באפשרות כי הדם שזלג מהחתך בצוואר המנוחה, נקווה בקפל מעיל המנוחה ו/או בשערה ("כתחנת ביניים"), ולאחר מכן זלג על גבי העקבה, כשהוזזה הגופה ע"י המחלצים.
בהקשר זה אינני רואה להתעכב, אשר לתרחישים עובדתיים נוספים שעלו בסיכומי המאשימה, כמו גם בטענתה כי תחום הרפואה המשפטית אינו רלוונטי לבירור הסוגיה, המצויה במומחיות מומחה זירה. המענה שהוצג בנדון בחוות דעת חברי מקובלים עליי ואינני נדרש להוסיף עליהם. בחנתי את ניתוח חברתי בחוות דעתה, אשר לתרחישים אלו ולא מצאתי שיש בו כדי לשנות ממסקנתי כאמור.
170. חברי בניתוח מדוקדק הכריע, כי התרחיש לפיו הפרמדיק בפעולותיו הזיז את הגופה, כך שדם, בהנחה ונקווה בקפל המעיל, בבגדים או בשיער המנוחה, זלג אל מושב האסלה, אינו תרחיש בעל היתכנות. מסקנה זו של חברי גם אושרה, למעשה ובעיקרה, על ידי מומחה התביעה בד"ר רוטשילד בחקירתו (עמ' 5185-5188 לפרוטוקול), זאת לאחר שצוטטה לפניו עדות הפרמדיק.
מעבר לנדרש אשלים כי המאשימה אף לא הוכיחה את היתכנות היקוות הדם במעיל, לרבות בהקשר לסוג הבד ממנו יוצר המעיל, כמו גם לאפשרות קיומם של קפלים במעיל ולו למצער, על דרך הפנייה לתצלומים, חוות דעת מקצועית וכדומה.
171. מכל מקום, אילו נדרשנו לחיזוק למסקנה כי הדם זלג על עקבת האסלה, סמוך לרצח, חיזוק זה בא לפנינו, בעדותו של המומחה קיש מטעם ההגנה, במהלך חקירתו הנגדית;
למאשימה הותר, למרות התנגדות ב"כ הנאשם, לחקור במהלך החקירה הנגדית את המומחה קיש גם בסוגיה שבנדון, לאור מומחיותו ועל אף שלדברים לא היתה התייחסות ישירה בחוות הדעת.
בתשובתו קבע המומחה קיש באופן נחרץ כי תזת המאשימה לענין זרימת דם על האסלה, שעות לאחר שנקווה בקפל בגד, בשיער וכדומה, איננה סבירה מהפן המקצועי. על פי המומחה קיש, הדם על עקבת מכסה האסלה (כפי הנחזה בתמונה 64 של ת/67), הוא "דם טרי", ביחס למועד יציאתו מהגופה, כך שזרימתו על האסלה, ארעה קרוב למועד מות המנוחה וטרם שהדם "נקרש" (ראה פרוטוקול עמ' 4834-4835). המומחה קיש הסביר כי אילו היה הדם זורם על העקבה, לאחר ש"חנה" ונקווה בקפל בגד וכדומה, מספר שעות כתזת המאשימה, הדם על העקבה, לא היה נחזה כדם טרי כפי שהוסבר.
172. המקובץ לעיל מבסס את המסקנה כי הדם זלג על עקבת האסלה, סמוך לרצח המנוחה באופן המחזק את "החשד" כי העקבה נוצרה ע"י הרוצח ובאופן הדוחה כשלעצמו את האפשרות כי מאן דהוא, מעורב תמים, הטביע את העקבה, החל מחמש שעות מהרצח ומשלב פתיחת התא ע"י המחלצים.
173. כאן המקום לציין שהמומחה קיש בחוות דעתו (נ/149 עמ' 9,7) קובע עוד, כי הדם שזלג על העקבות הנוספות שעל הרצפה (מס' 4, 5, ו – 6 שאוזכרו עת דנו לעיל בחוות הדעת של רפ"ק לוי, אשר קבע כי קיימת סבירות שהן מתאימות לעקבות הזרות), הינו גם הוא דם שזלג סמוך לרצח המנוחה. בהתאם גם את עקבות אלו, אם כן, יש בסיס ראוי ונכון, לייחס למי שהיה בתא בזמן הרצח, תוך שלילת האפשרות כי הן נוצרו לאחר גילוי גופת המנוחה על ידי מעורב תמים.
174. אשלים כי אם בוחנים את "עקבת האסלה", אף בעין בלתי מקצועית, כפי שהיא נחזית בתמונה 21 מתוך לוח התצלומים בתיק העבודה של רפ"ק שור (ת/387), ניתן להתרשם כי העקבה הוטבעה על ידי נעל שכבר הייתה מגואלת בדם, כפי שמלמד צבע "השרטוט" שיצרה העקבה על האסלה, זאת עוד טרם שזלג עליה כתם הדם שהצטבר עליה וכפי שדנתי לגביו לעיל.
מסקנה זו שוללת, באופן משלים, גם את האפשרות התיאורטית כי לפנינו עקבת נעל "תמימה" שהוטבעה בזמנים הקודמים לרצח ואשר זלג עליה דם בסמוך לרצח.