61. מתוך הדברים האחרונים אין להתפלא על כך שעיתים הכנסת נקלעת למצב של "מניעות פוליטית", מניעות העוצרת אותה מלעשות את שלכאורה נדרש ממנה – לתקן את החוק. ואולם בצד זה מעת שהכנסת ביקשה לבחון את שינויו של החוק, העלתה הצעות חוק לתיקונו אך הדברים לא צלחו, כבעניין דנן, או אז בדין מעבירה הכנסת את השרביט לידי בית המשפט על מנת שכגוף שיפוטי שאינו סובל ממניעות פוליטית (ולו בשל השיטה הנוהגת לפיה דעת רובו של ההרכב שאינו זוגי קובעת) יכריע בסוגיה, בדיוק כפי שאירע בעניין דנן עם הודעתו של שר הבריאות
--- סוף עמוד 42 ---
לבית המשפט על העדר "היתכנות פוליטית" לתיקון החוק. בדיוק לשם כך נועד הליך הביקורת השיפוטית החקיקתי הנותן בידי בית המשפט את האפשרות לחלץ את הכנסת משיתוק חקיקתי בנסיבות מיוחדות דוגמת תיקונו של פגם חקיקתי שנפל בדבר חקיקה. אין לראות, אפוא, ב"הרמת הידיים" של הכנסת בכל הקשור לתיקון הוראות החוק כמתבקש מהוראות בית המשפט העליון בפסק הדין החלקי השני בעניין ארד משום מעשה רשלנות אלא משום מניעות כפויה, מניעות הנרפאת על ידי מעשה החקיקה השיפוטי של בית המשפט.
62. וכאן נבוא למושכלה השלישית ואפשר אף הרביעית – האחת, עצם הותרתו של דבר חקיקה מפלה על כנו פרק זמן ממושך אין בו כשלעצמו ללמד על רשלנות או הפר חובה חקוקה של המחוקק – אפשר שניסה המחוקק לשנות אך לא צלח מתוך העדר "היתכנות פוליטית", זו נסיבה קיימת והורתה ברב תרבותיות של עמנו והדעות השונות הנקבצות לבית מחוקקים אחד, האחרת – מעת שפעל המחוקק בעניינו של החוק, דן בו ובחן אף את הערות בית המשפט בעניינו, אך לא בא לגמר מלאכה ולא צלח את מלאכת התיקון, רשאי הוא להותיר את גמר המלאכה בידי בית המשפט, כפי שנעשה בנדון.
כך פועלות שתי רשויות באופן בו, מחד - "אין מלכות נוגעת ברעותה" ומאידך - אחר שבית המשפט המתין ונתן לכנסת את השהות הסבירה והראויה להשלים ולתקן את הטעון תיקון וזו הודיעה כי "לא עלה בידה", חובש בית המשפט את כובעו האחר כ"מחוקק מתקן" או "כמתקן חקיקה", הנדרש לשמירה על תקינותו החקיקתית של הליך חקיקתי קיים.
63. מכל מקום, וכפי שרמזנו מעלה, הטלת חיובים כספיים או סנקציות אחרות אזרחיות ונזיקיות על הכנסת בשל פעולתם של חבריה, עלולה לפגוע בלב ליבו של מעשה החקיקה ולגרום לכך שחבר הכנסת יחשוש מהבעת עמדתו ודעתו והבאתם לבחינת הכנסת, ונמצאת שופך המים עם התינוק. איננו חפצים במחוקק מסורס, חששן, וחסר בטחון, אשר דבר חקיקה שייצא תחת ידיו יהא מגמגם, פוזל לכאן ולכאן, וכל הורתו בחשש מהטלת פיצוי כספי בגין ניסוחו של דבר החקיקה. אין לכחד - אנו אכן מבקשים כי המחוקק יעמוד בגבולות אותם הוא עצמו הציב לפניו ובעיקר הגבולות המיוסדים בחוקי היסוד ואולם שוט הפיצויים עלול לחבל באותה מלאכה עדינה ורבת פנים המוטלת עליו כמפורט מעלה, ודומה כי שימוש בו רבה קללתו על ברכתו (וראו לעניין זה בש"א (שלום ת"א) 162557/03 מדינת ישראל – משרד המדע והתרבות נ' איגוד הכדורסל בישראל (2009)).