שנית, אף אם ניתן למצוא בפסק דינו של השופט הנדל בעניין גוטסדינר תמיכה לגישתו של חברי לפיה חל שינוי במהות המבחן להוכחת הקשר הסיבתי בעבירה של קבלת דבר במרמה (ולגישתי, לא כך הוא), ודאי שאין בפסק דינו של השופט הנדל בפסק הדין בעניין גוטסדינר דבר ממנו ניתן להסיק כי ניתן להתעלם מראיה פוזיטיבית על כך שמבחן הסיבה-בלעדיה-אין לא מתקיים בנסיבות העניין. סבורני כי מרחק רב קיים בין אמירה לפיה "אין צורך בהוכחה פוזיטיבית ונחרצת שהתרמית היא שהובילה
--- סוף עמוד 46 ---
לקבלת הדבר ולולא התרמית הדבר לא היה מתקבל", לבין קביעה שניתן להתעלם מראיה ישירה ש-"הדבר" היה "מתקבל" גם לולא התרמית.
בהקשר זה תוסב תשומת הלב לכך שבדבריו האמורים, הסתמך השופט הנדל על פסק הדין בעניין צור. כזכור, בבחינת הקשר הסיבתי בפסק הדין העניין צור, נקבע מפורשות שמצג השווא השפיע לכל הפחות על הערכת השווי של החברה, כך שאף אם העסקה הייתה מבוצעת גם לולא המצג, לא היה זה באותו מחיר. כאמור שם: "שהרי אין ספק כי אילו היו המשקיעים יודעים את העובדות לאשורן, היו פועלים אחרת, ולו רק בהערכת שוויה של צמ"מ כפחות במידה ניכרת". ברי כי אילו היה מבקש השופט הנדל לקבוע כי אין עוד צורך להוכיח שהמרומה היה פועל אחרת לולא המרמה, לא היה הוא מסתמך על פסק דין המתבסס על קביעה שהמרומה כן היה פועל אחרת.
ואכן, השופט י' עמית, אשר ישב אף הוא בהרכב הדן בעניין גוטסדינר, ציין בחוות דעתו כי: "...בבחינת הקשר הסיבתי בעבירת המרמה לא בנקל ייוושע פלוני מפליליות מעשיו באמצעות הדרשות לתרחיש היפותטי בו המרומה היה נכון ליתן את הדבר גם בלא מצג השווא" (שם, בפסקה 30 לחוות דעתו). ודוק, "לא בנקל" ציין, אך "לא אפשרי" או "לא רלוונטי" לא ציין.
18. סיכומה של נקודה זו: אף שנכון לומר שחל בפסיקה ריכוך בעניין אופן ההוכחה של יסוד הקשר הסיבתי בעבירה של קבלת דבר במרמה, סבורני כי המבחן להוכחת קיומו של יסוד זה נותר כשהיה – מבחן הסיבה-בלעדיה-אין.
אשר על כן, מקום בו קיימת ראיה פוזיטיבית המוכיחה כי המרומה היה פועל באותו האופן בו פעל גם לולא היה מוצג לו מצג המרמה, מדובר בראיה בעלת חשיבות ממשית אשר יש בה כדי לשלול את קיומו של יסוד הקשר הסיבתי.
19. למען שלמות התמונה, יצוין כי ישנם מקרים בהם הנחת דעתו של המרומה היא ה-"דבר" אשר התקבל במרמה. כך, למשל, בע"פ 6339/18 בלווא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.1.2020), הוגשו מספר כתבי אישום נגד מעורבים בפרשה שכונתה "קרטל הגזם", בעניין מעורבותם בתיאום מכרזי גיזום שפורסמו על ידי רשויות מקומיות. בין האישומים בהם הואשמו המעורבים, נכלל גם אישום בעבירה של קבלת דבר במרמה, בגין כך שהמעורבים היו מגישים הצעות כוזבות במכרזים לאספקת שירותי גיזום, במטרה לגרום לעורכי המכרז לבחור במציע מסוים. בפסק דינו ציין השופט ע' פוגלמן כי: "'הדבר' שהתקבל במרמה לא היה רק כספי הזכייה במכרז, כי אם