בעלי הדין הסכימו כי שר הפנים לא יתבקש להעיד בבית המשפט אלא ישיב על שאלון. במסגרת תשובותיו השיב שר הפנים כי אם היתה מוגשת לו בקשה, מטעם עיריית רמלה, למתן מענק לקרן גמ"ח על שמו של האדמו"ר יצחק אבו-חצירא זצ"ל, היה שוקל בחיוב את אישור הבקשה, וזאת אף בלא המצג לעניין ייעוד הכספים. לאור תשובת שר הפנים, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מעבירה של קבלת דבר במרמה. ערעורה של המדינה בעניין זה נדחה, תוך שבית המשפט עמד על חובתה של המאשימה להוכיח קשר סיבתי בין המרמה לבין קבלת ה-"דבר", וקבע כי תשובתו של שר הפנים משמעה שנוצר ספק בדבר קיומו של הקשר הסיבתי הנדרש להרשעה בקבלת דבר במרמה. וכך קבע בעניין השופט מ' שמגר, אשר הצטרף לשופט ד' לוין שכתב את חוות הדעת העיקרית:
"בית משפט קמא קבע בעניין זה, כי כתיבת המכתב ושליחתו עולות כדי מרמה, אולם למרות זאת הוחלט לזכות את המערער מאחר שנותר ספק, אם הענקת הכספים הייתה תוצאתו (ההדגשה במקור – י.כ.) של מעשה המירמה, או שמא היו כספים אלה מועברים למערער גם לולא בחר בהעלאתה של טענת עובדה בעניין שבעתיד שאיננה אמת. בהקשר זה למדה הערכאה הראשונה מדברי תשובתו בכתב של שר הפנים, ד"ר יוסף בורג, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, כי יש יסוד לסברה, שהמענק היה מתאשר גם במקרה בו הייתה מתבקשת הקיצבה לקרן של גמילות חסדים בלי איזכורן של סטיפנדיות, שישולמו כביכול לסטודנטים ולתלמידי ישיבה. אף דעתי כדעת חברי הנכבד, כי אין להתערב במסקנה זו, כי לפי יסודותיה של העבירה שהוגדרה בסעיף 415 לחוק העונשין, לא די בהוכחת של המירמה אלא יש להוסיף ולהוכיח, כי קבלת הדבר היא תולדה של המרמה. [...] התוצאה הנובעת מכך היא, שנותר ספק, אם הכסף לא היה מוקצב למערער גם אלמלא העלה את טענת
--- סוף עמוד 40 ---
המירמה בדבר כינונה של קרן סטיפנדיות, ומספק זה רשאי המערער להינות" (עניין אבו-חצירא, בעמ' 720-719; ההדגשות אינן במקור אלא אם צוין אחרת – י' כ')
9. הנה כי כן, בפסק הדין בעניין אבו-חצירא עמד בית המשפט על כך שהמבחן לקיומו של קשר סיבתי בעבירה של קבלת דבר במרמה, כפי שהוא בכל עבירה תוצאתית אחרת בדיני העונשין (וראו לעניין זה: יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרך א' 296-300 (מהדורה שלישית, 2014) (להלן: רבין וואקי); הוא מבחן ה-"סיבה-בלעדיה-אין" או ה-"סיבה שאין בלתה" (causa sine qua non). בפסק הדין בעניין אבו-חצירא נקבע כי מקום בו סופקה ראיה פוזיטיבית לכך שהמצג המרמתי לא השפיע על המרומה, כך שלא הווה סיבה-בלעדיה-אין לקבלת ה-"דבר", לא מתקיים יסוד הקשר הסיבתי הנדרש לצורך התגבשות העבירה של קבלת דבר במרמה.