"המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים".
המונח "מרמה", לעניין ההוראה דלעיל, מוגדר בסעיף 414 לחוק העונשין, כדלקמן:
"'מרמה' – טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל-פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו'לרמות' – להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל" (ההדגשה הוספה – י' כ').
3. העבירה של קבלת דבר במרמה הינה עבירה תוצאתית. כך, הלכה פסוקה היא כי: "היסוד העובדתי הנדרש להתגבשות העבירה מורכב משלושה רכיבים: טענה כוזבת, קבלת דבר וקשר סיבתי בין המצג הכוזב לתוצאה..." (ע"פ 6201/18 טובול נ' מדינת ישראל, פסקה 26 לפסק דינו של השופט י' עמית והאסמכתאות שם [פורסם בנבו]
--- סוף עמוד 37 ---
(28.10.2019); ע"פ 4603/17 אדרי נ' מדינת ישראל, פסקה 99 לפסק דינו של השופט נ' סולברג [פורסם בנבו] (16.7.2019)).
4. בעניין דנן, "הדבר" ש-"קבלתו" ב-"מרמה" יוחסה למערער, הייתה השקעה, בסך כולל של כ-340 מיליון ש"ח, שמשקיעים שונים הסכימו להשקיע בתאגידים בשליטתו של המערער. מצג המרמה שיוחס למערער נגע למהות ההשקעות שתבוצענה בכספים, כאשר בפועל הכספים הושקעו בהשקעות בעלות אופי שונה לחלוטין, שירדו לטמיון.
לצורך הוכחת מרכיב הקשר הסיבתי בעניין דנן, הגישה המשיבה בבית המשפט קמא, בין היתר, כראיות מטעמה, מסמכים המכילים את התשובות שניתנו על ידי חלק ניכר מהמשקיעים לשאלון ששוגר להם על ידי המשיבה, וזאת כתחליף לחקירה פרונטאלית מסורתית.
במאמר מוסגר יצוין כי המערער ניהל מאבק משפטי כנגד הלגיטימיות של אותם שאלונים, הן בבית המשפט קמא (ת"פ 52446-06-16 מדינת ישראל נ' ברמלי [פורסם בנבו] (14.5.2017)) והן בבית משפט זה (בש"פ 4804/17 ברמלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.8.2017)). לאחר אותן החלטות הוגשו השאלונים והתשובות להם, בהסכמה, כראיה בבית המשפט קמא.
5. בערעורו בפנינו טוען המערער, בין היתר, כי התשובות שניתנו על ידי חלק ניכר מהמשקיעים שהשיבו לשאלונים שהוגשו מטעם המשיבה, מעידים כי לא קיים קשר סיבתי בין המצגים המיוחסים לו לבין החלטת אותו חלק מהמשקיעים להשקיע בקרנות קלע שבשליטתו. בפרט מתייחס המערער לתשובה שניתנה על ידי חלק מהמשקיעים לשאלה מס' 16 לשאלוני המשיבה, שזה נוסחה: "אם היית יודע שכספי השקעתך בקרן קלע מועברים לחברות ועסקים הקשורים לברמלי, ולא להשלמת הון ל-72 שעות, היית משנה מהחלטתך להשקיע בקרן קלע?" (להלן: שאלה מס' 16). המערער מצביע על כך שחלק ניכר מהמשיבים השיב בשלילה לשאלה מס' 16 דלעיל, קרי – השיבו שהיו משקיעים בקרנות קלע גם לולא היה מוצג להם מצג השווא שביסוד כתב האישום.