ו.4. מבלי לגרוע מן האמור לעיל ולמען הזהירות -קורונה אינה "מילת קסמים" ולא מצאתי כל ממש בטענות הנוספות של הנתבעת ובהסברים אשר מסרה:
65. הלכה פסוקה היא, כי טענה בדבר נסיבות שאינן בשליטת הנתבעת נדרשת הוכחה, והנטל להוכיח, כי התקיימו נסיבות שכאלה, מוטל על הנתבעת. ראו, ע"א (מחוזי
-ים) 27638-07-19 אזורים בנין (1965) בע"מ נ' איתי פלד (נבו 19.03.2020). הנתבעת לא עמדה בנטל זה, אף לא בקרוב.
66. לטענת הנתבעת, נגיף הקורונה מנע ממנה לקבל אישורים רשמיים למגורים (ס' 13). המדובר בטענה כללית, סתמית שאינה נתמכת בראיות. מי שמבקש לבסס מסד עובדתי מעין זה צריך להתכבד ולבסס את טענותיו. בענייננו, מעבר לסיסמאות כלליות לא הביאה הנתבעת דבר. לא ידוע איזה אישור לא התקבל נוכח נגיף הקורונה, מתי הוא התבקש ומדוע לא התקבל. לא צורפו יומני עבודה או מסמכים אחרים רלוונטיים.
67. בסעיף 14 לכתב ההגנה נטען, כי נוכח נגיף הקורונה לא ניתן היה להיכנס לדירות של הבעלים. מעבר לכך, כי הנתבעת הייתה מצויה לעת הזו כבר בהפרה ולטענה אין נפקות, הרי שטענה מעין זו מצריכה פירוט וראיות- מתי היה צורך להיכנס לדירות, איזה דייר סירב, מתי סירב, כמה זמן סירב, כיצד פעלה הנתבעת ביחס לכך. לכל אלה אין שום הסברים או פירוט בכתב ההגנה ונותרנו אפוא עם טענות כלליות שלא ניתן להידרש להן.
68. יוער, כי בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת כבר באו הרחבות חזית ביחס לקורונה (ס' 8), שאז כבר נטען, כי חלק מהעובדים ומנהלי העבודה חלו בקורונה וצוותים היו בבידודים. גם טענה זו אינה רלוונטית מעת שהנתבעת הייתה כבר בהפרה ואולם מעת שנטענה, הייתה צריכה הנתבעת לנקוב בתאריכים, בכמויות עובדים ובשמות ולצרף חוות דעת מקצועית שתבאר כיצד המחלה הביאה לעיכוב הלכה למעשה בשטח.
69. לנתבעת טענות לפיהן הדירה הייתה מוכנה עוד קודם לאכלוס בפועל, אלא שהיא לא הייתה יכולה לקבל אישורים רשמיים. גם טענה זו לא הוכחה והיה על הנתבעת להוכיח אותה בחוות דעת ובראיות. בכל מקרה, אל נתבלבל - אכלוס דירה לפני קבלת אישורים על פי דין אינו אפשרי והנחת המוצא של הנתבעת, לפיה בית המשפט אמור להפחית פיצוי בגין איחור במסירה, שעה שדייר מסרב לקבל דירה שלא קיבלה טופס 4 הינה שגויה. לא זו אף זו - גם ההסכם שבין הצדדים חייב את הנתבעת למסור לתובעים את הדירה לאחר קבלת טופס איכלוס (ס' 9.3) ומעלית פועלת (נספח שינויים-ביחס לסעיף 9.3).