הביטוי "הסיבה היעילה" בפסק הדין בעניין רבי, תורגם מהביטוי "operative inducement" בו עשה שימוש בית המשפט האנגלי לערעורים פליליים ב-R. v. Laverty [1970] 54 Cr. App. R. 495 (להלן: עניין Laverty). בעניין Laverty הורשע הנאשם בעבירת מרמה, לאחר ששינה את לוחיות הרישוי ומספר השלדה של רכב שנמכר על ידו, במטרה להונות את הרוכש בעניין הבעלות המקורית ברכב. הנאשם ערער על הרשעתו בטענה כי לא התקיים קשר סיבתי בין המרמה לבין מכירת הרכב, שכן בעדותו אישר הרוכש כי לא הסתכל על לוחיות הרישוי ומספר השלדה, וכי נתונים אלו היו חסרי חשיבות עבורו. בית המשפט לערעורים קיבל טענה זו וזיכה את הנאשם, תוך
--- סוף עמוד 44 ---
שציין כי לצורך עמידה בדרישת הקשר הסיבתי יש להראות כי: "...the alleged false pretence is the only reason that could be suggested as having been the operative inducement" (שם, בעמ' 497; ההדגשה הוספה – י' כ').
16. ואם נותר עוד ספק למשמעות של המונח "הסיבה היעילה" ולכך שאינו בא במקום מבחן הסיבה-בלעדיה-אין, ניתנת לדעתי תשובה חד-משמעתית לספקות אלו בדברי השופטת ד' ברק-ארז, בפסק הדין בעניין סמואל, המאוחר לפסק הדין בעניין ע"פ פרי. גם במקרה זו דובר באישום של קבלת דבר במרמה בהקשר של הצגת מצג שווא למשקיעים בדבר ההשקעות שתבוצענה בכספם. וכך נקבע שם, לעניין הקשר הסיבתי:
"העבירה של קבלת דבר במרמה נחשבת לעבירה תוצאתית, כאשר הרכיב התוצאתי בה הוא 'קבלה' של הדבר. כמו כן, נדרש קיומו של קשר-סבתי בין מצג השווא לבין קבלת הדבר... בפסיקה נקבע כי די בכך שהטענה המטעה תהיה 'הגורם או אחד הגורמים' שהביאו לקבלתו של הדבר כדי לקיים קשר-סבתי כאמור... במקרה אחר נקבע שיש צורך בכך שהמרמה תשמש כ'סיבה היעילה לקבלתו של ה'דבר'' (ראו: ע"פ 555/77 רבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 762, 774 (1978); ע"פ 281/82 אבו חצירא נגד מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 673, 690 (1983)). עוד נקבע כי גם כאשר קיים ספק האם מצגי השווא היו בבחינת הגורם הבלעדי שהוביל לקבלת ה'דבר', די בכך שהיה להם תפקיד ניכר בהערכת המצב של המרומה (ראו: עניין צור, בפסקה 37). יצוין כי גם בהקשרים אחרים במשפט לא נדרש כי הגורם שלו מיוחסת אחריות על בסיס של קשר סיבתי יהיה הגורם היחיד שגרם לתוצאה המזיקה, להבדיל מגורם בלעדיו אין" (שם, בפסקה 78 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז; ההדגשה הוספה – י' כ')