--- סוף עמוד 43 ---
64. ומהכלל אל הפרט, התובעים בתביעתם ובסיכומיהם מנסים להצר את רגליו של המחוקק ולקבוע לו מסגרות ומסמרות זמן הנראות הגיוניות בעיניהם, לסברתם אין זה הגיוני כי חלפו שנים רבות מאז ש"נרמז" המחוקק על ידי בית המשפט העליון בשנת 2002 בעניין משפחה חדשה כי עליו לבחון את הוראות החוק ולתת דעתו לשינוי העיתים ולהפליה הלכאורית העולה מהוראותיו ביחס לנשים רווקות, כאשר עד לשנת 2010 לא נעשה מאומה, לא נערכו מחקרים על ידי הכנסת או משרד הבריאות באשר להשלכות הוראות החוק על בני זוג שונים וכיוצ"ב, עוד מוסיפים התובעים ומלינים על כך שועדת מור יוסף הוקמה רק בשנת 2010 מסקנותיה פורסמו רק במאי 2012 ולמשרד הבריאות נדרשו כשנתיים נוספות עד שבשנת 2014 פרסם הצעת חוק ממשלתית, אשר מבטלת את ההפליה בחוק הסכמים לנשיאת עוברים, ואף מתקנת בהתאמה את חוק תרומת ביציות (הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד (תיקון מס' 2), התשע"ד-2014 (ה"ח 886, 916)). הצעת חוק, שכאמור, לא הבשילה היא לתיקון חקיקה עד להתפזרותה של הכנסת ה-19. התובעים רואים אף בהתמשכות זמנים זו רשלנות של משרד הבריאות בעבודתו, כך הם מלינים כי הכנסת ומשרד הבריאות לא דאגו לבחון חקיקה עולמית בעניין הפונדקאות, בחינה שהייתה מגלה כי בכל הארצות בהן הוחלט לאשר את הפונדקאות כחוקית (וקיימות לא מעט מדינות אירופאיות אסרו לחלוטין את הפונדקאות מטעמים אתיים ואחרים) לא נערכה כל חלוקה והבדלה בין זוגות מעורבים לזוגות חד מיניים, וכן הלאה עד לפסיקתו הסופית של בית המשפט בפסק הדין המשלים בעניין ארד.
65. כאמור, אינני מסכים עם התובעים המבקשים להקפיד עם הנתבעות יותר מאשר בית המשפט העליון ביקש להקפיד עמן בהבינו את מורכבות הסוגיה הנדונה. בנדון איננו יכולים לומר כי המחוקק "ישב על גדר" וכי משך ידו מלתקן את דבר החקיקה תוך "גרירת רגליים" גרידא. עסקינן בדבר חקיקה רגיש במיוחד אשר על מדוכתו ובצידה ישבו ועדות רבות – הן ועדת אלוני קודם חקיקתו והן ועדת ואצלב אינסלר וועדת מור יוסף אחר חקיקתו והן ועדות הכנסת אחר קבלת המלצות ועדת מור יוסף, כאשר תוכנו של דבר החקיקה אותגר ונבחן פעם אחר פעם אף על ידי הערכאות השיפוטיות קודם לתיקונו וקודם לקביעה כי תוכנו אינו עולה בקנה אחד עם ערכי השיוויון והעדר הפליה. כך גם עלו ונבחנו הצעות חוק רבות שכיוונו לתיקונו של החוק בדרך זו או אחרת, אך אחר דיון ענייני בוועדות הכנסת הן לא אושרו בסופו של יום. כך עלינו לזכור כי פסק דינו של בית המשפט