ד. הודאת הנאשם לפרטיה ותכניה, המבחן הפנימי והחיצוני
כללי
203. לאחר שבחנתי על פי המוצג בחוות דעתי לעיל, את משקלה של ההודאה בפרשתנו, מההיבט הכללי ותוך שהצגתי תמיהות בסיסיות לגביה, לרבות; לסבירות שבעצם מסירתה, לתכניה באופן כללי, להתנהלות הנאשם בחקירותיו, לפגיעה בזכות ההיוועצות ועוד, אני רואה להידרש עתה, ככל האפשר בתמצית, לפרטים ולתוכן של ההודאה אותה מסר הנאשם, על חלקיה השונים, וזאת בהתאם למבחנים הפנימיים והחיצוניים הנקוטים בפסיקה.
כפי שאסקור, גם אם בוחנים את ההודאה לגופה, ביחס לתכניה ופרטיה, מתגלים קשיים ממשיים המעמידים בספק את משקל ההודאה והמתיישבים לא פחות עם האפשרות כי הודאת הנאשם נמסרה כהודאת שווא.
204. אשר להלכות הנוגעות להודאת חוץ של נאשם אסתפק בסקירה המדוקדקת והמקיפה אותה הציג כדבעי חברי בחוות דעתו והושלמה גם בחוות דעת חברתי.
מטעמי אפנה, על דרך הערות קצרות, למספר הדגשים;
205. ההלכה הפסוקה התוותה שני מבחנים להערכת משקלה של הודאת חוץ של נאשם; המבחן הפנימי והמבחן החיצוני, כמבחנים מצטברים. המבחן הפנימי בוחן את טיבה של ההודאה ותוכנה תוך ניסיון להתחקות אחר הגיונה הפנימי, מידת הפירוט שבה, בהירותה ורציפותה. המבחן החיצוני בוחן האם תוכן ההודאה תואם את חומר הראיות כמחזק את האמור בהודאה. המבחנים מקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות. מבחני עזר שהוצעו ליישומם של המבחנים הנ"ל כוללים את הבדיקה המשולשת הבוחנת: "מי אמר, מה אמר ודבר מה". ההיבט הראשון מתמקד בזהות הנאשם, האם הוא נמנה עם אלה לגביהם סכנה מוגברת למסירת הודאת שווא. ההיבט השני בוחן את תוכן ההודאה, לרבות העיתוי וההקשר שבו היא ניתנה, וההיבט השלישי עניינו, הצורך בראיות חיצוניות מאמתות, נוסף על ההודאה.
206. בהקשר להיבט הראשון הנוגע לשאלה "מי אמר" את ההודאה שבדיון, הכירה הפסיקה בחשש שנאשם ימסור במהלך חקירתו מרצונו החופשי הודאת שווא, אפילו במצבים בהם החקירה התנהלה על מי מנוחות ומבלי שהופעלו אמצעי כפייה קיצוניים. הוכר בסוגי נאשמים המרצים את חוקריהם בפרט כשזו להם חקירתם הראשונה, כמו גם הוכר כי לחץ סובייקטיבי, מתח פנימי ואף חשש עלום ובלתי נראה לעין, עשויים לגרום לשבירת רוחו של נחקר ולמסירת הודאת שווא.
207. נקבע כי משקלה העצמי של ההודאה אינו הנתון היחיד המשפיע על משקלה. יש להרחיב את הראייה ולבדוק ראיות חיצוניות לעומת ההודאה, לחיוב ולשלילה. דוגמה - האם קיים דבר מה חסר בהודאה לעומת המציאות או דבר מה סותר את ההודאה וכעולה מחומר הראיות.
ככלל, לא די בכך שהודאה תהיה אותנטית או ניכרים בה סימני אמת, אלא יש הכרח לוודא כי ההודאה תואמת את המציאות. קיומה של התאמה בין הודאת הנאשם לבין הממצאים בזירת הרצח הינה, ככלל, הכרחית. ודאי יש לייחס משקל רב לכך שהראיות החיצוניות סותרות את המפורט בהודאה.
208. עוד בהקשר למשקלה של הודאה באופן כללי נקבע, כי כאשר נכללים בהודיה פרטים מוכמנים, אשר מי שלא היה מעורב באירוע העברייני לא אמור היה לדעת אותם, יש בכך משום חיזוק רב ערך לאמיתותה של ההודיה. בנדון כמובן יש להקפיד על איכות הפרט המוכמן, קרי, היותו ייחודי לאירוע העברייני המסוים ולכך שהוא בידיעת העושה בלבד ולא הובא לידיעתו ממקור חיצוני. גם למרכיב הכמותי משקל, כך שככל שמספרם של הפרטים המוכמנים שמכילה ההודיה גדול יותר, כך קטן החשש שמקור הידיעה של המודה אינו ממעורבותו באירוע.
הפן השני של הדברים הוא שככל שמתברר שאין בהודיה ככלל, פרטים מוכמנים, ואיכותיים בפרט, וכי ההשוואה בין ההודיה לראיות מלמדת, כי בהודיה פרטים הסותרים את הראיות בבחינת פרטים "מוכמנים שליליים", "או דבר מה חסר", לרבות לאור פערים ממשיים בין ההודיה לבין המציאות האובייקטיבית, יגבר החשש כי לפנינו הודאת שווא.
209. לעיל בחוות דעתי התייחסתי לקווי אישיותו של הנאשם, לנסיבות ולמניעים שיכול והביאו אותו למסירת ההודאה. נוכחתי כי נסיבות אלה מקימות חשש ממשי כי חולשתו של הנאשם, והערכותיו השגויות אשר למצבו הראייתי אל מול התועלת שהעריך כי צפויה ממתן הודאה, גם אם היא בבחינת הודאת שווא, ובלבד שתהיה "בלב נקי", יכול והביאו אותו למסור הודאה שאינה הודאת אמת.
כמו כן, התייחסתי לדרך התנהלות החקירה, להשפעת החוקרים וארתור על הנאשם, על חוסר הסבירות מחד, והמניעים מאידך, למסירת ההודאה. סקירה זו רלוונטית לבחינת המבחן הפנימי לשאלת טיבה של ההודאה שנמסרה.
עוד פירטתי אשר לראיות החיצוניות, אשר אינן תואמות את ההודאה והיפים לבחינת המבחן החיצוני לשאלת טיבה של ההודאה שלפנינו.
210. בחלק זה אינני רואה לחזור על הדברים שפורטו כאמור ואתמקד, בתמצית האפשרית, על מנת להצביע כי ההודאות אינן אותנטיות והן בבחינת דקלום (של דברי המדובב ושיחות שניהלו ארתור והנאשם בתא המעצר, ימים קודם להתוודות) ולהצביע על אי ההתאמות העולות בין ממצאי הזירה, ממצאי נתיחת הגופה והראיות נוספות אל מול תוכן ההודאה שנמסרה על ידי הנאשם על חלקיה השונים. עוד אפרט בקצרה אשר לתמיהות העולות מכך שהנאשם בהודאתו לא ידע למסור פרטים מרכזיים מצופים ומכך שהוא אף מסר פרטים מוכמנים "שליליים".
אקדים כי את רובם ככולם של אי ההתאמות והחוסרים אליהם הפניתי ואפנה, בחן באופן מדוקדק חברי בחוות דעתו. על כן אני רואה את עצמי פטור מלשוב ולסקור את אלו בהרחבה ובפירוט. אסתפק, ככל האפשר, בציון אותן אי התאמות על דרך ראשי פרקים ועיקרי דברים.
מאליו ברור כי אני מנגד חלוק נחרצות עם מסקנת חברתי כי הודאות ואמירות הנאשם מלמדות על אותנטיות, מלמדות על הודאת אמת ספונטנית כי הן תואמות את ממצאי הזירה, וכי הנאשם ידע למסור פרטים מוכמנים לרוב (כשלטעמי אפילו לא אחד).
תוכן ההתוודות לפני ארתור