--- סוף עמוד 45 ---
לפסק דינו של חברי השופט ח' מלצר (להלן: עניין דסטה)..." (הדגשה שלי – צ.ו)
66. נמצאנו למדים, אפוא, כי אף בית המשפט העליון לא מצא כי ההשתהות שחלה במעשה החקיקה ותיקונו מעת חקיקתו בשנת 2010 ועד למתן פסק הדין החלקי הראשון בעניין ארד בשנת 2017, היא בגדר מעשה רשלני או מעשה לא ראוי ובוודאי לא בגדר רשלנות רבתי, שהרי לו כך היה, חזקה על בית המשפט העליון כי היה מתערב לאלתר במעשה החקיקה ולו בדרך של "קריאה לתוך החוק" הנתונה בידיו, ככלי פשוט יחסית וקל לביצוע. מעת שלא נעשה כן הרי שיש בידינו ראיה וחזקה שאף בית המשפט העליון שעמד כצופה למרחוק/קרוב במעשה החקיקה לא מצא כי יש בו, כשלעצמו, כמעשה חקיקה, מעשה רשלני או הפרה של עניין חוקתי שאינו מניח את הדעת הדורש התערבות מיידית.
67. מכל מקום, דומה כי גם בהמשך הדברים לא קפא המחוקק על שמריו. גם אחר שניתן פסק הדין החלקי השני בעניין ארד ובית המשפט העליון קבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוראות החוק בצורתן מפלות גברים יחידים ובני זוג גברים חד מיניים, הרי שמדיוני החקיקה שצורפו לתיק (ראו מוצגים 37-43 למוצגי הנתבעות) עולה כי סוגיית הרחבת ההסדר שיחול על גברים יחידים וזוגות גברים עמדה במוקד הדיונים ונדונה לעומק באריכות ובאופן ענייני. העובדה שלבסוף הכרעת חברי הכנסת באותה הכנסת הייתה שלא להחיל על קבוצה זו את ההסדר אינה מלמדת, אפוא, על התעלמות הכנסת מפסק דינו של בית המשפט העליון או על פגם בתפקודה, אלא על העובדה שלא ניתן לחלוק עליה, כפי שהבהרנו מעלה. לפיכך מעת שמוצה הדו שיח בין הרשויות, כהגדרתו של כב' הש' ג'ובראן בפסק הדין החלקי הראשון הרי שנכון להתיר את "הריסון השיפוטי" ולהתערב במעשה החקיקה, כפי שעשה בית המשפט העליון בפסק הדין המשלים. בית המשפט קילף מעל הוראות החוק את הקליפה המרירה, והתיר את ליבתו תוך שימור מתווה חקיקתי זהיר להליכי פונדקאות התואם אף את צרכיהם של הקבוצות עליהם נמנים התובעים. בכך הושיט בית המשפט יד וסיוע למחוקק, עת נקלע למצב בו ידיו קשורות מטעמים פוליטיים, ושחרר את המחוקק מן המעקש החוקתי אליו נקלע בלית ברירה. אין בכך כדי להעמיד עילת תביעה כספית נזיקית או אחרת לאזרח אך ורק בשל תוכנו של החוק קודם שתוקן, שכן לא רשלנות יש כאן ולא הפרת חובה חקוקה.
--- סוף עמוד 46 ---
68. דרך פעולה מתונה זו המאפשרת תחילה למחוקק לתקן את דבר החקיקה ומתערבת בדבר החקיקה אך ורק אחר שהמחוקק הבהיר כי אין באפשרותו לתקנה הובהרה בפסיקה רבת שנים וותיקה, כך בעניין בג"צ 761-86 -חכ מוחמד מיעארי נ' יושב-ראש הכנסת – ח"כ שלמה הלל ,(1989)-