70. כאמור בפתח פסק הדין, התובעים לא איתרו את הנתבע 2 ומשלא נמסרה לו התביעה הוא נמחק ממנה. הנתבעים נשאלו על ענין זה בחקירותיהם (ר' לדוגמא עמ' 83 בחקירת הנתבע 4, שם בין השאר אמר: "אתה מצפה ממני שאני אלך לחנך אדם שהוא עוד מעט בן 80?". ועלה מדבריו כי הנתבע 2 מודע לתביעה). אף שלטעמי ברור כי כל אחד מן הנתבעים יכול היה לסייע באיתור סרג'יו, לו פנו אליו - איני סבורה שקיימת להם חובה לעשות כן, בין בכלל ובין מיוזמתם, בין אם קיים לכך טעם מוצדק (ר' תחושת הפגישה שחש נתבע 1 ואשר לאורה ברור כי לא יסייע), ובין אם לאו. אף שעניין זה מותיר תחושת התחמקות (כך במיוחד כאשר עולה מהעדויות שמבין שני הבעלים סרג'יו היה למעשה מעורה בניהול החברה ובמאמצים לשפר רווחיותה וכאמור הוא מודע לתביעה) - לא מצאתי שדי בתחושה זו כדי להוליד תוצאה שונה.
71. משנמצא כי דין התביעה להידחות ממילא אין צורך להידרש לסכומים שנתבעו, ברם אציין כי יש ממש בטענת ב"כ הנתבעים לפיה הגם שעלה שהתקבלו מאז הגשת הבקשה למינוי מפרק זמני כספים אצל התובעים, התביעה אינה מפרטת אותם סכומים. זאת, על אף שיש להפחיתם בכל מקרה מהסכום הנתבע (ר' בעדויות הודאה בכספים שהתקבלו מהשכרת המקום בתקופת הפירוק וכן כספים המתקבלים כיום ובטרם חלוף עשר השנים שנקבעו בהסכם המכר החדש, מהשכרת מבנה המפעל).
72. נראה שכראיה לטענת הברחת נכסים או פעילות לריקון החברה משוויה - הפנו התובעים לתדפיס המלמד על נסיעת העובד חוסאם לחו"ל בשנת 2017 (ר' מוצג ח' - נספח ב' לכתב התשובה). התובעים לא פרטו מהות המסמך ומה ניתן ללמוד ממנו (נראה כי מסמך זה, הוא אחד ממספר מסמכים שהגיעו לידיהם במסגרת הליך הפירוק). מכל מקום הנתבע 4 הבהיר בעת עדותו כי לאחר שעלה כי לנוכח משבר הרובל המפעל איבד למעשה את השוק הרוסי, הוא סייע בהקמת מפעל שם ובשלב מסוים אף נעזר בשלושה פועלים מהמפעל - וזאת כנגד תמורה מלאה שניתנה והוכנסה לכספי החברה. בעמ' 76 אמר -
"אנחנו קיבלנו כיסוי מלא קודם כל על כל ההוצאות שלנו. זאת אומרת, כל העלויות שהיו לנו על כרטיסי טיסה, על אש"ל, על בתי מלון וכולי, הכל הוחזר לנו, ובנוסף לזה הוצאנו חשבונית וקיבלנו 300 אלף דולר על הפרויקט הזה כהכנסה לפי וי רן. זה היה לדעתי Win-win situation. מצד אחד אנחנו את השוק
--- סוף עמוד 39 ---
הרוסי, לא יכולנו לעשות שם שום דבר. ידענו שאנחנו לא מסוגלים למכור שם. מצד שני, 300 אלף דולר לא הולכים ברגל.