אני רואה לחדד, כי מתוארת הנפה אחת, לא רק בשלב בו עומדים הנאשם וארתור במהלך הדגמת השיסוף, אלא גם בשלב המוקדם יותר, עליו התעכבה חברתי בחוות דעתה, עת יושבים השניים על המיטה של הנאשם כשהנאשם מדגים שיסוף.
גם בשלב המוקדם הנ"ל, צופים בנאשם המדגים כיצד רוצחים (בהקשר לספרי ה-ק.ג.ב), כשההדגמה כוללת הנפה אחת, המודגמת פעמיים.
זאת ועוד, וזה לטעמי עיקר, אף בהנחה והיו מודגמים שני שיסופים (שלא כפי שהכרעתי) היינו - שתי פגיעות, היה בכך רק ללמד כי הנאשם עשה "שחזור" מדויק יותר של "הצעת ארתור" לדרך השיסוף, כפי שהיא מופיעה כאמור באותו דו-שיח מ-15.12.06 אליו התייחסתי לעיל ומבלי שהדבר מלמד על אמת ודיוק כלשהם לענייננו.
זאת ועוד וכפי הרלוונטי לעניין הפרטים המוכמנים שידונו בהמשך, הרי שאין בהנחה כי תוארו שני חתכים באותן הדגמות, כדי ללמד על ידיעת פרט מוכמן ואף בהתעלם מהמפורט לענין הדקלום.
נזכיר שמספר החתכים שנמצאו בצווארה של המנוחה על פי דוח נתיחת הגופה ועדויות המומחים, הינם לפחות שלושה חתכים, אם לא יותר.
226. גם בתיאור במהלך ההתוודות לפני מדובב, אשר לשטיפת הסכין, זריקת המכנסיים ובאופן שאי אפשר יהיה למצוא אותם, לא מצאתי כל אותנטיות, (מה גם שהתיאורים הנ"ל המוצגים באותה התוודות, אף אינם נכונים).
בכל הנוגע לזריקת הסכין, הדברים נדונו במהלך השיחות בין הנאשם לארתור מוקדם להתוודות. הנאשם כבר במהלך השיחות הראשונות עם המדובבים, עת כל חברי תא המעצר בוחנים תרחישים לאופן בו בוצע הרצח, מציין המדובב יבגני באותה שיחה ובין השאר, שאם הוא היה הרוצח הוא היה זורק את הסכין (ראה שיח מדובבים מ12.12.06, מ.ט. 161/06 חלק 2 עמ' 27/65). מסתבר כי הנאשם בסיפור שהציג במהלך התוודותו אימץ פרט זה.
אשר לתיאור בהתוודות, כי נפטר מהסכין והמכנסיים על דרך הטמנתם בבטון, ראשית המדובר בתיאור שאין לו ביסוס ואף לא עולה בהודאות ההמשך. יתרה מזאת, תרחיש זה, מכל מקום, עלה לראשונה הרבה קודם להתוודותו לפני ארתור וכבר ב- 15.12.06 עת סיפר הנאשם לארתור שהשוטרים שברו את הריצוף שעשה במקלט, את האסלות ועוד, מאחר שחשבו שהוא קבר את הסכין תחת הריצוף, (מ"ט 165/06(9) חלק 1 מונה 33.59).
בהתאם, ברור כי גם בהקשר לאלו לא מדובר בפרט אותנטי, ספונטני וייחודי שעלה לראשונה בהתוודות של ליל ה-18.12.06.
227. גם אינני שותף לטענה, לפיה הפירוט של הנאשם בהתוודותו לעניין הכנסת ה"פלייר" (נגן), יש בו ללמד על פרט ייחודי, "חוויתי", המסופר מפי מבצע המעשה. לטעמי מסתבר לא פחות, כי הנאשם בתיאור ה"פלייר" הנ"ל, סך הכל ביקש לתת מענה "לקושי אפשרי", הפוגם ככל הנראה להבנתו ב"איכות הסיפור" ולפיו - כיצד הצליח על פי סיפור המעשה שסיפר הנאשם למדובב, לשמוע את הקללות וההקנטות של הילדה אם היה לו נגן באוזניים. כמו כן, הכיצד לא "השפריץ" דם על ה"פלייר". בדרך התיאור לפיו הוא הסיר את ה"פלייר" והכניסו לבגדיו, ביקש לתת הנאשם מענה לקושי לכאורה בסיפורו.
התנהלות שכזו מצד הנאשם, המחפש לעצמו הסברים לקושיות שלא עלו, בהחלט מאפיינת את דרך התנהלותו, לאורך ימי חקירתו, כפי שפירטתי לא אחת וכעולה מצפייה ממושכת באותה התנהלות.
גם בנקודה זו, כפי רבות אחרות בעדותו של הנאשם, באה המאשימה חשבון עם תשובותיו של הנאשם בחקירתו לפנינו, אשר לכל הדעות לא היו מספקות. ברם, כפי שהתייחסתי בהתייחסות נפרדת בחוות דעתי, אשר נוגעת לדרך עדותו של הנאשם לפנינו, התנהלות זו דווקא לטעמי, מחזקת את אמינותו של הנאשם.
228. גם בדו-שיח בסיום ההדגמה, במהלך ההתוודות, אשר לצבע שערה של המנוחה וכמו גם אמירת הנאשם, כי הרצח אירע בסוף יום לימודים, אין ללמוד על אותנטיות או ידיעת פרטים נכונים. אשר לאמירה שהרצח בוצע בסוף הלימודים וכי הנאשם הניח שהגופה לא תימצא, הרי שהדברים מתיישבים עם הפרסומים שהיו ידיעת כולם, סביב חיפוש ומציאת הגופה, ואין בתיאור זה כדי תיאור ייחודי, או ידיעת פרט מוכמן.