לעדות המלאה של אריק לוי ר' עמ' 29-2.
לעדות המלאה של לוטם פרן פרח ר' עמ' 57-29.
לעדות המלאה של חיים קלמן פרידמן, נתבע 4 ר' עמ' 109-58.
--- סוף עמוד 20 ---
לעדות המלאה של אלברט דואר, נתבע 1 ר' עמ' 125-110.
ולעדות המלאה של יוסי נוימן, נתבע 3 ר' עמ' 156-126.
טענות הצדדים בסיכומיהם;
29. לא מצאתי להרחיב בטענות הצדדים בסיכומיהם שכן לאלה אדרש, ככל שנמצא צורך - אגב חלק ההכרעה, שם גם תוצג כל טענה, אגב הכרעה בה. יאמר עם זאת בקצרה כי התובעים חזרו למעשה על אותן טענות שהועלו בתביעה, תוך שהם טוענים - להרמת מסך ביחס לנתבע 1 וכן לחבות אישית נזיקית ולחבות של בעלי תפקידים בחברה מכוח דיני החברות. הנתבעים מנגד טענו כי לא רק שאין מקום להרמת מסך עת שחב' מידל איסט לא נתבעה ועת שזו חברה זרה ולא הוכח הדין החל לגביה, אלא שגם מבחינה מהותית אין מקום לכך. נטען כי לא מדובר בכל מעשה מרמה או רשלנות ולמירב בכישלון עסקי, מסוג אשר מתרחש לעיתים בחברות. את הטענות המפורטות של הצדדים ר' בפרוטוקול הדיון מיום 27.3.23, שם הועלו בע"פ (עמ' 198-157).
הכרעה:
אין מקום להרמת מסך בין חברת מידל איסט לבין הנתבע 1:
30. עוד בכתב ההגנה הפנה הנתבע 1 לכך שחברת מידל איסט היא חברה זרה. כן הפנה לעובדה שלא רק שחברה זו (המהווה את "השחקנית המרכזית בהתרחשות", ר' בפתח הגנת נ'1) - לא נתבעה ביחד עם הבעלים אשר מבוקשת הרמת מסך כדי להגיע לכיסיהם, אלא גם לא ניתן להרים מסך של חברה זרה מכוח הדין המקומי. אין מחלוקת כי חברת מידל איסט התאגדה באיי הבתולה הבריטיים וממילא לא חלה עליה הוראת ס' 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (לעיל ולהלן: "חוק החברות"). שני הסכמי המכר נחתמו בין התובעים לבין חב' מידל איסט ולמרות שהיה צורך לתבוע תחילה אותה, הדבר לא נעשה. אין באיזה מההסכמים התחייבות אישית של הבעלים (לא של נתבע 1 שנותר בהליך ולא של נתבע 2 שנמחק מהתביעה) וממילא היה מקום לתבוע תחילה את החברה ורק לחלופין לבקש הרמת המסך לבעליה. ס' 6 לחוק החברות חל על "חברה שהתאגדה לפי חוק זה, לפי פקודת החברות, פקודת החברות 1921 או פקודת החברות 1919" (ר' הגדרת חברה בחוק). במילים אחרות: ס' 6 יכול לחול רק על חברה ישראלית וממילא לא ניתן להרים מסך מכוח החוק המקומי בין חברה זרה ובין בעל מניות בה (ר' בהקשר זה ע"א 3773/16 עו"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר נ' רחל סופר, [פורסם בנבו], 3.10.18, ס' 61 לפסק דינו של כב' השופט א' שוהם). על אף שהטענה הועלתה בהגנות וכן בסיכומים, לא נעשה כל ניסיון מצד התובעים להתמודד עמה. כך גם, בהתאם לגישה לפיה אפשרית הרמת מסך עת מדובר בחברה זרה, בבית משפט ישראלי - בכפוף להוכחת הדין הזר החל במקום בו הוקמה החברה (ר' שם) - הרי שזה לא הוכח. מקום בו חברת אידל איסט כלל לא נתבעה; מקום בו לא הוכח כי הדין הזר במקום בו הוקמה מאפשר הרמת מסך ובאילו תנאים - ממילא אין מקום להרמת מסך ולו מטעם זה.