"7. השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע
מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע...; לעניין זה, 'הטעיה' – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.
8. התיישנות שלא מדעת נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
בפרשה שלפנַי נתלכדו להן שתי ההוראות הללו לכלל אחד: התנהלותם של נתבעים 5, 6 ו-11, שכָּללה הסתרתו של מידע מפניה של התובעת והטעייתה ביודעין, מנעה מן התובעת, במשך תקופה ארוכה, לעמוד על תמונת-העובדות לאשורה. לכל המוקדם יכלה התובעת לשער את קיומה של התנהלות בלתי-כשרה מצדם של הנתבעים הללו זמן מספיק לאחר המועד, שבו נרשמו נתבעות 2 ו-3 מחזיקות בנכסים, שבהם החזיקו קודם לכן אקספרינט וכן מר בן שלום ומר רובז אישית. השקעות 6 כח אדם בע"מ נרשמה מחזיקה מיום 1.8.2011 ובינו-שר – לכל המוקדם ביום 20.3.2015. אפילו נקבע כי נדרש היה לעמוד על דפוס קלוקל של התנהלות מצד-הנתבעים כבר בקשר להחזקותיה של השקעות 6 – ויש להטיל בכך ספק ממשי, שכן הייתה זו הפעם הראשונה שחברה מחזיקה, זולת אקספרינט, נכנסה לתמונה – הרי שאוקטובר 2011 ואילך הוא מועד מתקבל על הדעת. חומר-הראיות מניח בסיס למסקנה כי התובעת, שהוטעתה ביודעין, לא יכלה, בשקידה סבירה, להבין את מנגנון-ההתחמקות מתשלום שננקט כלפיה, בתקופה שקדמה לשבע השנים שקודם להגשת-התובענה. מטעם זה מסקנתי היא כי אפילו, שהכוח לתבוע את אקספרינט על חובותיה פג מחמת-התיישנות, הרי שלא כן הוא בתביעה לחיוב אישי של נתבעים 5, 6 ו-11, כל אחד בהתאם לחובותיה של החברה הקשורה בו. התביעה האישית נגדם – לא התיישנה.
69. ניסיונם של הנתבעים לאחוז בטענה לשיהוי אף הוא לא יוכל לצלח. ראשית, הקביעה כי יש לדחות תובענה מחמתו של שיהוי מגבילה את עצמה לנסיבות חריגות בלבד, למשל כאלו שבהן ברי כי מכשול ממשי מוצב בדרכו הראיתית של הנתבע בשל פרק-הזמן שחלף. בנדון, כמבואר לעיל, הגעתי לכלל-מסקנה כי טענותיו של נתבע 5 על קשייו לזכור ולאתר חומר בשל הזמן שחלף לא היו אלא אמתלת-קש להסתיר מפניו של בית-המשפט את האמת. ממילא, טענות שכאלו לא תוכלנה לעמוד לימינם של נתבעים 6 ו-11 אשר ביודעין נמנעו מנקיטתו של כל מאמץ, ולו קל שבקלים, להציג לבית-המשפט את גרסתם בראיות.
התוצאה
70. התביעה נגד נתבעים 1, 4 ו-9 נדחית. התביעה נגד נתבעים 5, 6 ו-11 מתקבלת בכל הנוגע לחובותיה של נתבעת 1, אקספרינט בע"מ. התביעה נגד נתבעים 5 ו-11 מתקבלת בכל הנוגע לחובותיה של נתבעת 3, השקעות 6 כוח אדם בע"מ. בענין-חובותיה של נתבעת 2, בינו-שר בע"מ, יש לקבל את התביעה נגד נתבע 5 ויש לדחותה בענינם של נתבעים 6 ו-11. אני מחייב, אפוא, את הנתבעים הבאים לשלם לתובעת את הנקוב להלן:
א. נתבעים 5, 6 ו-11 – מר אלמוג בן שלום, מר שרלי גבי רובז וש.ג.ר החזקות בע"מ – ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת את חובה של נתבעת 1, אקספרינט בע"מ, בסכום הנקוב בכתב-התביעה – 155,720 ש"ח, בצירופם של הפרשי-הצמדה וריבית כדין מיום-הגשתה של התביעה (10.10.2018) ועד היום, היינו, סך של 175,700 ש"ח;
ב. נתבעים 5 ו-11 ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת את סכום-חובהּ שבכתב-התביעה, של נתבעת 3, השקעות 6 כח אדם בע"מ – 185,439 ש"ח, בצירופם של הפרשי-הצמדה וריבית כדין מיום-הגשתה של התביעה ועד היום, היינו, סך של 209,232 ש"ח;
ג. נתבע 5 יוסיף וישלם לתובעת את סכום-חובה של נתבעת 2, הנקוב בכתב-התביעה – 144,145 ש"ח, בצירופם של הפרשי-הצמדה וריבית כדין מיום-הגשתה של התביעה ועד היום, היינו, סך של 162,640 ש"ח.
71. קשיים חוזרים ונשנים בהתנהלותה הדיונית של התובעת, שחלקם פורט בהחלטות שבתיק וכן בפסק-דין זה, הכבידו על ההליך והאריכו ממשית את משך-הטיפול בו. ענין זה, שהוא קשה למדי כשמדובר ברשות ציבורית, בייחוד כשהיא מסתייעת בשירותי-ייצוג חיצוניים, מצדיק הפחתה בסכומי-ההוצאות ושכר-הטרחה, שבהם יש לחייב את הנתבעים. מן העבר האחר יש לקחת בחשבון, לחובתם של האחרונים, את מסירתה של עדות שאינה מהימנה ואת ההימנעות מהֶעדה, כמפורט לעיל – ענינים שהכבידו, לא פחות, על הבירור. בהתחשב בשתי הסוגיות הללו וכן בתוצאת-ההכרעה; בסכומי-הזכייה המפורטים לעיל ובהוראותיהם של תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ושל כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, אני מוסיף וקובע כך:
א. נתבע 5 ישלם לתובעת הוצאות-משפט בסך של 10,025 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורכי-דין בסך, כולל מע"מ, של 44,974 ש"ח.
ב. נתבעים 6 ו-11, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות-משפט בסך של 5,012 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורכי-דין בסך, כולל מע"מ, של 19,220 ש"ח.
את כל הסכומים שנפסקו לעיל יש לשלם בתוך 30 ימים מיום קבלתו של פסק-דין זה. אחרת, ייתוסף חיוב בהפרשי-הצמדה ובריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.
72. שאלתי את עצמי אם מסירתה של עדות, שאיננה אמת, מצדיקה חיוב בהוצאות לאוצר-המדינה, בייחוד לאור מה שנדמה לאכיפה מוגבלת של ההוראה שבסעיף 237 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אותיר ענין זה לפרשה אחרת, שכן הצדדים לא טענו בנדון והסוגיה לא נתבררה.
המזכירות תמציא פסק-דין זה לכל הצדדים, לרבות אלה שניתן בענינם פסק-דין בהעדר-הגנה. המסירה לנתבעים 6 ו-11 תהא במסירה אישית לנתבע 11. המזכירות תסגור את התיק.