244. אעבור עתה אפוא לחלק הראשון שבחוות דעתו של דיאז, לאמור האם נשללה האפשרות
ולפיה, שאר החתכים היו באמצעות סכין משונן.
המאשימה, טענה שכך היא חוות דעתו של ד"ר דיאז.
לטעמי, הדברים לא ברורים כל צורכם, שכן ד"ר דיאז קבע שאין סימנים למעורבות סכין
משונן, ואולם לא שלל זאת פוזיטיבית:
"בהתבסס על המאפיינים הפיזיקליים של הפצעים המרובים חוות דעתי היא, שהם נגרמו על ידי נשק עם להב ישר. אין עדות לכך כי היה שימוש בלהב משונן. חריצים בעור התרחשו (sic! - בעבר) כשסכין משוננת שורטת את העור הצידה ומשאירה סימנים שטחיים מקבילים על העור הנמצאים במרחקים שווים זה מזה. בהתאם למרחק בין החריצים של הלהב.
סכינים עם להב משונן יכולות לגרום פציעה שאי אפשר להבדיל בינה לבין פציעה שנגרמה על ידי להב ישר, אך ככל שהפצע חד יותר, כך סביר יותר שלהב משונן ישאיר את הסימנים האופייניים שלו. במספר הרב של הפצעים שנגרמו לנערה מתבגרת זו אין סימנים של עור מחורר; יתר על כן, היו פצעים רבים של הגפה העליונה המעידים שהם מסוג 'פצעי הגנה'. אף אחד מהפצעים בגפיים העליונות לא הדגים סימנים של קצוות משוננים"
ובנוסח האנגלי:
"Based on the characteristics of the multiple wounds it is my opinion that they were inflicted with a straight blade weapon. There is no physical evidence that a serrated knife was utilized. Serrations on the skin occurred when the serrated knife scrapes the skin sideways leaving superficial parallel marks on the skin that are equidistant from each corresponding to the distance between the serrations.
Serrated knifes may produce an injury that could be indistinguishable from a straight blade knife, however the more sharp injuries sustained by this adolescent girl do not disclosed evidence of serrations: furthermore there were multiple wounds to the upper extremities disclosed serrations".
לאמור, ד"ר דיאז לא שלל לחלוטין אפשרות שהרצח בכל אופן בוצע בסכין משונן, אלא שלא נמצאו לכך סימנים.
245. אשוב עתה לעדותו של ד"ר קוגל לעניין הסכין המשונן- חלק ניכר מחקירתו הנגדית של ד"ר קוגל עסק בניסיון של באת כוח המאשימה להוכיח, כי נכון למועד מתן חוות דעתו במשפט הקודם, לא סבר ד"ר קוגל כי הפצע בסנטר המנוחה נגרם מלהב משונן. ניסיון זה לא צלח, ומצאתי את עדותו של ד"ר קוגל בעניין זה אמינה וקוהרנטית. ד"ר קוגל הסביר בעדותו מדוע למרות שסבר כבר מההתחלה כי הרצח בוצע באמצעות להב משונן (לגבי הפצע בסנטר, ברור היה לו מההתחלה כי זה נגרם באמצעות להב משונן), הוא לא התייחס בחוות הדעת במשפט הקודם לסוגית סוג הלהב, שכן נתבקש לחוות דעה על כיווני החתך, ולא על סוג הלהב שגרם לפצעי המנוחה, כשביחס לסוגיה זו הוברר כי עד אחר מטעם ההגנה (אלכס פלג) ימסור חוות דעת (עמ' 4281- 4283).
ב"כ המאשימה הציעה לד"ר קוגל הסבר אחר לאי התייחסותו לסוגית להב הסכין במסגרת
חוות דעתו ועדותו במשפט הקודם:
"ש: ...ההצעה היא כזאת אולי אמרת הספרות כל כך לא בהירה בנוגע לסכין משוננת לא משוננת והיא יכולה להיות ככה ויותר מוגבלת והכל עדיף זה כל כך סיכוי באמת לא ברור שעדיף לי מישהו אחר ינסה את זה כן כן לא לא אני בכלל לא מתעסק בזה מה אתה אומר על ההצעה שלי?
ת: אני לא חושב שזה מה שהיה, באמת אני אומר אני לא זוכר מה הייתה הדינמיקה שם, אבל ברור לי לחלוטין שאז באמת לא דיברנו על הצוואר ואני לא ראיתי את מה שהיה בצוואר אז" (עמ' 4318 ש' 30- 32, עמ' 4319 ש' 1- 6).