רומן: הרף(הגג) וזהו...
ארתור: הרף (הגג) מה זה הדבר הזה, בלאט? זה, בלאט, זהו, גנסטר. זהו, אתה לא חושב עשר פעמים, אתה לוקח, על הזין...
בשלב זה ארתור אף פונה להדגמה חיה: מבצע שניים-שניים וחצי צעדים לכיוון תא השירותים, מציג תנועות מהירות ו"מעורבות" של דקירות/חיתוך ואומר:
"בום, בום, בלאט. זהו, על הזין, הלכת. בום, בם והלכת. זהו (ארתור חוזר למיטה). זה שתי דקות. הבנת? זה רף גג), נתלש הרף (הגג). (הערה: ביטוי "עף הגג"/השתגע). זהו מצב האפקט. זהו מצב האפקט, אתה מבין? מה אני רוצה להגיד לך?".
(מ.ט. 165/06(10) חלק 4 מיום 15.12.06 עמ' 43/70 שורות 1238-1208).
215. ואם אנחנו נדרשים לתוספת חיזוק בענייננו, ניתן גם להפנות למלל נוסף באותו קטע תיאורי של ארתור לפני הנאשם ביום 15.12.06, בו הוא מעלה תרחיש, כיצד היה ניתן לרצוח את הילדה:
"אולי פשוט רצית זין איך לתת לה כשתי מכות. אתה מבין? נו, אתה חשבת: זין איך לתת לכלבה הקטנה הזאת כשתי מכות, זה יהיה הכי גרוע. אתה מבין? ואם להיכנס ככה, שתי דקות- שלוש דקות להכניע את הכלבה הקטנה הזאת, זין איך יהיה הכל נקי. אתה מבין? (שם עמ' 51/70 ש' 1437-1432).
216. מכלול המלל, האמירות וההדגמות לעיל, בהשוואה לאותו תיאור "אותנטי", המדוקלם והמופיע בהתוודות של הנאשם לפני המדובב ביום 18.12.06, זועק ומלמד, כי הנאשם במהלך התוודותו סך הכל דקלם את התיאור שהציג לו המדובב, מספר ימים קודם לכן, כאמור.
הכיצד מבקשים ללמוד מהאמור על אותנטיות ההתוודות? על סיפור ספונטני "חי" ואמיתי? או על תיאור וידיעת פרטים סודיים ומוכמנים לאירוע הרצח שלפנינו?
לפנינו סך הכל שחזור של אמירות שנאמרו בעבר, תוך שזירתם בסיפור מעשה שמנסה לספר הנאשם כהתוודות.
אחזור ואדגיש כי בתיאור שפורט והוצג על ידי ארתור ב-15.12.06 כאמור, כלולים לכל הפחות הפרטים הבאים: שיסוף גרונה של הילדה אשר עצבנה ונמאסה, במצב אפקט, תוך פגיעה בה בשתי מכות והריגתה תוך שתי דקות והסתלקות מהמקום.
217. אני מרשה לעצמי להוסיף, כי צפייה באותו קטע "תדרוך" של ארתור לפני הנאשם בתא המעצר מיום 15.12.06 ובפרט התרחיש שפורט לעיל על רצח ילדה באפקט בשתי מכות, מחדד אף עוד יותר את המסקנות האמורות.
(ראה במיוחד קטע הוידאו עם תרגום, מ"ט 165-06-10, זמן מסך 23:23 ועד 23:24).
218. כדוגמא נוספת לכך שהאמירות של הנאשם בליל ההתוודות שלובות כבר לאורך השיחות שבין ארתור לנאשם וזאת עוד קודם ליום ההתוודות ובניסוחים כמעט זהים. נפנה לאמירה קודמת נוספת;
ארתור: "על הזין כמה שנמאסה...זין, נתלש הגג, כולם על הזין...זין כמה הציקו לי...הטרידו אותי...ובגלל התפרצות עצבים זה קורה זה אפקט...אתה יודע איך מסתכלים עלינו כאן, זין איך שדיברו, מבטים, בלאט...שמישהו יגיד לי כלבה אזיין את האמא בלאט, בת 12,13 על הזין.." (מ.ט. 165/06 (9) חלק 1).
על פי המוצג, אמירות הנאשם בפתח התוודותו לפני ארתור- "זין כמה נמאסה...כולם...זאת הייתה הטיפה האחרונה...נתלש הרף/הגג...", מתכתבות היטב עם אותן שיחות קודמות ימים מוקדם להתוודות ושעלו בין ארתור לנאשם.
בהתאם, אין בין אמירות אלו של הנאשם לבין אמירות ספונטניות, אותנטיות או מלמדות על חשיפת סוד, דבר וחצי דבר. ההנחה לפיה מדובר באמירה שהועלתה לפתע, בבחינת "פריקת משא וכדומה", נשללת עפ"י האמור מכל וכל.
219. אני רואה לחדד, כי בניתוח לעיל המלמד כי הנאשם דקלם בהתוודותו מ- 18.12.06 בעיקר אמירות ותרחישים שמסר לפניו ארתור, אינני מכוון לקבוע כי כלל האמירות והתרחישים הועלו לראשונה דווקא ע"י ארתור, זאת במהלך השיחות ביניהם בימים שקדמו להתוודות.
עיון במכלול השיחות בין ארתור לנאשם, לרבות אלו שאף קדמו ל – 15.12.06 מלמדות, כי הנאשם וארתור העלו ודנו בכל מיני תרחישים אפשריים להתרחשות רצח הילדה.
במסגרת "פרלמנט" זה בין העצורים בתא המעצר, כולל גם עם המדובב יבגני עד לעזיבתו את התא, תרם כל אחד מהמשתתפים (ארתור, יבגני והנאשם) דעותיו ותובנותיו אשר לתרחישים אפשריים לרצח ולפעולות הרוצח, תוך שימוש באמירות שונות. בהקשר זה גם הנאשם תרם את תרומתו והיה פעיל.
220. המיקוד מבחינתי בהקשר למפורט הוא בכך שהתרחישים והאמירות שעלו במהלך ההתוודות מ- 18.12.06, לקוחים כולם מתרחישים ואמירות, אשר עלו ימים קודם לכן בתא המעצר והם בבחינת דקלום משיחות עבר.
מבלי לפגוע באמור אני רואה להבהיר כי סופו של דבר התרחיש והאמירות "שנבחרו" ע"י הנאשם לתיאור סיפור המעשה בהתוודותו מ- 18.12.06, מקורם אכן בדברי ארתור (בעיקר מאמירותיו בתא מיום 15.12.06), כפי שפירטתי ואפרט.
המפורט יש בו מכל מקום לשלול אפשרות כי ההתוודות שבפנינו מתארת "סיפור מעשה" אותנטי, הכולל פרטים עסיסיים, ייחודיים וספונטניים שאותם חווה הנאשם וכאינדיקציה לכך שלפנינו התוודות אמת.
221. מעבר לאמור וכפי שניתן לצפות, מקום בו מוצג סיפור מעשה המהווה רק דקלום אמירות ותרחישים (היפותטיים) שנדונו במסגרת "הפרלמנט" בתא המעצר לאורך הימים שקדמו להתוודות, הוכח עוד לפני כי האמירות והתרחישים אינם אמת והם אינם תואמים את הראיות החיצוניות, ממצאי הזירה ודו"ח נתיחת הגופה, מכל וכל.
222. נשלים כי אף האמירות בהתוודות בדבר שטיפת הידיים והסכין מהדם, תואמות דו שיח קודם שניהלו ארתור והמדובבים, אשר לתרחישי הרצח האפשריים (ראה מ.ט. 165/06 (9) חלק 4 34/58) כשהדברים עלו אף קודם בשיחות מ- 14.12.06 (ראה מ"ט 165/06 (5) חלק 4 מעמ' 7).
223. לאזכור "הארטריה והאאורטה" בהתוודות, אשלים בהמשך חוות דעתי בהקשר לפרטים המוכמנים. מכל מקום, גם אזכורים אלו, עלו כבר בימים קודמים בשיחות שבין הנאשם למדובבים.
(ראה מ"ט 165/06 חלק 4 עמ' 15 ואילך, מיום 14.12.06).
224. הדברים יפים גם אשר לתיאור בהתוודות בנוגע לילדה שהתקרבה, הציצה, הקניטה את הנאשם ואמרה "לכו תזדיינו שרמוטות רוסיות, כולם זונות" עד שהנאשם רדף אחריה ופגע בה מכה חזקה;
גם תיאור זה, הנחזה לכאורה חוויתי, מקורי וייחודי, מצוי כולו במהותו בתכני השיחות שבמהלך הימים הקודמים ואשר התנהלו בין הנאשם לבין המדובב.
לדוגמא במ"ט 165/06(9) חלק 1 עמ' 47/68 אומר ארתור: "שמישהו יגיד לי, כלבה, אזיין את האימא. בלאט, בת שתיים עשרה, שלוש עשרה, על הזין מה..."; "אתה יכול להגיד: אני מקבל רק דבר אחד...את הרצח שום אונס, שום דבר זין. הריגה בלי כוונה תחילה. אני לא רציתי... להרוג אף אחד. זה קרה ככה, שהוציאו אותי מכליי. הייתי... על אפקט של עצבים... לא ראיתי שום דבר בעיניים. אני שמעתי שמקללים את אימא שלי, את משפחתי... רוסי מסריח. כל מיני דברי זין. זה זין כמה נמאס עלי! ואני כבר לא ראיתי אף אחד ממטר. יש כאן לא מחונכים.... בלאט, ילדים מקולקלים. אין שום כבוד למבוגרים. קל וחומר דמיין לעצמך, כמה שעבדת שם וכל פעם "פא-פא-פא-פא", כל מיני דברי זין. וגם הסתכלו עקום" שם חלק 4 עמ' 47/58 ש' 1277-1254).
225. באופן ממוקד לסוגיה הנוגעת לאופן ומספר השיסופים, אשר מדגים הנאשם לפני ארתור בתא המעצר במעמד ההתוודות, אני שותף למסקנות חברי;