26. נתבע 1, אלברט דואר, הבהיר כי הוא בא ממשפחה עם עסק משפחתי ונכנס למפעל בעיקר משיקולים ציוניים ולאו דווקא כלכליים. הוא ציין כי בחמש עד עשר - השנים הראשונות, הוא היה מעורב יותר בענייני המפעל, אך בהמשך פחתה מעורבותו, לאור עסקים רבים אחרים בהם היה עסוק בחו"ל וכן לאור העובדה שהייתה לו בהמשך חברה נוספת בישראל (יו בי קיו). הוא ציין כי עוד לפני הסכם המכר, ניסה הקיבוץ למכור מניות בהסכם דומה להסכם המכר, אך הסתבר כי המניות היו
--- סוף עמוד 17 ---
משועבדות ורק לאחר שעניין זה הוסדר, נחתם לבסוף הסכם המכר ב-2006. הוא בחר אז שלא לתבוע את הקיבוץ, חרף העובדה שמכרו לו למעשה מניות משועבדות. הוא הסביר כי בעברו כבחור צעיר היה בקיבוץ דליה ואז הבטיח לעצמו שיגיע לישראל אחת לשנה בהמשך חייו. הוא ראה שלא עמד בכך שנים רבות ואחד משיקוליו להיכנס להשקעה בקיבוץ הייתה שהדבר יחייב אותו בקשר רציף עם ישראל. העד ציין כי הוא לא היה מעורב בהסכם 2017 (דבר זה תאם את עדות הנתבע 4) ומנגד הוא ציין כי בתקופה בה היו קשיים למפעל, הוא השקיע מכספו בניסיונות להפוך את החברה לרווחית. צוינה השקעה של 120,000 $ ברכישת מכונה תוך הבהרה שניתנה עוד בעת ההשקעה כי אין בנכונותו להתגייס בדרך זו, להוליד אחריות אישית שאינה קיימת לו (ר' בהקשר זה מוצג כ"א, השקעה אשר הייתה בשנת 2014). גם הוא לא ראה פסול בהמחאה שבוצעה בהסכם 2017 מחב' מידל איסט לחברה. הבנתו הייתה כי הדבר נעשה מאחר והקיבוץ רצה ערבויות נוספות ובאופן זה החברה הייתה צריכה לשלם וחב' מידל איסט נותרה ערבה. הוא סבר שהדבר נעשה מאחר וחב' מידל איסט רשומה בחו"ל והקיבוץ לא רצה שרק היא תהיה אחראית לחוב. במילים אחרות העברת החוב מחב' מידל איסט ישירות לחברה, כאשר חב' מידל איסט נשארת כערבה, הייתה למעשה להבנתו לבקשת הקיבוץ (ר' עמ' 120). עלה כי למעשה הוא היה מעין משקיע פחות מעורב. הוא סמך על סרג'יו אשר עימו היו לו יחסים עסקיים עשר שנים לפני שנכנס לעסק בקיבוץ (עוד לפני עסקת המכר). סרג'יו עסק בצד המקצועי בהיותו איש טכני והנתבע 4 עסק בהרחבת השווקים. העד התייחס לקשים שעלו במהלך השנים, בהתאמה לדברים שאמר בעדותו הנתבע 4. הוא ציין מנגד מאמצים בלתי פוסקים מצדם להוביל את החברה לרווחיות ולעמידה בהתחייבויותיה. בין השאר, הוכנס ציוד חדש ונפתחו קווים חדשים. הובהר כי בעסק מדובר למעשה בניסוי וטעייה וכי בתהליך הזה - "הקיבוץ היה בעניינים כל הזמן" (ר' עמ' 113 ש' 16-15) . עלה כי מעורבותו פחתה בשנים 2017-2014 הוא פחות היה מעורב בהסכם 2017 וכך גם פחות מעורב כאשר התקיימה השיחה עם נציגי הקיבוץ בשנת 2018. בהתאם לדבריו - "יש פה מחזור של ניסוי וטעייה ומשקיעים שוב ומנסים עוד משהו...אבל זה היה מאוד מתסכל, כי אומנם שמנסים לפעמים נכשלים, אבל זה היה מאוד מתסכל. בעסקים דף הרווחים וההפסדים הוא כמו תעודה בבית ספר" (ר' עמ' 113 החל מש' 14). באשר לחברת מידל איסט עלה כי מדובר בחברת אחזקות אשר הוא וסרג'יו בעלי מניותיה באופן עקיף (ב"כ התובעים לא המשיך לחקור בעניין זה כדי להבין מהי בדיוק אותה חברה אשר עמה בחר הקיבוץ לערוך מלכתחילה את עסקת המכר). הוא ציין כי הופתע מאוד מהפירוק והתייחס לתכתובת שהייתה בינו ובין אריק לוי. אריק ציין באותה תכתובת כי הקיבוץ מעוניין שהפירוק יהיה בפיקוח בית משפט ולפיכך לא ראה נתבע 1, טעם בהמשך מגעים ביניהם. בהתאם לדבריו הפניה לפירוק מכניסה למסלול "חד סיטרי" (ר' עמ' 115 ש' 27). הוא התייחס מספר פעמים לכך שהרגיש נבגד מדרך ההתנהלות של הקיבוץ. נבגד שלא דברו איתם לפני שרצו לאותו מסלול אשר הביא לחיסול החברה, חרף המאמצים שנעשו לאורך כל השנים להביא את זו לרווחיות, הכול תוך השקעות במהלך השנים. העד טען כי אם הקיבוץ לא היה פונה לפירוק כפי שפנה, הפסד הקיבוץ היה פחות מזה שנשאר לבסוף. בהקשר זה אמר - "אני יכול להבטיח דבר אחד, אילו היו נותנים לנו לעשות מה שאנחנו רצינו כולם היו מקבלים יותר כסף ואני הייתי מפסיד הרבה פחות כסף. אני הפסדתי מיליונים בפירוק הזה. וכשאני אומר אני, אני מתכוון לחברת מידל איסט. הם לא קיבלו שום דבר עבור החברה" (ר' עמ' 116 ש' 25-23). בדבריו ציין כי האופן בו פעל הקיבוץ דומה