ויובהר לקורא כבר עתה, הארכתי במסקנות ועדת אינסלר שכן אלו היו המסקנות שהונחו לפתחה אחר פסק הדין בעניין משפחה חדשה ובעקבות דרישת בית המשפט לבחון אפשרות לתיקון החוק. בעקבות מסקנות אלו מצאה הכנסת שלא לשנות הוראות החוק הקיימות לעת עתה.
5. וכך חלפו להן כשש שנים נוספות מאז שהונחו מסקנות ועדת אינסלר לפיתחה של הכנסת, והחוק נותר בצורתו המקורית מבלי ששונתה הוראה מהוראותיו. מתוך שכך, בשנת 2010, עתרו התובעים 1 ו – 2, בני זוג חד מיניים, כנגד הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים נוכח החלטתה שלא לאשר הסכם פונדקאות עליו חתמו, וזאת כיוון שלא עמדו בהגדרת הדיבור "הורים מיועדים" הנזכרת בהוראת סע' 1 לחוק הפונדקאות (בג"ץ 1078/10 ארד פנקס נ. הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (2010)).
אלא שעתירה זו נמחקה תוך שטענות הצדדים נשמרות להם, וזאת בשל הקמת ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' שלמה מור יוסף, אשר נדרשה לשבת על מדוכת ההסדרה החקיקתית של סוגיות הפריון וההולדה (להלן – ועדת מור יוסף). הציפייה הייתה שהועדה הנזכרת תשוב ותדון במכלול הטענות המבקשות להרחיב את מעגל הנהנים מהליכי פונדקאות בארץ, תבחן את טענות הצדדים לעומקן ותציע הצעות שיש בהן אף התמודדות עם הטענות לאי שוויון והפלייה ביחס לקבוצות כאלה ואחרות.
6. אך קודם שנבוא למסקנות והמלצות ועדת מור יוסף נציין כי בין לבין סוגיית דרכי הפריון ובכללם דרכי הפריון המלאכותיות החדשות שהביא עמו המדע המתפתח הוסיפה והעסיקה את המחוקק, ומתוך שכך עוד באותה שנה, 2010, הוסיף המחוקק וחוקק את חוק תרומת ביציות המסדיר את האפשרות לתרומת ביצית לאשה למטרת הולדה, כאשר גילה בין 18 ל – 54 שנה והיא "אינה מסוגלת בשל בעיה רפואית להתעבר מביציות שבגופה, או שיש לה בעיה רפואית אחרת המצדיקה שימוש בביציות של אישה אחרת לשם הולדת ילד, לרבות בדרך של השתלת
--- סוף עמוד 9 ---
הביציות באם נושאת לפי חוק ההסכמים" (סע' 11 לחוק תרומת ביציות), אלא שגם חוק זה ייחד את הוראותיו לאישה נשואה בלבד.
7. בהמשך לחקיקה הנזכרת, ביום 1.9.13 הוסיף בית המשפט העליון וקבע ברוב דעות (ארבעה שופטים בדעת רוב אל מול שלושה שופטים בדעת מיעוט) כי המצב החוקי בישראל אינו מאפשר לעותרות שבאו לפניו – בנות זוג המבקשות להביא לעולם צאצא בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של האחת ותושתל ברחמה של האחרת, אשר תישא את ההיריון ותלד – לבצע את מלוא הפרוצדורה הנזכרת בישראל (בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ. הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (2014) (להלן - עניין ליאת משה; יצוין כי במהלך הדיונים בעניין ליאת משה הוציא משרד הבריאות נוהל חדש המאפשר לעותרות את הוצאת הביציות בישראל, השתלתן בחו"ל וקבלת הכרה באשר להורות משותפת בארץ, ואולם העותרות התעקשו על הכרה חוקית בביצוע כל ההליך בישראל). יושם על לב כי גם בהליך הנזכר טענו העותרות כנגד ההגדרה המצמצמת של "הורים מיועדים" וטענו כי יש בה לקפחן. והנה, בעניין ליאת משה סברו כל חברי ההרכב כי עצם קיומם של הליכי חקיקה עכשוויים להרחבת מעגל הזכאות הקיים בחוק הפונדקאות מצדיק ריסון שיפוטי והימנעות מהתערבות שיפוטית בהוראות החוק. ראוי להוסיף ולהביא לעניין זה את דברי כב' השופט רובינשטיין כי הפנייתה של העותרת 1 במצב החוקי הקיים, להגשים את זכותה מחוץ לישראל בהתאם לנוהל החדש, עם כל אי הנוחות שבכך – "אינה משמיעה אוטומטית פגיעה בלתי חוקתית בזכותה".