ד"ר פורמן שללה אפשרות שסימני השינון בסנטר נגרמו מרוכסן מעיל המנוחה והסבירה: "אילו הייתה הטבעה של חפץ כזה בפני הייתי מצפה למכה בעוצמה וגם היא הייתה צריכה להיראות יותר דומה למה שמוצג כאן כלומר אם הייתה מכה מרוכסן למשל, שפשוף בשוליים זה היה צריך להיות קצת יותר רבוע".
בעקבות עמדתה זו, נשאלה היא על ידי ב"כ המאשימה: "אם נגיד מישהו לוקח ראש ודוחף מצמיד כלפי קיר עם רוכסן באמצע". לכך השיבה ד"ר פורמן: "כן, אם הרוכסן הוא אופקי ואז הוא יורד שלוש פעמים עדיין זו לא אותה תצורה ובמקרה יש שם גם חתך של סכין ליד, כל הסנריו הזה" (עמ' 4430).
247. סופו של יום, כשעליי להעריך ולשקול להיכן הדעת נוטה, הרי שדומני שלכל היותר כפות המאזניים נותרו מעוינות, גם אם לטעמי נוטות הן לקביעה ש:
א. לא ניתן לשלול כי החתכים כולם נגרמו על ידי סכין משונן.
ב. הפצע בסנטר נגרם על ידי סכין משונן.
248. טעמיי להעדפת חוות דעתם של ד"ר קוגל וד"ר פורמן הינם כדלהלן:
א. חיזוק לעמדתם ניתנה כאמור בעדותם של ד"ר קריספין וד"ר קוטיק, שבכל הכבוד הראוי לא מצאתי דופי בעדותם.
אמנם ב"כ המאשימה ניסתה, בכל יכולתה, לטעון שד"ר קריספין, אינו דובר אמת, וכי כל שעשה היה כדי לרצות את ד"ר קוגל.
בכל הכבוד הראוי, ניסיון זה כשל בעיניי, נתתי אמון מלא בעדותו של ד"ר קריספין.
ב. הוא הדין גם לגבי עדותו של ד"ר קוטיק, כאמור זה העיד באופן פחות נחרץ מד"ר קריספין ולמרות זאת, דומני שגרעין עדותו אכן היה כזה, שבזמן אמת היה ברור לו שמדובר בחתך מסכין משונן, ואף על פי כן, בחר שלא להתעמת עם ד"ר זייצב בנושא זה.
עוד אעיר, כי במהלך עדותם של ד"ר זייצב, ד"ר קריספין וד"ר קוטיק, נחשפנו ליחסים העכורים שבין רופאי המכון, ל"מחנאות" הקיימת שם, לפחד מפני הבעת דעה שהיה קיים בעבר (במועד הרלוונטי למתן חוות הדעת הראשוניות בתיק) ועוד ועוד דברים הטורדים עד מאוד.
ג. חוות דעתם של ד"ר פורמן ושל ד"ר קוגל, עמדה במבחן החקירה הנגדית (הנוקבת יש לומר, לפחות כלפי ד"ר קוגל) ולא מצאתי בהן רבב.
249. כאן המקום להזכיר עניין שעלה הן בחקירתו הנגדית של ד"ר זייצב, הן בחקירתו הראשית של ד"ר קוגל והן בחקירתו הנגדית של ד"ר דיאז.
כוונתי לצילום של סחוס בצווארה של המנוחה (ת/442 תמונה 18 ב) אשר הוצג לד"ר זייצב במהלך חקירתו הנגדית, ולעניין זה אישר, סופו של דבר, ד"ר זייצב כי אכן החתכים נראים שנעשו על ידי סכין משונן:
"עו"ד ירום הלוי : זה הכי קטן, איפה החתך הזה?
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: לדעתי זה חתך בסחוס.
עו"ד ירום הלוי : לא מעניין אותי, מה שאני הראיתי לך.
כב' הש' אשר קולה : ד"ר זייצב לא נבין את זה, מצד שמאל הסחוס יש את החלק הזה שבו רואים את החתך, מה זה החלק הזה זה הכל?
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: איזושהי רקמה רכה שאני כרגע לא יכול לזהות אותה כי הייתה פה התערבות של סניטרים שהם חתכו ניקו וזה מה אני יכול להגיד.
עו"ד ירום הלוי : סניטרים נכנסו לגופה וחתכו.
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: כמובן, הם עוזרים וגם אני חותך וגם הם חותכים כן.
כב' הש' דני צרפתי : בסכין משוננת?
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: לא, לא.
כב' הש' דני צרפתי : אז זה משונן פה? זה משונן או חד?
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: אני ראיתי פסים אבל ממה הם נוצרו אני לא יודע.
עו"ד ירום הלוי : שניה, תעצור, תראה, אני מפנה לת/448, מכתב הרשומות, אתה אמרת בשנת 2014 בנוגע לחתך בסנטר בדרך כלל שינון הוא בצורת קווים מופיע בצורה פצעי שריטה קווים ומקבילים, יש מראה מקום בספרים, יש ציורים, אם אנחנו משתמשים בסכין משוננת בזמן הוצאת הסכין נוצרים פצעי שריטה בזווית מסוימת הם נראים בצורת פצעי שריטה קווים מקבילים, הנה לך פה חתך בגופה לא מעניין אותי איזה חלק זה, תסתכל איזה קווים מקבילים, תאשר לי שהחתך הזה נעשה בלהב משונן אלה דברים שאתה אמרת, אל תברח ממה שאתה אמרת.
כב' הש' אשר קולה : לא חשוב מי עשה את זה מסקנות בסוף, האם זה מתאים לסכין משונן.
כב' הש' דני צרפתי : ללהב משונן.
כב' הש' אשר קולה : זה הכל.
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: תראו, יש פה חתך אחד,
כב' הש' אשר קולה : הוא לא מראה לך את זה הוא מראה לך את האחר,
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: אני רואה פסים
כב' הש' דני צרפתי : הם נראים לך להב משונן?
העד, ד"ר קונסטנטין זייצב: יש סבירות" (עמ' 2377 ש' 24 – עמ' 2378 ש' 19).