כשנחקר ד"ר קוגל על חוות דעתו בסוגית סוג הלהב שגרם לפצעי המנוחה, אישר ד"ר קוגל כי אכן במרבית פצעי המנוחה אין סימנים של סכין משונן ואולם העיד כי קיימים גם סימנים שהם אופייניים לסכין משונן תוך שהפנה לחוות דעתו בעניין.
לשאלה, האם הוא מסכים עם קביעת ד"ר שפיץ בספרו כי "סימני שינון ייראו כשרואים את סימני השריטה על העור", השיב ד"ר קוגל:
"...בהחלט אחד הקריטריונים שרואים פצעי שריטה או שפשופים קטנים מקבילים בשפה של הפצע זה מה ששפיץ כותב אבל זה לא הדבר היחיד; שפיץ כותב רק אם רואים ולזה אני לא מסכים.
...
ש: כלומר צריך להיות סימן ייחודי מאפיין שאם נמצא אותו נוכל לקבוע שמדובר בסכין משוננת
ת: נכון.
ש: אתה מכיר עבודות מהספרות או מחקרים שאומרים שסימנים כאלה של פסים של שריטות כאלו יכולות להיות גם אם מדובר בסכין חלקה"
ת: לא שריטות כאלו כמו שנמצא כאן, יכולות להיות שריטות אבל לא במרחקים שווים מקבילים עם אזורי עור שמורים, יש על זה עבודות ואכן גם סכין חלקה יכולה להותיר חריצים לא כאלה אבל.
ש: מזה כאלה איך אתה מבדיל ביניהם?
ת: יש עבודה שאני אפילו ציטטתי אותה כאן של פאונדר, בחוות הדעת... הוא עשה חתכים עם סכין בעור גם עם סכין לא משוננת וגם עם ומצא שיש שריטות גם סכין חלקה יכולה ליצור שריטות, לא שריטות מקבילות פסיות שיש ביניהם רווחים כי יש אי סדירויות שונות יש דבר כזה זה לא המקרה שלפנינו". (עמ' 4324- 4325).
246. ד"ר פורמן, בחקירתה הנגדית נתבקשה להסביר כיצד לשיטתה נוצרו הסימנים בסנטר המנוחה אותן הגדירה צברים א' ב' ו- ג', וכך ענתה: " יש תהליך של חיתוך ועצירה, כלומר יכול להיות שהייתה תנועה של חיתוך ואז בלימה, עצירה, תוך כדי כך גם התוקף זז וגם המנוחה זזה ואז כלומר זה לא תנועה מתואמת".
לשאלת בית המשפט אם הטקסטורה של הפצע עצמו מהווה אינדיקציה לסוג הלהב אם לאו, השיבה ד"ר פורמן: "הטקסטורה כן יכולה לרמז על סכין משוננת כמו שד"ר קוגל כתב בהמשך בתצהיר שלו, היא פחות בלטה מבחינתי אז, אני התמקדתי בסימנים בשוליים".
מבלי לפגוע באמור, הוסיפה ד"ר פורמן כי הטקסטורה של הפצע הנדון בהצטרפותה לצברים א' ב' ו-ג' אכן מחזקת את המסקנה לשימוש בלהב משונן (עמ' 4402- 4404).
ד"ר פורמן הסבירה, כי השוני בין כמות השיניים שהוטבעו בצבר א' (8 שיניים ב- 8 מ"מ) לעומת צבר ב' (7 שיניים ב- 4-5 מ"מ) נעוץ בזווית של הסכין "אם לוקחים סכין וגוררים שיש בו שינן רחב, אני אתן דוגמה עם שני פסים... אם אני לוקחת שני פסים סכין עם שתי שיניים וגוררת ישירות הם ישארו במרווח מקביל, אם אני לוקחת את הסכין אבל גוררת אותו על פני העור במצב כזה המרווח ביניהם קטן זהו"
ב"כ המאשימה הטיחה בה: "לא מדברים פה בזווית כזאת חדה וכזה שינון שיאפשר לנו כמות של צפיפות עוד יותר גדול מאשר בדבר הה".
ד"ר פורמן השיבה: "זה גאומטריה, כשלוקחים משהו בזווית ייכנס יותר שטח מהסכין, כלומר אם אני גוררת את הסכין ככה או גוררת יותר מעט באלכסון, כלפי מעלה, בניצב... אנחנו רואים את זה כל הזמן בגרירות של סכינים שזה נראה יותר צפוף שהגרירה היא מעט אלכסונית" (עמ' 4412- 4413).