189. עם זאת ובבחינת של למעלה מן הצורך, אדרש בעניין הפצע בשורש כף היד גם לחוות הדעת המשלימה של ד"ר קוגל לעניין זה (נ/113א), אשר קבע במפורש כך:
"1. מיקומו של הפצע בקדמת שורש כף היד השמאלית אינו מיקום אופייני לפצעי הגנה.
2. פצעי הגנה מעצם הגדרתם מלמדים על כוונה מודעת של הקורבן להגן על עצמו, ולכן פצע שנגרם לאחר המוות לא יכול להחשב פצע הגנה. פצע הגנה נגרם אך ורק כשהקורבן היה בחיים.
3.כדי שייגרם פצע הגנה, לקורבן צריכה להיות יכולת להפעיל את שריריו על מנת להרים את ידו. כשיש צניחה משמעותית של לחץ הדם ואין הזרמת דם לגפה, אין יכולת להפעיל את השרירים.
4. היות שהפצע בקדמת שורש כף היד נגרם לאחר המוות או לאחר שחלה ירידה משמעותית בלחץ הדם, לא ייתכן שהוא פצע הגנה".
190. לעניין זה מן הראוי להפנות לחקירתו הנגדית של ד"ר קוגל, על ידי הפרקליטות בעניין זה ושוב, באופן בלתי ברור ואף לא סביר, ניסו ב"כ המאשימה, בכל דרך שהיא, להקשות על ד"ר קוגל בעניין זה ולצייר תרחישים בלתי סבירים בעליל באשר לאפשרויות החתך בשורש כף יד שמאל של המנוחה, והכל כדי לדחות או לסתור את חוות הדעת הראשונית מטעמם (!) ולפיה, החתך בשורש כף יד שמאל נגרם מיד לאחר המוות או בסמוך לפניו.
לשם ההמחשה אצטט קטע מתוך החקירה הנגדית של ד"ר קוגל לעניין החתך בשורש כף יד שמאל וכדלהלן:
"כב' הש' ד. צרפתי: אבל אתה שולל שזאת הגנה כתוצאה מפרכוס או משהו.
העד, ד"ר חן קוגל : בוודאי, קודם כל פרכוסים זה מאד עדין, דבר שני כדי שיהיה פצע הגנה בהגדרתו הקורבן צריך לרצות להגן על עצמו, שתהיה לו כוונה להגן על עצמו, הפרכוס נגרם בשלב שאין הכרה, שאין רצון, אם נגרם בכלל פרכוס, דרך אגב במוות באיבוד דם אין פרכוס בכלל אבל אם נגרם פרכוס אז בכלל אין לו כוונה הוא לא יכול לרצות להגן על עצמו כי הוא לא יודע מה קורה.
עו"ד ש. הר ציון: טוב.
העד, ד"ר חן קוגל: וגם אין לו יכולת להגן על עצמו בשלב הזה לכן זה לא יכול להיות פצע הגנה מפרכוס.
עו"ד ש. הר ציון: אפנה לשני מקורות בספרות דולינק וויג', אחד אומר שפצעי הגנה עשויים להופיע בשני מנחי ידיים גם קדמי וגם אחורי.
כב' הש' א. קולה: מנח ידיים אין וויכוח, מנח ידיים הוא הסכים, הוא דיבר על שורש כף היד.
עו"ד ש. הר ציון : או קיי.
כב' הש' א. קולה: צריך להיזהר.
עו"ד ש. הר ציון: וויג' בשנת 2005 אומר בפרק של פצעי הגנה הוא כותב פצעי הגנה עם חתכים הקורים באצבעות כפות ידיים ושורשי כפות ידיים.
העד, ד"ר חן קוגל: אני מבקש לראות את וויג' כי יש וויג' חדש יותר, אני לא חושב כי אני קראתי את וויג' לפני זה, קשה לי להאמין, אבל את שוב חוזרת למיקום, זה לא פצע הגנה על סמך הרבה מאד דברים אחרים.
עו"ד ש. הר ציון : אז בעיקר הוא לא פצע הגנה כי אתה אומר אם יש ירידה כזאת משמעותי בלחץ הדם היא לא יכלה רצונית להגן על עצמה ואז אין שום סיכוי שהיא עשתה פעולה רצונית שהגנה על עצמה.
העד, ד"ר חן קוגל: לא רק זה... (עמ' 4363 ש' 9 – עמ' 4364 ש' 2).
.....
עו"ד ש. הר ציון: אני מציעה לך שחתך כזה נגרם כתוצאה מהרמה של היד עוד לפני בכוחותיה האחרונים כשעוד לחץ הדם לא ירד בבת אחת.
העד, ד"ר חן קוגל: אין בזה דימום, לחץ הדם לא היה שם, כאשר נגרם החתך לחץ הדם לא היה שם, כאשר נגרמו החתכים בצוואר לחץ הדם לא ירד בשנייה אחת, לכן התיאוריה שנגרם חתך אחד ואז היא הרימה את ידה ונגרם פה בשלב הזה עוד היה לחץ דם אז לא יכול להיות מה שאת אומרת.
...
עו"ד ש. הר ציון : ואז בזמן שהיא מורידה כבר ירד לחץ דם,
(הדוברים מדברים יחדיו)
עו"ד ש. הר ציון: בעת הירידה המשמעותית בלחץ דם אבל לא ירידה בעצם להפסקה מוחלטת של פעולת הלב עדיין קיימות אפשרויות לפעולות קלות כמו הרמת היד, לחץ הדם ממשיך לצנוח, הצניחה של היד גורמת לאובדן מוחלט של הדם ואז נראה את המצב שראינו של יד שנראית ללא דימום.
העד, ד"ר חן קוגל: לגמרי לא יכול להיות מה שאת אומרת, ממש לא.
עו"ד ש. הר ציון : למה?
העד, ד"ר חן קוגל: אני אסביר, לצורך הפעלת השרירים צריך שיהיה לחץ דם.
כב' הש' ד. צרפתי: חמצן.
העד, ד"ר חן קוגל: בדיוק, זה מה שמחדיר חמצן לתוך הרקמות, אם אין לחץ דם אז לא יהיה הרמה של השריר, אי אפשר להפעיל את השריר, הדעה השנייה שבגלל החתך פה ירד לה לחץ הדם... " (עמ' 4364 ש' 20 – עמ' 4365 ש' 12).