בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 24911-12-21 שני ואח' נ' פנינת אגרון בע"מ
לפני כבוד השופט רז נבון
כ"ג תמוז תשפ"ג, 12 ביולי 2023
התובעים: 1. לירון שני
2. אברהם פיומי
ע"י ב"כ עו"ד דורי ריכטר
נגד
הנתבעת: פנינת אגרון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי זקס
פסק דין
לפניי תביעה כספית ע"ס 78,025 ₪, שעניינה פיצוי בגין איחור במסירת דירת מגורים בכפר סבא שרכשו התובעים מידי הנתבעת.
א. ברקע הדברים -
1. ביום 17 באפריל 2018, התקשרו התובעים, ה"ה לירון שני ואבירם פיומי (להלן: "התובעים"), בהסכם מכר לרכישת דירת מגורים מהנתבעת, חברת פנינת אגרון בע"מ (להלן: "הנתבעת").
2. המדובר בדירה מס' 9 (בת 4 חדרים), בקומה 5, ברחוב אגרון 22 בכפר סבא (להלן בהתאמה: "ההסכם"; "הדירה"), אשר נבנתה על ידי הנתבעת כחלק מפרויקט תמ"א 38, בגדרו חיזקה הנתבעת מבנה קיים והוסיפה עוד חמש דירות חדשות על גג הבניין (להלן: "הפרויקט"; "הבניין").
3. בהתאם לנספח התשלומים והמועדים אשר נחתם במעמד חתימת ההסכם, התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את הדירה בתוך 20 חודשים ממועד החתימה על ההסכם, קרי עד ליום 17 בדצמבר 2019 (להלן: "מועד המסירה החוזי"). בהגיע מועד המסירה החוזי, לא נמסרה הדירה לתובעים.
4. טופס 4 ניתן לפרויקט ביום 29 בדצמבר 2020. מסירת החזקה בדירה לתובעים הייתה ביום 26 בינואר 2021, קרי בחלוף 13 חודשים ותשעה ימים ממועד המסירה החוזי (ראו גם דברי ב"כ הנתבעת בפרוטוקול מיום 28 בנובמבר 2022, עמ' 1, ש' 14-15: "מסירה חוזית אכן הייתה צריכה להיות בתאריך 17.12.19. הדירה נמסרה בפועל ביום 26.1.21. טופס 4 אכן היה ביום 29.12.20. טופס 4 התעכב").
ב. תמצית טענות התובעים-
5. לטענת התובעים, בהתאם להוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), על הנתבעת לפצות אותם בשל האיחור במסירת הדירה, בהתאם להוראות החוק, זאת בגין מלוא תקופת האיחור המסירה.
6. נטען, כי הנתבעת עשתה דין לעצמה ושילמה לתובעים פיצוי בסך של 5,000 ₪ לחודש למשך תשעה חודשי איחור במסירה. בסך הכל שולם לתובעים ע"י הנתבעת סך של 45,000 ₪, זאת הגם שהאיחור במסירה הינו איחור של למעלה משלושה עשר חודשים במסירת הדירה.
7. התובעים אוחזים בידיהם בחוות דעת שמאית מטעמו של השמאי, מר ליאור איתן (להלן: "השמאי"), לפיה שווי דמי השכירות החודשיים הראויים לדירת התובעים עומד על הסך של 5,800 ₪ כולל מע"מ.
8. בהתאם להוראות חוק המכר, היה על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 8,700 ₪ בגין כל חודש איחור למשך 8 חודשים (69,600 ₪), ובסך של 7,250 ₪ לכל חודש בגין 5 חודשי איחור נוספים (36,250 ₪) ובתוספת סך של 2,175 ₪ בגין תשעה ימי איחור נוספים (2,175 ₪). בסך הכל עומד גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין כלל האיחור במסרה על סך של 108,025 ש"ח.
9. מאחר והנתבעת שילמה לתובעים סך של 45,000 ₪, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעים סך של 63,025 ₪ בתוספת ריבית והצמדה החל ממועד המסירה בפועל ועד לתשלום.
10. עוד עותרים התובעים לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
11. התובעים מציינים, כי יש להם טענות שטרם התגבשו בעניין ליקויי בנייה, הימנעות הנתבעת מלהשלים את העבודות ברכוש המשותף וטענות בדבר רישום הבית שטרם נרשם כבית משותף. בקשר לכך, התבקש בית המשפט לאפשר להם לפצל את סעדיהם.
12. התביעה הועמדה אפוא על הסך של 78,025 ₪.
ג. תמצית טענות הנתבעת -
13. לטענת הנתבעת, מדובר היה בפרויקט תמ"א 38 אשר היה מאוכלס על ידי הדיירים הקיימים ונוכח נגיף הקורונה והיות והבניין היה מאוכלס, לא ניתן היה לקבל את האישורים השונים אשר מחייבים ביקורת בדירות. חרף זאת, הדירה הייתה ראויה למסירה ומחוברת לחשמל, אלא שאז התובעים לא שילמו את התמורה.
14. עוד טוענת הנתבעת, כי עומדת לה זכות קיזוז בשל תוספות ושדרוגים בשווי של עשרות אלפי שקלים שהיא נתנה לתובעים ללא תוספת תשלום. כמו כן, לא גבתה הנתבעת מהתובעים תשלומי ריבית בגין איחורים בתשלומים שהיה על התובעים לשלם וגם בשל כך קמה לה זכות קיזוז.
15. הנתבעת מציינת עוד, כי התובעים ביקשו שינויים בדירה, דבר שהביא לעיכוב במסירה.
16. התשלומים ששולמו לתובעים היו תשלומים ששולמו מתוך רצון לפייס את דעתם ומתוך הדגשה ברורה, כי אין בכך הסכמה של הנתבעת לחוב בתשלומים כלשהם.
17. יובהר כבר עתה, כי הנתבעת לא צרפה לכתבי טענותיה מסמכים כלשהם; לא לכתב ההגנה ולא לתצהיר העדות הראשית.