ההתוודות לפני המדובב – היתה סך הכל דקלום אמירות ותרחישים, כפי שעלו בתא המעצר, ימים
לפני ההתוודות
211. אקדים כי, המאשימה כאמור, אינה מציגה הסבר על שום מה בחר הנאשם, דווקא בנקודת הזמן בה בחר להתוודות לפני המדובב (זאת במובחן מהסברי הנאשם אליהם התייחסנו ולפיה ההתוודות נמסרה בהמשך לקריסה הנפשית ומהטעמים שפורטו).
כפי שציינתי, מצב הראיות לחובתו של הנאשם לא השתנה מהותית למועד הנ"ל של ליל ה-
18.12.06.
(אוסיף כי לעמדת חברתי למועד הנ"ל ידע הנאשם, כי ראיית הדם על הכבל אינה נכונה, כך
שלהבנתו ולכאורה, על פי האמור, מצבו הראייתי אף "השתפר").
זאת ועוד, לא הוברר לשיטת המאשימה, לאיזו תכלית בחר הנאשם להתוודות לפני חברו לתא, כאשר הסברים דוגמת "פריקת משא", או "אמון בין שותפים לתא", לאו הסברים ממשיים הם.
212. כפי שאציג להלן, ההתוודות מ- 18.12.06 לפני ארתור היתה לא יותר מדקלום תרחישים ואמירות שעלו בתא המעצר ימים לפני ההתוודות, כשפרטי ההתוודות הנ"ל אינם אמת.
כהערה כללית אקדים עוד כי צפייה, במנותק, בהתוודותו של הנאשם לפני ארתור בליל 18/12/2006, אכן מותירה רושם עז כי לפנינו מי אשר מתוודה באותנטיות לפני חברו לתא על מעשה רצח שביצע וכפי שפירטתי בתחילת חוות דעתי.
חברתי בחוות דעתה סקרה בפירוט רב את כלל חילופי הדברים שבין הנאשם לארתור באותה התוודות, החל מסעיף 159 עד סעיף 226 לחוות דעתה, תוך שילוב מסקנותיה הנחרצות.
מעומס הפרטים, אופן הצגתם ותכניהם, קבעה חברתי כי ההתוודות נחזית אותנטית ביותר ומשקלה הראייתי גדול עד מאוד.
על מסקנות אלו אני חלוק מכל וכל.
213. להבנתי והערכתי, לאחר שבוחנים את הפרטים הלכאורה אותנטיים ו"עסיסיים" והלכאורה ייחודיים ומוכמנים אותם מציג הנאשם בכל מהלך התוודותו, מגיעים למסקנה כי מדובר בפרטים ואמירות שהינם למעשה דקלום של אמירות ותרחישים שהציג ארתור או החליפו ביניהם הנאשם וארתור במהלך שהותם בתא, זאת לאורך הימים שקדמו להתוודות.
כך גם נוכחים לגלות כי חלק נוסף מהאמירות הוא בבחינת "תיאור" נושאים שהעסיקו והטרידו את הנאשם לאורך ימי החקירות, לאחר ששמע עליהם מהחוקרים ומארתור וחלק אחר באמירות ראה הנאשם כאמירות המשתלבות ומתאימות "לסיפור המעשה" אותו הוא מבקש לספר באותו ערב לארתור וזאת על מנת להישמע כמספר "סיפור אמת".
על כל פנים, הפרטים והאמירות בהתוודות זו אינם אמת ואינם תואמים את הראיות.
214. אמקד ואפנה לשיח ולהתנהלות שבין הנאשם לארתור ביום 15.12.06 מספר ימים לפני ההתוודות והמדברים בעד עצמם.
באותו שיח בתא המעצר (מיום 15.12.06 כאמור) מבהיר ארתור לנאשם שבהחלט אפשרי לרצוח במצב אפקט. ארתור מסביר שם כי גם הוא (ארתור) היה יוצא מכליו אם היו (למשל) מקללים את אמו, את היותו רוסי, שונאים אותו ומציקים לו יום יום.
אחרי שרומן מפקפק באותו שיח (איך אפשר לפגוע ולא לזכור כלום), פונה ארתור ומפרט לפני הנאשם תרחיש אפשרי של רציחת ילדה במצב אפקט, על דרך שיסוף גרון הילדה והמתתה באופן מיידי, תוך שתי דקות ושתי מכות.
מפאת חשיבות הדברים, אצטט את עיקרי הדברים (כשהדגשות אינן במקור):
"ארתור: מצב אפקט, מצב אפקט, זה כאשר כאשר העיניים שלך והמוח שלך הכל, אתה רואה הכל שחור. אתה רואה הכל שחור. הנה, הכעיסו אותך. הנה, אתה ניגש ככה, בלאט, הכעיסו אותך. זה לא יום אחד יכול להיות שהכעיסו אותך. זה יכול להיות כל יום זיינו לך את המוח. פעם אלה, פעם אחרים, פעם זה, וכאשר הקופיפה הזאת, בלאט, הזאת.... על הזין כמה שנמאסה. אז מה אתה עושה, בלאט? מה זה אומר הייתה מסכה שחורה?