"According to the law of copyright in Israel, and pursuant to international treaties, copyright in the offices publications belong to the State of Israel. These rights apply, inter alia, to text. photographs, pictures, drawings, maps, audio tracts, video tracts, graphics and program applications (hereinafter: protected material). The copyright of the State of Israel also applies to the site of this service in its entirity, as a compilation.
Nothwithstanding the above, copyright in certain material presented on this service belongs to sources other than the State of Israel. This material is presented together with the name of the copyright owner and an appropriate copyright notice, and shall be considered as part of the protected material which these terms of use apply to.
User may, for his own personal non-commercial use only, view protected material with his computer.
Apart from what is stated above, and subject to the law of copyright, User may not copy, distribute, transmit or communicate to the public protected material, or prepare derivative works from it, without receiving prior written consent from the Office or from the owner of the copyright in the protected material, if said owner is not the State of Israel.
User may not alter, modify or in any other fashion change protected material, and may not do any other act which might diminish the value of protected material, in a manner which would cast aspersion on its creator."
[ההדגשות שלי – כ.ה.]
ראו בכתובת:
https://web.archive.org/web/20000522072729/https://147.237.72.31/topsrch/rightse.htm
125. דהיינו, על פי תנאי השימוש באתר לע"מ בכתובתו הנוכחית, שהופיעו בו משנת 2000, חלק מהחומרים המוגנים בו (לרבות צילומים) בו הנם בבעלות מדינת ישראל, וחלקם בבעלות גורמים אחרים אשר שמם מצוין במפורש לצד יצירתם. משתמשי האתר יכולים לצפות בחומרים המוגנים שבו לשימוש פרטי ובלתי מסחרי בלבד, באמצעות מחשבם האישי. משתמשי האתר אינם רשאים להעתיק, להפיץ, לשדר או לתקשר לציבור את החומרים המוגנים, ללא קבלת רשות מבעל זכויות היוצרים בהם, הן כאשר מדובר בחומרים שבבעלות המדינה, והן כשמדובר בחומרים שבבעלות גורמים אחרים.
126. לא ידוע מהו המועד שבו הועלה צילום גולדה וקיסינג'ר לאתר לע"מ בכתובתו הנוכחית, אולם הסיכוי שעלה בחודשיים שבהם לא כלל האתר את תנאי השימוש בדבר זכויות יוצרים – קלוש; ניתן לשער כי הצילומים עלו לאתר לע"מ רק לאחר שפורטו בו תנאי השימוש. אפילו היה הצילום עולה לאתר במהלך החודשיים הללו (מרץ-מאי 2000), לא הוכח בפניי כי דווקא במהלך חודשיים אלה, לפני 23 שנים, שלפה הנתבעת 1 את הצילום מאתר לע"מ. די באמור כדי להניח את דעתי כי במועד שבו שלפה הנתבעת 1 את צילום גולדה וקיסינג'ר מאתר לע"מ, צוינו בו תנאי השימוש בעניין זכויות יוצרים, האוסרים על שימוש בכלל הצילומים שבאתר למטרות שאינן שימוש פרטי, ללא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים בהם.
127. זאת ועוד, מעדות יעקב סער, מנהל ארכיון לע"מ לשעבר אשר על פי עדותו היה ממקימי אתר ארכיון לע"מ, עולה כי מעת עליית אתר ארכיון לע"מ לאוויר, נכללה בו הערה לפיה זכות היוצרים בכל הצילומים שבו, שייכת לצלם, ואין לעשות בהם שימוש ללא קבלת הסכמת הצלם. ובלשונו של מר יעקב סער:
"עו״ד חנין: אתה לא זוכר. אני אומר לך שכאשר העיתון נכנס לאתר לע״מ וראה את הצילום של גולדה וקיסינג'ר, לא הייתה שם את ההערה שיש היום, שהזכויות שייכות לצלם ושיש לקבל אישור ממנו.
העד מר סער: המטרה הייתה אתה תמיד ככה.
עו״ד חנין: מה אתה אומר לגבי הדבר הזה?
העד מר סער: הדבר הזה היה מובלט בתחילה כשבניתי את הארכיון, היה מובלט במפורש, סריקה של התמונה,
עו״ד חנין: כן,
העד מר סער: לשכת העיתונות הממשלתית גובה כתמונה רגילה, זה גרושים, את הנושא של זכויות יוצרים,
עו״ד חנין: כן,
העד מר סער: הזכויות יוצרים, בוא נגיד כל המשא-ומתן של הקופירייט על התמונה חייב להתבצע מול הצלם, מול המבצע, מול אותו אדם שהתמונה שייכת לו, מול מי אז צולמה."
...
(עמ' 7 שורות 17-27 לפרוטוקול מיום 14/11/2022)
...
"עו״ד חנין: אז כשאתה העלת תמונות לאתר לע״מ יש, מה שאתה, מנסה להבין מה שאתה אומר. שיש תמונות שאפשר היה לעשות שימוש בהם וללא אישור, נכון?
העד מר סער: לא,
עו״ד חנין: כל התמונות שהעליתי היה צריך אישור של הצלם?
העד מר סער: כל התמונות שהעליתי, רוב התמונות, או שכמעט כל התמונות הם של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית, מה שלא היה של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית פשוט היה חייב לשים עליו הודעה מיוחדת, את המו"מ, קופירייט, חייבים לגמור עם הצלם עצמו, עם הצלם שביצע. ממני כלשכת העיתונות כשרצית תקבל ת'סריקה, את התמונה כמעט ב-0 ומחיר.
עו״ד חנין: כן, אז שוב אני, אתה יכול להראות לנו את התקנון שהיה אז באותו מועד?
העד מר סער: לא, אני לא יכול,
עו״ד חנין: כי אומר לך שזה, מה שאמרת עכשיו זה דבר שהתווסף לאתר רק בשנים האחרונות, באותה עת זה לא היה באתר.
העד מר סער: שאלה מה אתה קורא לזה שנים האחרונות, 20 שנה?
עו״ד חנין: תגיד לי אתה, מתי זה התווסף לאתר?
העד מר סער: אחרי 95, מיד איך שזה הועלה בשנות ה-90."
...
(עמ' 8 שורות 8-24 לפרוטוקול מיום 14/11/2022)
...
"עו״ד חנין: אבל השאלה שלי, אבל אני שואל, האם את אותן הוראות האלה אתה יכול להראות שהם היו קיימות גם בשנות ה-90 או בשנות ה-2000, אני אומר לך שאלו הוראות חדשות, לא היו אותן בשנים עברו.
העד מר סער: היו, ודאי שהיו.
עו״ד חנין: אתה יכול לבסס את מה שאתה אומר?
העד מר סער: איך אתה רוצה שאני אבסס את זה?
עו״ד חנין: בראיות, במסמך, להראות את התקנון שהיה אז. אני מניח שזה נשמר מאיפשהו."
(עמ' 9 שורות 3-10 לפרוטוקול מיום 14/11/2022).
128. מכל מקום, הנתבעת 1 לא הוכיחה כי באתר לע"מ צוין בנקודת זמן כלשהי, כי הצילומים בו, ובפרט צילום גולדה וקיסינג'ר, מיועד לשימוש חופשי על ידי הציבור הרחב.
129. משכך, הנתבעת 1 לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה, ולא הוכיחה קיומו של רישיון שימוש בצילום גולדה וקיסינג'ר, אשר אפשר לה להעתיק את הצילום ולהעמידו לרשות הציבור במסגרת ארבע הכתבות. האמור מקבל משנה תוקף לנוכח היותה של הנתבעת 1 גוף תקשורת גדול, ותיק ומנוסה, אשר עושה שימוש תדיר ושוטף ביצירות, ועל כן מוחזק כמי שבקיא בדיני זכויות יוצרים ומוטל עליו לבדוק היטב האם שימוש ביצירה מסוימת מהווה הפרה אם לאו.
אוסיף כי מאחר שלא הוכח בפניי שהבעלות בצילום גולדה וקיסינג'ר הועברה לידי גורם אחר, כגון מדינת ישראל או לע"מ (וכאמור – העברת בעלות כזו טעונה כתב), אף לא היה בסמכותה של לע"מ ליתן רישיון שימוש כלשהו בצילום זה, שכן סמכות זו נתונה בידיו של בעל זכות היוצרים ביצירה בלבד.
130. בשולי עניין זה אציין כי ככל שלנתבעת 1 טענות בדבר הטעייה מצד לע"מ, כפי שעולה מסיכומיה (טענות אשר ממילא לא הוכחו), היה בידיה לצרף את לע"מ להליך זה באמצעות הודעה לצד שלישי, אך היא לא עשתה כן. יודגש, כי הכלל הוא כי הפרת זכות יוצרים (הפרה ישירה) מגלמת אחריות מוחלטת, ואינה טעונה יסוד נפשי של ידיעה אודות ההפרה (אפורי, בעמ' 462). על כן, בכל הנוגע לשאלת הפרת זכות היוצרים של התובע בצילום גולדה וקיסינג'ר, אין נפקא מינא האם ידעה הנתבעת 1 על אודות ההפרה, או שמא הוטעתה לחשוב כי ניתן לה רישיון שימוש בצילום זה על ידי לע"מ.
131. אני קובעת אפוא כי בעצם פרסום צילום גולדה וקיסינג'ר במסגרת ארבע הכתבות באתר ynet, הפרה הנתבעת 1 את זכות היוצרים של התובע בצילום זה, על דרך של העתקה ושל העמדה לרשות הציבור, ללא קבלת הסכמת התובע לכך ומבלי שניתן לה רישיון שימוש.
הזכות המוסרית – צילום גולדה וקיסינג'ר
132. במסגרת ארבע הכתבות באתר ynet בהן נעשה שימוש בצילום גולדה וקיסינג'ר, ניתן קרדיט שגוי ביחס לתמונה זו ללע"מ, חלף התובע.
133. אכן, בשונה מזכות היוצרים במובנה הכלכלי, הזכות המוסרית כוללת יסוד נפשי (אפורי, בעמ' 356). כך למשל, "אם שם היוצר אינו ידוע, או שיש טעות סבירה בזהות היוצר, אין לומר כי שימוש ביצירה ללא ציון השם יהיה בלתי "ראוי"" (שם). יחד עם זאת, "בפסיקת בתי המשפט נקבע כי גופים המשתמשים באופן קבוע ביצירות, כמו הוצאה לאור של ספרים או גוף שידור, צריכים לבדוק ולברר את שמו של היוצר גם אם אינו מופיע על עותק היצירה שבו השתמשו (ת"א (שלום ת"א) 49995/04 ערד נ' משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ (פורסם בנבו, 27/4/2008)" (שם).
134. בענייננו, הנתבעת 1 הנה גוף תקשורת גדול ומנוסה, המשתמש בקביעות ביצירות, ועל כן מוטל היה עליה לבדוק ולברר מיהו בעל זכות היוצרים ביצירה. כאמור, טענות הנתבעת 1 בדבר הטעייה מצד לע"מ כי ניתן לה רישיון שימוש בצילום גולדה וקיסינג'ר וכי בעליה של זכות היוצרים בו היא לע"מ – לא הוכחו. משכך, אינני סבורה כי מדובר ב"טעות סבירה" בזהות היוצר, ואני מוצאת לקבוע כי הופרה אף זכותו המוסרית של התובע בצילום גולדה וקיסינג'ר, עת פורסם הצילום במסגרת ארבע הכתבות באתר ynet.
135. האמור מקבל משנה תוקף לנוכח נספח ה' לתצהירו של מר גידו רן (נ/1), ממנו עולה כי תחת צילומים אחרים אשר נלקחו מאתר לע"מ בהם עשתה שימוש הנתבעת 1 במסגרת כתבותיה, ניתן קרדיט הן לצלם והן ללע"מ, בשונה מצילום גולדה וקיסינג'ר, ללמדנו על מודעותה של הנתבעת 1 על אודות הצורך במתן קרדיט לצלם, גם כאשר הצילום נלקח מאתר לע"מ.
שימוש הוגן – צילום גולדה וקיסינג'ר
136. לטענת הנתבעות, השימוש שנעשה בצילום גולדה וקיסינג'ר במסגרת ארבע הכתבות באתר ynet, הנו "במסגרת כתבות חדשותיות שהיה בהן עניין ציבורי ממשי", ובשל כך מדובר בשימוש הוגן. לצורך בחינת הוגנות השימוש בצילום הנבחרת, יש לבחון את פרסום צילום גולדה וקיסינג'ר במסגרת ארבע הכתבות באתר ynet, לאור השיקולים הנמנים בסעיף 19(ב) לחוק.
137. הדיון שערכתי לעיל בנוגע להוגנות השימוש בצילום הנבחרת – יפה גם כאן. כאן אין מדובר בכתבה הסוקרת אירועי ספורט, כי אם בשתי כתבות (אשר כל אחת פורסמה הן באנגלית והן בעברית), אשר עוסקות האחת בחשיפת מסמכים הנוגעים למדיניות ארה"ב לגבי פיתוח נשק גרעיני על ידי ישראל, והשנייה בחשיפת מסמכי CIA מהשעות שקדמו למלחמת יום כיפור.
אף בעניין צילום קיסינג'ר, בדומה לצילום הנבחרת, השימוש בצילום נעשה למטרה מסחרית – שכן מדובר בכתבות שפורסמו באתר מסחרי הניזון מפרסומות; מדובר ביצירה אמנותית מסוג צילום של אירוע היסטורי – מפגש בין גולדה מאיר לבין הנרי קיסינג'ר, אשר בשל משמעותו ההיסטורית לא נס ליחו ויש בו עדיין פוטנציאל כלכלי עבור התובע; השימוש שנעשה על ידי הנתבעת 1 בצילום גולדה וקיסינג'ר מתחרה ביצירה המוגנת, פוגע בשוק הפוטנציאלי שלה ופוגע בניצול הכלכלי של היצירה על ידי התובע; לתובע לא ניתן קרדיט בעת פרסום צילום גולדה וקיסינג'ר במסגרת ארבע הכתבות, בשונה מיתר הצילומים שהובאו בכתבות אלה.
138. מהמקובץ עולה כי לא ניתן להחיל את הגנת השימוש ההוגן, אף לגבי השימוש שנעשה בצילום גולדה וקיסינג'ר על ידי הנתבעת 1.
הפיצוי – צילום גולדה וקיסינג'ר
139. באשר להיקף ההפרה, חומרת ההפרה, מאפייני פעילותה של הנתבעת 1 ותום ליבה, הנזק הממשי שנגרם לתובע והרווח שצמח לנתבעת 1 בשל ההפרה – הדיון שערכתי לעיל בנוגע לצילום הנבחרת יפה גם כאן.
140. באשר למשך הזמן בו בוצעה ההפרה: שתיים מהכתבות במסגרתן נעשה שימוש בצילום גולדה וקיסינג'ר פורסמו בשנת 2015, והשתיים האחרות פורסמו בשנת 2017. צילום גולדה וקיסינג'ר הוסר מכתבות אלה רק ביום 31/5/2021 (על פי סעיף 25 לתצהיר מר גידו רן – נ/1), לאחר פניית התובע לנתבעת 1 בעניין זה. משמע, צילום גולדה וקיסינג'ר היה חשוף לעיני הציבור, ללא מתן קרדיט לתובע, במסגרת הכתבות האמורות באתר ynet במשך כשש שנים בשתיים מהכתבות, ובמשך כארבע שנים בשתי הכתבות האחרות. יחד עם זאת, ובדומה לשימוש שנעשה על ידי הנתבעת 1 בצילום הנבחרת, מובן שמעצם טיבעה של כתבה המתפרסמת באתר כגון ynet, החשיפה אליה הולכת ומתמעטת עם חלוף הזמן. בנוסף, יש ליתן את הדעת לכך שמשך הפרסום נבע מכך שהתובע לא היה מודע לפרסום המפר, וכן לעובדה כי מיד עם פנייתו של התובע לנתבעת 1, צילום הנבחרת הוסר מהכתבה.
מסכת אחת של מעשים או מספר הפרות
141. החוק קובע פיצוי ללא הוכחת נזק לכל הפרה, ובכך מאפשר להכפיל את הפיצוי בהתאם למספר ההפרות. בצד הוראה זו, סעיף קטן (ג) קובע כי יראו מסכת אחת של מעשים כהפרה אחת (ראו: אפורי, בעמ' 455). השאלה אלו הפרות ייחשבו כמסכת עובדתית אחת לפי סעיף קטן (ג), ואלו ייחשבו כהפרות נפרדות, נדונה לא פעם, אולם הפסיקה אינה אחידה בעניין זה [ראו למשל: ת.א (מחוזי ירושלים) 3560/09 ראובני נ' מפה, מיפוי והוצאה לאור בע"מ (פורסם בנבו, 2011); ת.א (מחוזי ירושלים) 36461-12-11 ג'. דבליו ג'י. בע"מ נ' בר און שופ בע"מ (פורסם בנבו, 2015); ומנגד ת"א (מחוזי חי') 454/07 פורת נ' פ.ד פסגות סוכנות לביטוח חיים (1997) בע"מ (פורסם בנבו, 14/11/2010); ת"א (שלום ראשל"צ) 2427/09 די.וי.אי הפקות נ' קנד (פורסם בנבו, 26/6/2011)].
142. מקובלת עליי העמדה לפיה "יש לפרש את הביטוי 'מסכת אחת של מעשים' כפשוטו. תכלית ההוראה היא לאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום מוגבל בשל פרשה עובדתית אחת שבין התובע לנתבע" (אפורי, בעמ' 455). בדומה, מקובלת עליי העמדה לפיה "על בתי המשפט יהיה מוטל לאזן בין שיקולים ראייתיים לשיקולי הרתעה, המונחים ביסודן של הוראות הפיצויים ללא הוכחת נזק" (שם, בעמ' 456).
143. בענייננו, נדרש להכריע האם פרסום תמונת גולדה וקיסינג'ר במסגרת ארבע הכתבות באתר ynet, הנו בגדר מסכת אחת של מעשים, או שמא מדובר במספר הפרות נפרדות.
144. עיון בארבע הכתבות, אשר צורפו כנספח ה' לתצהירו של מר גידו רן (נ/1) מעלה כי הכתבה הראשונה, שכותרתה "ארה"ב דרשה: 'התחייבות כתובה של ישראל להימנע מחימוש גרעיני'", פורסמה באתר ynet בשפה העברית בתאריך 18/8/2015 (להלן: "הכתבה הראשונה"); הכתבה השנייה, שכותרתה "Newly released documents show US attempts to halt Israeli nuclear weapons programs", פורסמה באתר ynetnews בשפה האנגלית ביום 23/8/2015 (להלן: "הכתבה השנייה"); הכתבה השלישית, שכותרתה "מסמכי ה-CIA מגלים: השעות שלפני מלחמת יום כיפור", פורסמה באתר ynet בשפה העברית ביום 20/1/2017 (להלן: "הכתבה השלישית"); והכתבה הרביעית, שכותרתה CIA documents reveal immediate lead-up to Yom Kippur War" פורסמה באתר ynetnews בשפה האנגלית ביום 20/1/2017 (להלן: "הכתבה הרביעית").
145. אתר ynetnews הנו למעשה מקבילו בשפה האנגלית של אתר ynet. עיון בכתבה הראשונה ובכתבה השנייה, אשר פורסמו בהפרש של מספר ימים האחת מהשנייה, מלמד כי מדובר בכתבות זהות מבחינתן תוכנן, למעט השוני בשפה. הכתבה השנייה הנה למעשה תרגום לשפה האנגלית של הכתבה הראשונה. בדומה לכך, הכתבה השלישית והכתבה הרביעית, אשר פורסמו באותו היום, הנן זהות מבחינת תוכנן, והכתבה הרביעית הנה למעשה תרגום לשפה האנגלית של הכתבה השלישית.
146. אינני סבורה כי השוני בשפה בין הכתבות באתר ynet לבין הכתבות באתר ynetnews, בעטיו גם קהל היעד של שני האתרים עשוי להיות שונה, מצדיק התייחסות אל השימוש בצילום גולדה וקיסינג'ר בכתבה הראשונה ובכתבה השנייה כאל שתי הפרות נפרדות. בפועל, מדובר במעשה אחד, כתבה אחת שמפורסמת בשתי שפות שונות, וברי כי כאשר מדובר למעשה באותה כתבה, גם הצילומים המלווים את הכתבה יהיו זהים. האמור נכון גם באשר לכתבות השלישית והרביעית.
147. הכתבות השלישית והרביעית פורסמו כשנתיים לאחר הכתבות הראשונה והשנייה, הן עוסקות בידיעה חדשותית אחרת מזו שבה עוסקות הכתבות הראשונה והשנייה, ותוכנן של הכתבות השלישית והרביעית שונה מתוכנן של הכתבות הראשונה והבנייה.
148. אני קובעת אפוא כי יש לראות בכתבה הראשונה ובכתבה השנייה משום מכלול אחד ומסכת עובדתית אחת, אשר בגינה ייפסק פיצוי אחד; ובכתבה השלישית ובכתבה הרביעית משום מכלול אחד ומסכת עובדתית אחת, נפרדת מזו של הכתבות הראשונה והשנייה, אשר בגינה ייפסק פיצוי אחד ונפרד מהפיצוי בגין הכתבות הראשונה והשנייה.
גובה הפיצוי – צילום גולדה וקיסינג'ר
149. על רקע מכלול השיקולים שפורטו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין השימוש שנעשה על ידי הנתבעת 1 בצילום גולדה וקיסינג'ר במסגרת הכתבה הראשונה והכתבה השנייה; ופיצוי בסך של 20,000 בגין הפיצוי שנעשה על ידי הנתבעת 1 בצילום גולדה וקיסינג'ר במסגרת הכתבה השלישית והכתבה הרביעית. פיצויים אלה משקפים הן את הפגיעה בזכות היוצרים במובנה הכלכלי, והן את הפגיעה בזכות המוסרית של התובע.
צילום שיר וגדסי
הבעלות בזכות היוצרים – צילום שיר וגדסי
150. לטענת הנתבעות, בדומה לצילום הנבחרת, צילום שיר וגדסי צולם על ידי התובע עבור מעריב, ומשכך זכות היוצרים בצילום זה מצויה בבעלות מעריב. קביעותיי לעיל בעניין הבעלות בזכות היוצרים בצילום הנבחרת, יפות גם לעניין צילום שיר וגדסי, ולא אחזור על הדברים. אציין כי אף בנוגע לצילום שיר וגדסי, התובע מחזיק בתשליל הצילום.
151. אני קובעת אפוא כי הבעלות בצילום שיר וגדסי מצויה בבעלות התובע.
הפרת זכות היוצרים – צילום שיר וגדסי
152. פרסום צילום שיר וגדסי במסגרת כתבה מאת גב' שיר בגיליון יום העצמאות של עיתון ידיעות אחרונות בתאריך 21/12/1980 (להלן: "הכתבה"), הנו בגדר "העתקה", כמשמעה בסעיף 11(1) לחוק, וכן בגדר "העמדה לרשות הציבור" כמשמעה בסעיף 11(5) לחוק.
153. הנתבעת 2 לא טענה, וממילא לא הוכיחה כי קיבלה רשות מאת התובע לעשות שימוש בצילום שיר וגדסי לצורך הכתבה.
154. לטענת הנתבעות, גב' שיר מסרה את צילום שיר וגדסי למערכת עיתון הנתבעת 2, לא זכרה מי צילם אותו, וראתה בו צילום פרטי, ובאופן זה התייחסה אף הנתבעת 2 לצילום – ועל כן לא ניתן קרדיט לצלם.
155. כאמור, הכלל הוא כי הפרת זכות יוצרים היא בגדר אחריות מוחלטת, ואינה טעונה יסוד נפשי של ידיעה אודות ההפרה (אפורי, בעמ' 462). על כן, אין משמעות לשאלה האם ידעה הנתבעת 2 אודות ההפרה, או שמא הוטעתה לחשוב על ידי גב' שיר כי מדובר בצילום פרטי.
מכל מקום, מצגה של גב' שיר כי מדובר בצילום פרטי, אפילו נעשה בתום לב, איננו מפחית מחובתה של הנתבעת 2 לבדוק מיהו הצלם ו/או מיהו הבעלים בצילום, בפרט לנוכח היותה של הנתבעת 2 גוף תקשורת גדול, ותיק ומנוסה, אשר עושה שימוש ביצירות באופן יומיומי, ומוחזק כמי שבקיא בדיני זכויות יוצרים. מוטל היה על הנתבעת 2 לבצע את כל הבדיקות הנדרשות על מנת להתחקות אחר בעליו של צילום שיר וגדסי, בטרם פרסום הצילום במסגרת הכתבה, ובמצב בו לא מאותרים הבעלים – להימנע משימוש בצילום.
156. אף גב' שיר העידה כי כאשר העבירה לנתבעת 2 את צילום שיר וגדסי, ציפתה שגורמים מטעם הנתבעת 2 יתחקו אחר זהות הצלם, מה שככל הנראה לא נעשה בפועל:
"עו״ד בן ארי: ומעבירה את זה לעיתון במסגרת כתבה. לא חשבת שאולי צריך לבדוק, הרי את לא צילמת את זה, בעלך לא צילם את זה. לא חשבת שצריך לבדוק מי הצלם, אלא פשוט לפרסם את זה, להעביר את זה בלי בדיקה שכזאת.
העדה גב׳ שיר-סידי: תראה, אני יוצאת מנקודת הנחה שכל אחד צריך לעשות את העבודה שלו, אני אחראית על כתיבת הכתבה, העורך עורך, המפיק אחראי על איסוף שמות הצלמים והקרדיטים, אני לא יכולה, לא ידי בכל ויד כל בי.
עו״ד בן ארי: זאת אומרת שהנציג מטעם העיתון לא ביצע את הבדיקה עד הסוף.
העדה גב׳ שיר-סידי: כן, אולי."
(שורות 1-9 בעמ' 46 לפרוטוקול מיום 14/11/2022)
157. למעלה מן הצורך אציין כי גב' שיר מודה בעדותה כי אין מדובר בצילום משפחתי (שורה 23 בעמ' 44 לפרוטוקול מיום 14/11/202). אולם אפילו היה מדובר בצילום משפחתי, גם צילום כזה הנו בגדר יצירה מוגנת מכוח חוק זכות יוצרים (ראו: אפורי, בעמ' 58).
158. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעות לפיה הסיבה בגינה נקט התובע בהליכים כנגד הנתבעת 2 בגין השימוש שנעשה על ידה בצילום שיר וגדסי, הנה "טרוניות רבות שיש לו, לדבריו, נגד ב"כ העיתון במסגרת הליכים אחרים", וכי עסקינן בניצול לרעה של ההליך המשפטי. אין בידי לקבל טענה זו, שכן הפררוגטיבה לבחור מתי לתבוע, את מי לתבוע, ובגין אלו הפרות – מצויה בידיו של התובע. טיב מערכת היחסים בין התובע לבין ב"כ הנתבעות אינו רלוונטי בעת דיון בשאלת הפרת זכות היוצרים על ידי הנתבעות.
159. אני קובעת אפוא כי הנתבעת 2 הפרה את זכות היוצרים של התובע בצילום שיר וגדסי, עת פרסמה בעיתון הנתבעת 2 צילום זה, ובכך עשתה פעולות של העתקה ושל העמדה לרשות הציבור ללא קבלת רשות התובע לכך.
הפרת הזכות המוסרית – צילום שיר וגדסי
160. במסגרת השימוש שנעשה בכתבה בצילום שיר וגדסי, לא ניתן קרדיט לתובע. יצוין כי בשמונת הצילומים הנוספים בהם נעשה שימוש בכתבה, ניתן קרדיט (לצלמים אחרים), ורק צילום שיר וגדסי לא זכה לקרדיט הדרוש.
161. כאמור, בשונה מזכות היוצרים במובנה הכלכלי, הזכות המוסרית כוללת יסוד נפשי, אולם כאשר מדובר בגופים המשתמשים באופן קבוע ביצירות, מוטל עליהם לבדוק ולברר את שמו של היוצר גם אם אינו מופיע על עותק היצירה שבו נעשה שימוש (אפורי, בעמ' 356; ת"א (שלום ת"א) 49995/04 ערד נ' משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ (פורסם בנבו, 27/4/2008)).
162. בענייננו, הנתבעת 2 הנה גוף תקשורת גדול, ותיק ומנוסה מאוד, המשתמש בקביעות ביצירות, ועל כן מוטל היה עליה לבדוק ולברר מיהו בעל זכות היוצרים בצילום שיר וגדסי, וליתן לאותו גורם קרדיט בהתאם. הנתבעת 2 לא הוכיחה כי עשתה פעולות כלשהן לצורך התחקות אחר בעליה של זכות היוצרים בצילום שיר וגדסי, בשונה מצילומים אחרים בהם נעשה שימוש בכתבה זו. יודגש, כי על פי התרשמותי צילום שיר וגדסי, הגם שיש בו כדי להעשיר את הכתבה, אינו הכרחי לצורך פרסומה. ודוק; עיקר הכתבה הנו הטקסט שנכתב על ידי גב' שיר, ומטרתו של צילום שיר וגדסי להעשיר את הכתבה בפן החזותי בלבד. על כן, אפילו הייתה הנתבעת 2 מוכיחה כי נעשו על ידה ניסיונות לאיתור בעליו של צילום שיר וגדסי – אשר לא צלחו (מה שלא הוכח), הרי שבמצב זה היה עליה להימנע מלעשות שימוש בצילום ולהסתפק בטקסט ובשמונת הצילומים האחרים שהובאו בכתבה.
163. משכך, אני קובעת כי הופרה אף זכותו המוסרית של התובע בצילום שיר וגדסי, עת פורסם הצילום במסגרת הכתבה בעיתון הנתבעת 2.
שימוש הוגן – צילום שיר וגדסי
164. לטענת הנתבעות, השימוש שנעשה בצילום שיר וגדסי במסגרת הכתבה, הנו "במסגרת כתבה שבה שיר סיפרה את סיפורה האישי", ועל כן מדובר בשימוש הוגן. לצורך בחינת הוגנות השימוש בצילום שיר וגדסי, יש לבחון את השימוש בצילום זה במסגרת הכתבה, לאור השיקולים הנמנים בסעיף 19(ב) לחוק.
165. באשר למטרת השימוש ואופיו, אמנם, מדובר בכתבה בה מספרת גב' שיר את סיפורה האישי, אולם אין באופייה האישי של הכתבה כדי לשלול את מטרתו המסחרית של השימוש בצילום שיר וגדסי. ודוק; הכתבה פורסמה בגיליון יום העצמאות של עיתון הנתבעת 2 – עיתון מסחרי גדול ופופולרי, אשר נמכר לציבור תמורת תשלום, והנתבעת 2 מתפרנסת ממכירת פרסום במסגרתו.
בדומה לצילום הנבחרת ולצילום גולדה וקיסינג'ר, השימוש שנעשה על ידי הנתבעת 2 בצילום שיר וגדסי מתחרה ביצירה המוגנת, פוגע בשוק הפוטנציאלי שלה ופוגע בניצול הכלכלי של היצירה על ידי התובע. זאת ועוד, גם במסגרת השימוש בצילום שיר וגדסי בכתבה, לתובע לא ניתן קרדיט, בשונה מיתר הצילומים שהובאו בכתבות אלה.
אכן, אופיו של צילום שיר וגדסי, שונה מאופיים של צילום הנבחרת ושל צילום גולדה וקיסינג'ר, אשר מתאפיינים בזיקה לאומית ו/או מדינית. כאן מדובר בצילום המתעד מפגש אישי יותר. יחד עם זאת, יתר השיקולים מטים את הכף לעבר קביעה בדבר היעדר הוגנות השימוש בצילום.
166. מהמקובץ עולה כי לא ניתן להחיל את הגנת השימוש ההוגן, אף על השימוש שנעשה בצילום שיר וגדסי על ידי הנתבעת 2.
הגנת מפר תמים – צילום שיר וגדסי
167. הנתבעת 2 טוענת כי כאשר קיבלה את צילום שיר וגדסי מגב' שיר, האחרונה ראתה בו צילום פרטי, וכי באופן זה התייחסה לצילום גם הנתבעת 2, וכי בשל כך עומדת לנתבעת 2 הגנת מפר תמים.
168. סעיף 58 לחוק מורה:
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה"
169. בעניין הגנת מפר תמים, יפים הדברים שנקבעו ברע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף (פורסם בנבו, 28/8/2012), פסקה 23 לפסק הדין, מפי כב' המשנה לנשיא א' ריבלין:
"מקובלת עלי גם מסקנתו של בית משפט השלום שלפיה לא עומדת למשיב הגנת המפר התמים. טענתו של המשיב בבית משפט השלום הייתה כי סבר שאין צורך לבקש את אישור הצלם מאחר שהגב' רבין ביקשה להשתמש בתמונה; וכי סבר ש"העברת התמונה למדיה אחרת" אינה עולה כדי הפרה של זכות היוצרים. בכך אין ולא כלום. אכן, במקרה הרגיל אין למצולם (או ליורשיו) בעלות, במובן של זכות יוצרים, על הצילום. על כן, אף אם חשב המשיב כי ניתנה לו רשות מאת בעל הזכות הרלוונטית – לא הייתה לאמונה זו על מה שתסמוך. המשיב טען כי בגלל טעות זו צריכה לעמוד לו הגנת המפר התמים, שכן לא ידע כי ההרשאה שניתנה לו לשימוש בתמונה מאת לאה רבין אינה מספיקה. טענה זו, כאמור, אין לקבל....
הגנת המפר התמים עומדת אפוא למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית – שיש לה יסוד נאמן – על אי קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה של הרשאה או על כך שאין מדובר בהעתקה – אינה מקימה את ההגנה..."
ראו גם את הדברים שנקבעו בע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון – יבוא ויצור בע"מ (פורסם בנבו, 31/8/2017), פסקה ע"ג לפסק הדין, מפי כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
"...הגנת מפר תמים, שהיא מצומצמת למקרים חריגים בלבד, בהם הגנת זכות היוצרים ביצירות מושא ההפרה עשויה להיות מוטלת בספק באופן סביר, כדוגמת יצירות ישנות אשר אפשר לסבור שעברו זה מכבר לנחלת הכלל, או יצירות שלגביהן המפר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי זכאיות הן להגנת זכות יוצרים (שם). בעוד נטל ההוכחה להוכיח מודעותו של מפר עקיף מוטל על התובע, נטל ההוכחה לקיומה של הגנת מפר תמים מוטל על כתפי הנתבע..."
וכן את הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי, בת"א (ת"א) ליאב אוזן ושות' נ' Winhelp בע"מ (פורסם בנבו, 18/11/2013), פסקה 20 לפסק הדין, מפי כב' השופט א' שהם:
"היקף ההגנה המוענק לפי סעיפים אלה הוא מצומצם מאד, שכן לא די בכך שהמפר לא ידע על קיומה של זכות יוצרים ביצירה, אלא נדרש להראות גם, כי לא היה עליו לדעת על כך, דהיינו המבחן הוא אובייקטיבי, ולא רק סובייקטיבי [ראו: גרינמן, עמ 804). בנוסף, ההגנה מוענקת לגבי אי קיום ידיעה על זכות יוצרים ביצירה, ולא על אי קיום ידיעה על כך שלפלוני זכות יוצרים ביצירה. הכלל הוא כי הפרת זכות יוצרים היא בגדר אחריות מוחלטת, ואינה טעונה יסוד נפשי של ידיעה על ההפרה (אפורי, עמ' 462).
הגנה של מפר תמים פועלת רק לטובתו של אדם המפר זכות יוצרים מבלי לדעת ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, ואין זה מספיק כי המפר לא ידע ולא היה לו יסוד לחשוד שהתובע הוא הבעלים של זכות היוצרים ביצירה [ע"א 241/55 דפוס ניאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא 890, 892 (1957)]..."
170. אם כן, במסגרת הגנת מפר תמים הדרישה היא כי הנתבע לא חשד ולא היה לו יסוד סביר לחשוד כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, להבדיל מידיעה או חשד כי התובע המסוים הוא בעליה של זכות היוצרים ביצירה. מכאן, שמקום בו הנתבע לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד כי לתובע המסוים יש זכות יוצרים ביצירה – אין די בכך כדי להעמיד לנתבע הגנת מפר תמים.
בענייננו, אין מדובר באותם מקרים חריגים, שבהם הנתבע לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד כי קיימת זכות יוצרים ביצירה. ודוק; הנתבעת 2 לא הוכיחה כי לא היה לה יסוד סביר לחשוב שצילום שיר וגדסי, הוא צילום אשר כלל אין בו זכויות יוצרים. הנתבעת 2 אף הודתה בכתב ההגנה, כי גב' שיר הציגה בפניה מצג לפיה היא – גב' שיר – בעלת זכות היוצרים בצילום, ללמדנו כי לרגע לא סברה הנתבעת 2 כי מדובר ביצירה מיותמת מזכות יוצרים. כגוף תקשורת גדול ומנוסה, המוחזק כבקיא בדיני זכויות יוצרים, היה על הנתבעת 2 לדעת כי קרוב לוודאי שישנו גורם כלשהו אשר בבעלותו מצויה זכות היוצרים בצילום. ככל שהנתבעת 2 לא ידעה מיהו בעל זכות היוצרים בצילום, בין אם ניסתה להתחקות אחריו ובין אם לאו – אין בכך כדי להקים לה הגנת מפר תמים.
אין אפוא מקום להחיל בענייננו הגנת מפר תמים בנוגע לשימוש שנעשה על ידי הנתבעת 2 בצילום שיר וגדסי.
הפיצוי – צילום שיר וגדסי
171. נותרה אפוא לדיון שאלת גובה הפיצוי ההולם בנסיבות העניין, בשים לב לשיקולים הנמנים בסעיף 56(ב) לחוק.
172. היקף ההפרה: מדובר בענייננו בפרסום צילום שיר וגדסי במסגרת כתבה בגיליון יום העצמאות של עיתון ידיעות אחרונות, שהנו אחד מהעיתונים הגדולים, הנפוצים והפופולריים ביותר בישראל. משכך, מדובר בהיקף חשיפה משמעותי לציבור.
173. משך הזמן בו בוצעה ההפרה: הכתבה פורסמה בגיליון יום העצמאות של ידיעות אחרונות, שהופץ ביום 28/4/2020. בשונה מהשימוש שנעשה בצילום הנבחרת ובצילום גולדה וקיסינג'ר באתר הנתבעת 1, כאן עסקינן בשימוש בעיתון מודפס, אשר מטבע הדברים לא ניתן להסיר ממנו צילומים. מנגד, יכולת הגישה לכתבה בעיתון מודפסת פוחתת במידה ניכרת לאורך השנים, שכן בניגוד לכתבה באתר אינטרנט, לא ניתן לגשת לכתבה בעיתון מודפס באמצעות מנוע חיפוש או באופן אגבי במסגרת גלישה באינטרנט.
174. חומרת ההפרה, מאפייני פעילותה של הנתבעת 2 ותום ליבה: אמנם לא התרשמתי כי ההפרה – הן זו של זכות היוצרים והן זו של הזכות המוסרית – נעשתה במכוון, אולם יש להביא בחשבון כי בדומה לנתבעת 1, אף הנתבעת 2 הנה כלי תקשורת גדול, ותיק ומנוסה, אשר מפרסם יצירות, ובפרט צילומים, במסגרת כתבותיו באופן יומיומי ושוטף. ככזה, מוטלת עליו חובה מוגברת להכיר היטב את דיני זכויות היוצרים ולפעול על פיהם, ובכלל זאת לוודא כי שימוש בצילום במסגרת כתבות המפורסמות בו, אינו מהווה הפרת זכות יוצרים ו/או הפרת זכות מוסרית.
175. הנזק הממשי שנגרם לתובע והרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט: לא הוכח בענייננו נזק ממשי שנגרם לתובע. יחד עם זאת, אילו הייתה הנתבעת 2 פונה אל התובע מראש ומבקשת ממנו רשות לעשות שימוש בצילום שיר וגדסי במסגרת כתבה, ניתן להניח כי התובע היה גובה ממנה מעבר לסכום סמלי עבור רישיון שימוש כזה, שהרי זהו אופן פרנסתו מצילומיו. חסכון עלות זו של תשלום בגין רישיון שימוש בצילום שיר וגדסי מהווה גם את הרווח שצמח לנתבעת 2 בשל ההפרה.
זאת ועוד, בהשמטת הקרדיט לתובע, נמנעו ממנו חשיפה ומוניטין אשר היו עשויים להשיא לו רווחים נוספים אילו גורמים נוספים היו רוכשים ממנו זכויות שימוש בצילום שיר וגדסי. יש להביא גם בחשבון את הפגיעה האישית, הלא-ממונית, הנובעת מעצם ההפרה של זכות היוצרים של התובע, עת נטלה הנתבעת 2 את יצירתו בלא רשותו ופרסמה אותה, ללא מתן קרדיט לתובע.
גובה הפיצוי
176. על רקע מכלול השיקולים שפורטו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין השימוש שנעשה על ידי הנתבעת 2 בצילום שיר וגדסי בכתבה. פיצוי זה משקף הן את הפגיעה בזכות היוצרים במובנה הכלכלי, והן את הפגיעה בזכות המוסרית של התובע.
ודוק;
177. גובה הפיצויים שנקבעו על ידי בנוגע להפרת זכות היוצרים של התובע על ידי הנתבעות בשלושת הצילומים, נקבע גם לאורו של אחד מעקרונות היסוד של דיני ההגנה על זכויות היוצרים והאפשרות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק במסגרתם, הוא השיקול ההרתעתי (ראו: ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל (פורסם בנבו, 1992); ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON –HK-limited (פורסם בנבו, 2008); וראו גם: אפורי, בעמ' 451)).
בעניינו, מדובר בשני גופי תקשורת מהגדולים והפופולריים בישראל, אשר עושים שימוש יומיומי ושוטף במספר רב מאוד של יצירות. ככאלה, מוטלת עליהם חובה מוגברת לנהוג לפי דיני זכויות היוצרים.
ראו גם את הדברים שנקבעו בת"א (פ"ת) 34804-08-18 בטי גוטמן נ' וואלה! תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 8/4/2022), בפסקה 4 לפסק הדין, מפי כב' השופטת ניצה מימון שעשוע: "בהפרות של חוק זכויות יוצרים ע"י "שחקנים חוזרים" דוגמת כלי תקשורת המפיקים ערך כספי ממשי מהפרסום של התכנים הכפופים לזכויות יוצרים, יש לקבוע סכומי פיצוי שיהוו הרתעה מפני הפרת זכויות היוצרים."
178. באשר לטענות הנתבעות בכתב ההגנה, לפיהן התובע לא צילם את הצילומים, אבהיר כי התובע הוכיח כי הוא מחזיק בתשליל של שלושת הצילומים. על כן, מכוח סעיף 21 לחוק הישן חזקה (אשר לא נסתרה) כי התובע הוא זה שצילם אותם.
סוף דבר
179. הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 60,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום הנבחרת ובצילום גולדה וקיסינג'ר.
180. הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום שיר וגדסי.
181. בנוסף לסכומים הנקובים לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪, בחלוקה הבאה: 37,500 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 1; 12,500 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 2. לסכומים אלה יתווסף מע"מ כחוק. כן, ישלמו לו את סך אגרת בית המשפט ששולמה על ידו, בחלוקה לפיה 75% מהאגרה תשולם על ידי הנתבעת 1, ו- 25% מהאגרה תשולם על ידי הנתבעת 2.
182. הסכומים ישולמו בתוך 45 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.