40. בית משפט קמא הגיע למסקנה זו מנימוקים משפטיים שונים מאלו שהצגתי זה עתה. לשיטתו, הגניבה הבסיסית – שנהפכה לגניבה בידי מורשה בשל התקיימות הנסיבות האמורות בסעיף 393(1) לחוק העונשין – בוצעה על ידי המערער בדרך של הפרת האיסור הקבוע בסעיף 383(א)(2) לחוק (חלף האיסור שכאמור נקבע בסעיף 383(א)(1) לחוק). בית המשפט קבע, כאמור, כי "בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב" – כסף של המשקיעים – "בפקדון" אשר הופקד בידיו, המערער "[שלח] יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר" (ראו: פסקאות 420-416 להכרעת הדין). קביעה זו אינה תואמת את דבריו של השופט גולדברג בעניין גולדין, אשר צוטטו לעיל, לפיהם "מקרה [...] שבו התגבשה הכוונה לנהוג בנכס מנהג בעלים עובר לקבלת החזקה בנכס, אינו יכול לבוא [...] בגדרו של סעיף 383(א)(2), המותנה בחוקיות החזקה".
41. האם בית משפט קמא טעה ביישום ההלכה הפסוקה? לא ולא. כפי שצוין על ידו בהכרעת הדין, בית משפט זה פירש את צמד המילים "מחזיק כדין" – אשר מופיע בתחילתו של סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין – כ"מתפרש [...] גם על מצבים שבהם מלכתחילה לא היה הסכם בין המפקיד לנפקד, ובהם נמסר הנכס לנפקד בעקבות מעשי תרמית שזה ביצע כלפי הבעלים" – זאת, לנוכח "הערך המוגן העומד ביסוד העבירה [...] – יחסי האמון שבין המפקיד ובין הנפקד" (ראו: פסקה 420 להכרעת הדין). דברים אלה הינם נכונים לחלוטין, שכן כך בדיוק נקבע בע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל, פסקאות 346-344 [פורסם בנבו] (12.1.2016) (להלן: עניין הבי) ובעניין פרי (ראו: שם, פסקאות 92-85; כמו כן, ראו והשוו: ע"פ 4985/13 חבר נ' מדינת ישראל, פסקה 112 [פורסם בנבו] (20.8.2014)). דברים אלה הוסברו באופן מיטבי בע"פ 2597/04 רויטמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2006):
--- סוף עמוד 22 ---
"המושג 'מחזיק כדין' במשמעות הניתנת לו במשפט האזרחי מתפרש לא רק על מצב שבו הנפקד קיבל את החזקה בנכס בחוזה תקף וללא פגם, אלא גם מקום שהחזקה נקנתה בידי הנפקד בדרך פסולה, תוך הפעלת אמצעים פסולים על הבעלים כדי שיעביר לידיו את הנכס. הדין האזרחי מכיר בנפקותו של קשר משפטי קיים, המועיל להעביר זכות לחזקה בנכס, גם מקום שההסכם, המהווה המקור המשפטי לחזקה, נגוע בפגם. חוזה להעברת החזקה בנכס שנפגם בפגם של תרמית, הטעייה, כפייה או עושק, שנגרמו בידי הנפקד כלפי הבעלים, נתון לביטול על ידי הבעלים הנפגע. אולם כל עוד לא בוטל החוזה, הוא עומד בעינו, וזכות חזקה בנכס שהועברה מכוחו לנפקד הינה בת תוקף, ומהווה 'חזקה כדין'" (ראו: שם, פסקה 9).