240. גם ד"ר קוטיק תמך (באופן מסוייג יותר, יש לציין) בטענתו זו של ד"ר קריספין וכדלהלן: "העד, ד"ר א. קוטיק: היה לי ספק לגבי בעצם שהד"ר זייצב צודק, כי ראיתי שזה
באמת
כאילו, אי אפשר להתנגד למה שהיה כתוב בחוות הדעת.
כב' השופט א. קולה: של מי?
עו"ד י. הלוי: של מי?
העד, ד"ר א. קוטיק: של ד"ר פורמן, כי הממצאים האלה הם מאוד מדברים בפני עצמם.
ש: שמה?
ת: שזה נראה כאילו סכין משוננת. ואני, אה, לא היה לי את הניסיון שיש לי היום, גם היה לי ספק, אבל אמרתי בוא נחפש בספרות באמת. ועשיתי משהו שהתבקשתי, כאילו.
ש: על ידי מי?
ת: על ידי ד"ר זייצב". (עמ' 3826, ש' 29-19).
241. אקדים כבר עתה ואדגיש, כי לעניות דעתי, סוגיית הסכין ה"משונן", יצאה מכלל פרופורציה,
ומכל מקום, תרומתה, להגנתו של הנאשם, הגם שיש בה תרומה, הינה תרומה מינורית. מכל
מקום, מעדויותיהם וחוות דעתם של ד"ר פורמן, ד"ר קוגל, ד"ר קריספין וד"ר קוטיק, ניתן
להסיק ושוב ברמה הדרושה לצורך הגנתו של הנאשם שמדובר בסכין משונן.
242. במסגרת עדויות ההזמה, הגישה המאשימה את חוות דעתו של ד"ר דיאז מיום 22.05.22
(ת/362ג) אשר נחקר כמובן על חוות דעתו זו.
לחוות הדעת של ד"ר דיאז, שני חלקים, האחד העדר סימנים, שכל יתר החתכים שנמצאו נגרמו על ידי סכין משונן, והשני, הסבר להימצאות דפוס של סכין משונן על גבי הסנטר של המנוחה. לעניין זה טען ד"ר דיאז, שקיימים בספרות ממצאים המצביעים על כך שסוג בגד, אריג של בגד יכול לגרום לסימנים הללו. במקרה שלפנינו, הסביר ד"ר דיאז, שיכול והחתכים
הנראים כמשוננים, נגרמו על ידי חלק ברוכסן במעיל אותו לבשה המנוחה.
243. אתחיל דווקא בחלק השני לחוות דעתו של ד"ר דיאז, לאמור הרוכסן הוא זה שגרם לאותם פצעים בסנטר. בכל הכבוד לאמירה ולקביעה זו, הרי שלעניות דעתי מדובר בתרחיש בלתי סביר בעליל, שכן באורח פלא, הרוכסן הותיר סימנים בסנטר, בדיוק בסמוך לחתכים אחרים שוודאי נגרמו על ידי סכין. בכל הכבוד, הסבירות לכך הינה מזערית! זאת ועוד, כלום מישהו מטעם המאשימה בדק, מה היחס שבין הרוכסן לפצע בסנטר, לאמור, כלום יש לנו ולו תמונה אחת, המראה שסנטרה של המנוחה שעון על גבי הרוכסן? או שהרוכסן "לוחץ" על סנטרה של המנוחה? האם נעשה ניסיון כלשהו, לבדוק באופן אובייקטיבי, מה רווח ה"שיניים" באותו רוכסן, והאם הם תואמים (גם אם באופן לא מדויק) לפצעים שנראים כמשוננים בסנטר? כלום מישהו בדק, "בדיקת חיים" כלשהי, הנחה של הרוכסן על גוף אדם והאם היא מייצרת הטבעת דוגמת מה שמשתקף בפצעי המנוחה בסנטר? כלום מישהו בדק בדיקת מעבדה אחרת, כמו הטבעת הרוכסן במעתק "אלג'נט" (ראה להלן חוות דעת שור) או הטבעה בכל חומר צמיג אחר? בכל הכבוד הראוי, מדובר בהשערה שהופרחה לחלל העולם, שאין לה כל תימוכין! ודוק, איני חולק כמובן על היתכנות תיאורטית ולפיה, פריט לבוש כזה או אחר, וכמובן רוכסן, יכול בתנאים מסוימים של לחץ כבד או ממושך לגרום לסימנים שנראים כאילו, כביכול, הוטבעו על ידי סכין משונן, ואולם וכאמור איש לא בדק שבמקרה שלפנינו הייתה לכך היתכנות. לאמור, לבד מהשאלות עליהן הצבעתי לעיל, אין לפנינו גם תשובה או הסבר של ממש, כמה זמן, כביכול, כמובן, לחץ הרוכסן על סנטרה של המנוחה? מה הייתה מידת הלחץ? האם המנוחה נמצאה כשראשה שעון וסנטרה לוחץ על הרוכסן? דומני שלשאלות אלו, אין בפי המאשימה תשובות של ממש ודומני גם ובזהירות המתבקשת שקשה לצרף "סברה" שכזו לנימוקי ההרשעה של הנאשם!