--- סוף עמוד 44 ---
העליון בעניין משפחה חדשה שניתן כשמונה שנים קודם להקמת ועדת מור יוסף לא התייחס כלל לסוגיית גברים יחידיים או זוגות חד מיניים. הועדה, שאינה גוף פוליטי, ניסחה את המלצותיה בכל הקשור להרחבת תחולתו של חוק הפונדקאות באופן זהיר ומדוד – הועדה המליצה אומנם להתיר לאישה יחידה להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים ואולם זאת רק אם ניתן לעשות שימוש בביצית שלה בהליך, המליצה להתיר לגברים יחידיים להתקשר בהסכם לנשאית עוברים רק במסלול של פונדקאות אלטרואיסטית (עמ' 16 ועמ' 51-65 לדוח הועדה) ואולם בניגוד לעמדת וסברת התובעים, היא לא המליצה על מתן אפשרות לבני זוג בני אותו מין להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים כזוג. אחר שכך ישבו אף אנשי משרד הבריאות על מדוכת המלצות הועדה ומצאו שלא לקבלן ככתבן וכלשונן, בצד זה גיבש משרד הבריאות הצעת חוק חלופית לתיקון חוק הפונדקאות שהגדירה את הזכאים להתקשר בהסכם לנשאית עוברים כ"הורים מיועדים שהם בני זוג וכן הורה מיועד יחיד" כאשר בני זוג מוגדרים "כאיש ואישה שהם בני זוג" כך גם נותרה הוראת החוק המונעת התקשרות בהסכם על ידי אישה שסובלת מבעית פוריות הקשורה בביציותיה, כאמור הצעת החוק הנזכרת לא הבשילה לקריאה שניה ושלישית נוכח פיזורה של הכנסת ה – 19.
בהמשך ואחר שהוגש בג"ץ ארד השני הבהירה המדינה כי אכן בדעתה לשנות את החוק ביחס לאישה יחידנית מכוח המלצות היועהמ"ש וסברתו כי מדובר בהפליה, ואכן, בית המשפט העליון בפסק הדין החלקי הראשון שב והאיץ בכנסת לעשות מעשה בכל הקשור לשינוי מעשה החקיקה תוך שהוא עומד על ממספר עניינים, ובלשונו של כב' הש' ג'ובראן בפסק הדין החלקי מ 3.8.17 –
"אין לכחד אפוא כי להשעיית ההכרעה בעתירה משמעות ניכרת עבור העותרים, כמו גם עבור רבים אחרים בציבור הישראלי, יהיו אלה בני ובנות הקהילה עצמה או אזרחים אחרים המזדהים עם מכאובם. זאת לנוכח כמיהתם העזה של אנשי ונשות הקהילה הגאה להורות והפגיעה הקשה בכבודם כתוצאה מההבחנה שעורך החוק בינם לבין זוגות הטרוסקסואליים – הבחנה שענייניותה מוטלת בספק רב, כפי שאבהיר בהמשך. יתרה מכך, תכליתה של ההשעיה – מתן שהות למחוקק להשלים את הליכי תיקון חוק ההסכמים – אינה מביאה עמה כל בשורה לעותרים, שכן אף בנוסחו המוצע לא ייתן החוק מזור למצוקתם של זוגות חד-מיניים ושל גברים יחידנים...השעיית הדיון בהליך המושפע ממנה, אינו בבחינת חזון נפרץ ... לשיטתי, אין להצר על תופעה זו, שכן היא מהווה ביטוי ראוי ובריא לדו-שיח חוקתי בין הרשויות, המכבדות זו את מרחב פעולתה של זו (ראו: בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת, פסקה 1 לפסק דינה של חברתי השופטת א' חיות, פסקאות 7-1