בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 24911-12-21 שני ואח' נ' פנינת אגרון בע"מ
לפני כבוד השופט רז נבון
כ"ג תמוז תשפ"ג, 12 ביולי 2023
התובעים: 1. לירון שני
2. אברהם פיומי
ע"י ב"כ עו"ד דורי ריכטר
נגד
הנתבעת: פנינת אגרון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי זקס
פסק דין
לפניי תביעה כספית ע"ס 78,025 ₪, שעניינה פיצוי בגין איחור במסירת דירת מגורים בכפר סבא שרכשו התובעים מידי הנתבעת.
א. ברקע הדברים -
1. ביום 17 באפריל 2018, התקשרו התובעים, ה"ה לירון שני ואבירם פיומי (להלן: "התובעים"), בהסכם מכר לרכישת דירת מגורים מהנתבעת, חברת פנינת אגרון בע"מ (להלן: "הנתבעת").
2. המדובר בדירה מס' 9 (בת 4 חדרים), בקומה 5, ברחוב אגרון 22 בכפר סבא (להלן בהתאמה: "ההסכם"; "הדירה"), אשר נבנתה על ידי הנתבעת כחלק מפרויקט תמ"א 38, בגדרו חיזקה הנתבעת מבנה קיים והוסיפה עוד חמש דירות חדשות על גג הבניין (להלן: "הפרויקט"; "הבניין").
3. בהתאם לנספח התשלומים והמועדים אשר נחתם במעמד חתימת ההסכם, התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את הדירה בתוך 20 חודשים ממועד החתימה על ההסכם, קרי עד ליום 17 בדצמבר 2019 (להלן: "מועד המסירה החוזי"). בהגיע מועד המסירה החוזי, לא נמסרה הדירה לתובעים.
4. טופס 4 ניתן לפרויקט ביום 29 בדצמבר 2020. מסירת החזקה בדירה לתובעים הייתה ביום 26 בינואר 2021, קרי בחלוף 13 חודשים ותשעה ימים ממועד המסירה החוזי (ראו גם דברי ב"כ הנתבעת בפרוטוקול מיום 28 בנובמבר 2022, עמ' 1, ש' 14-15: "מסירה חוזית אכן הייתה צריכה להיות בתאריך 17.12.19. הדירה נמסרה בפועל ביום 26.1.21. טופס 4 אכן היה ביום 29.12.20. טופס 4 התעכב").
ב. תמצית טענות התובעים-
5. לטענת התובעים, בהתאם להוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), על הנתבעת לפצות אותם בשל האיחור במסירת הדירה, בהתאם להוראות החוק, זאת בגין מלוא תקופת האיחור המסירה.
6. נטען, כי הנתבעת עשתה דין לעצמה ושילמה לתובעים פיצוי בסך של 5,000 ₪ לחודש למשך תשעה חודשי איחור במסירה. בסך הכל שולם לתובעים ע"י הנתבעת סך של 45,000 ₪, זאת הגם שהאיחור במסירה הינו איחור של למעלה משלושה עשר חודשים במסירת הדירה.
7. התובעים אוחזים בידיהם בחוות דעת שמאית מטעמו של השמאי, מר ליאור איתן (להלן: "השמאי"), לפיה שווי דמי השכירות החודשיים הראויים לדירת התובעים עומד על הסך של 5,800 ₪ כולל מע"מ.
8. בהתאם להוראות חוק המכר, היה על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 8,700 ₪ בגין כל חודש איחור למשך 8 חודשים (69,600 ₪), ובסך של 7,250 ₪ לכל חודש בגין 5 חודשי איחור נוספים (36,250 ₪) ובתוספת סך של 2,175 ₪ בגין תשעה ימי איחור נוספים (2,175 ₪). בסך הכל עומד גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין כלל האיחור במסרה על סך של 108,025 ש"ח.
9. מאחר והנתבעת שילמה לתובעים סך של 45,000 ₪, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעים סך של 63,025 ₪ בתוספת ריבית והצמדה החל ממועד המסירה בפועל ועד לתשלום.
10. עוד עותרים התובעים לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
11. התובעים מציינים, כי יש להם טענות שטרם התגבשו בעניין ליקויי בנייה, הימנעות הנתבעת מלהשלים את העבודות ברכוש המשותף וטענות בדבר רישום הבית שטרם נרשם כבית משותף. בקשר לכך, התבקש בית המשפט לאפשר להם לפצל את סעדיהם.
12. התביעה הועמדה אפוא על הסך של 78,025 ₪.
ג. תמצית טענות הנתבעת -
13. לטענת הנתבעת, מדובר היה בפרויקט תמ"א 38 אשר היה מאוכלס על ידי הדיירים הקיימים ונוכח נגיף הקורונה והיות והבניין היה מאוכלס, לא ניתן היה לקבל את האישורים השונים אשר מחייבים ביקורת בדירות. חרף זאת, הדירה הייתה ראויה למסירה ומחוברת לחשמל, אלא שאז התובעים לא שילמו את התמורה.
14. עוד טוענת הנתבעת, כי עומדת לה זכות קיזוז בשל תוספות ושדרוגים בשווי של עשרות אלפי שקלים שהיא נתנה לתובעים ללא תוספת תשלום. כמו כן, לא גבתה הנתבעת מהתובעים תשלומי ריבית בגין איחורים בתשלומים שהיה על התובעים לשלם וגם בשל כך קמה לה זכות קיזוז.
15. הנתבעת מציינת עוד, כי התובעים ביקשו שינויים בדירה, דבר שהביא לעיכוב במסירה.
16. התשלומים ששולמו לתובעים היו תשלומים ששולמו מתוך רצון לפייס את דעתם ומתוך הדגשה ברורה, כי אין בכך הסכמה של הנתבעת לחוב בתשלומים כלשהם.
17. יובהר כבר עתה, כי הנתבעת לא צרפה לכתבי טענותיה מסמכים כלשהם; לא לכתב ההגנה ולא לתצהיר העדות הראשית.
ד. ההתנהלות הדיונית החריגה של הנתבעת, הבר"ע שנדחתה ובקשותיה של הנתבעת ברגע האחרון, לדחות את ישיבת ההוכחות לצורך הגשת חוו"ד
18. למגינת הלב, מדובר בתיק שבו התנהלות הנתבעת עלתה לטעמי כדי שימוש לרעה בהליך המשפטי כמובנו בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שעה שניסתה לעכב ולהשהות את בירור ההליך.
19. התיאור שיובא להלן הינו טרחני במעט ועל מנת לבין את ההתנהלות הדיונית הלוקה בחסר של הנתבעת יש לבאר את התמונה במלואה.
20. תחילה לא הגישה הנתבעת כתב הגנה במועד ולאחר שהוגשה בקשה למתן פס"ד כנגדה (לאחר שהתביעה הומצאה לה בחודש דצמבר 2021), העלתה הנתבעת טענות כנגד אישור המסירה שהציגו התובעים, הגם שאלה תיעדו את המסירה בתמונות- הדבר הביא להתארכות הבירור. כב' הרשם גבאי קבע אפוא בהחלטתו מיום 12 באפריל 2022, כי המסירה הייתה כדין.
21. כתב הגנתה של הנתבעת הוגש אפוא רק בחודש מאי 2022, זאת לאחר בקשת אורכה שהגישה הנתבעת.
22. ישיבת קדם משפט נקבעה ליום 19 באוקטובר 2022 ואולם יום לפני הדיון הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לדחיית מועד הדיון נוכח מחלה וחולשה של ב"כ הנתבעת שהינו גם מנהלה. בנסיבות אלה, ביקשתי לדחות את הדיון לשבוע שלאחר מכן, אלא שהמועדים שהציעו התובעים בחודש אוקטובר 2022 לא התאימו לב"כ הנתבעת.
23. הדיון נדחה אפוא ליום 28 בנובמבר 2022, שאז התקיימה ישיבת קדם משפט. קודם לישיבת קדם המשפט לא הוגשו רשימות עדים וגם לא בקשות מקדמיות. בהתאם הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית והבהרתי, כי לא יישמע עד שלא מסר תצהיר.
24. ישיבת קדם משפט נוספת נקבעה ליום 23 במרץ 2023 בשעה 11:30. לדיון לא התייצבה הנתבעת/מנהלה- שהינו בא כוחה. הובהר, כי ב"כ הנתבעת מצוי בדרכו ומתעכב נוכח הפגנות. בית המשפט, התובעים ובא כוחם אשר הגיעו מכפר סבא (היינו, נערכו מבעוד מועד להגעה למרות ההפגנות) המתינו לתובעת משך 50 דקות ואולם זו לא התייצבה ובלית ברירה בוטל הדיון.
25. בהתאם התבקשו הצדדים למסור מועדים נדחים לקדם משפט מסכם לחודשים אפריל/מאי 2023. אלא שאז הודיעה הנתבעת (ביום 14 באפריל 2023), כי נוכח סיבות אישיות רפואיות (שלא פורטו) ניתן לקבוע דיון רק החל מחודש יולי 2023. ביקשתי את ב"כ הנתבעת לצרף אסמכתאות רפואיות ולו גם במעמד צד אחד על מנת שניתן יהיה לסייע, אלא שכאלה לא צורפו, חרף תזכורות שניתנו.
26. הגם שהנתבעת התעלמה מהחלטת בית המשפט מיום 14 באפריל 2023 ומיום- 21 באפריל 2023 ולא צרפה אסמכתאות כלשהן, לא נקבע דיון לחודשים אפריל ומאי 2023 ותחת זאת נקבע דיון נדחה במעמד הצדדים ליום 22 ביוני 2023 בשעה 09:00 (החלטה מיום 25 באפריל 2023).
27. ביום 22 במאי 2023 ניתנה על ידי החלטה ולפיה הדיון הקבוע ליום 22 ביוני 2023 יחל בשעה 11:30 ולא בשעה 09:00.
28. או אז, ביום 31 במאי 2023 באה בקשת דחייה מטעם הנתבעת- נטען, כי "כפי שכבר הודע לבית המשפט בימים ראשון שלישי וחמישי אני נדרש ללוות את קרוב משפחתי...., כך שמראש יום זה אינו מתאים". עוד נטען, כי: "ביום זה קבוע לח"מ ישיבת הקראה בתיק ....לשעה 9:30 בבית המשפט לתעבורה במחוז תל אביב...".
29. ביום 1 ביוני 2023 ניתנה החלטתי ובגדרה הבהרתי, כי הודעה על מניעה לקיים דיונים בימים ראשון שלישי וחמישי משעה 12:00 לא הוגשה קודם לכן לבית המשפט וכי ככל שהשעה (11:30) אינה מתאימה, ייעשה מאמץ להחזיר את הדיון לשעה המקורית. ביקשתי מהנתבעת לקבל גם את עמדת התובעים כמתחייב מתקנה 55 לתקסד"א, אלא שהנתבעת בחרה להחריש ולא ניתנה על ידה כל תגובה או התייחסות.
30. למותר לציין, כי בקשת דחייה זו של הנתבעת הייתה מוקשית נוכח מספר טעמים –הודעה על מניעות לקיים דיונים בימים מסוימים לא ניתנה מעולם; מסתבר, כי הדיון שהיה קבוע לב"כ הנתבעת בבית המשפט לתעבורה ביום 22 ביוני 2023 בשעות הבוקר נקבע עוד בחודש מרץ 2023, כך שעל נקלה הייתה הנתבעת יכולה להודיע לבית המשפט עוד בחודש אפריל 2023, כי המועד שנקבע בחודש יוני 2023 אינו מתאים לה-אלא שהיא בחרה להחריש.
31. הנתבעת בחרה להוסיף ולהחריש וביום 14 ביוני 2023 הוריתי על ביטול הישיבה הקבועה ליום 22 ביוני 2023 נוכח הטעמים הרפואיים שעלו.
32. על מנת לסיים את סאגת הדחיות הבלתי נגמרת הוריתי בהחלטתי מיום 14 ביוני 2023, כי ביום 12 ביולי 2023 יתקיים קדם משפט בשעה 11:30 וככל שלא יסתייע, יחל לאחר מכן דיון הוכחות שלאחריו יסכמו הצדדים את טענותיהם.
33. לאחר למעלה משלושה שבועות ובהתקרב ישיבת ההוכחות, הגישה הנתבעת (ביום 2 ביולי 2023 בשעות הערב) בקשה לדחות את ישיבת ההוכחות. נטען, כי טרם הושלמו ההליכים המקדמיים, כי יש צורך לגבש רשימת פלוגתאות; כי הנתבעת מעוניינת להגיש חוו"ד הן לעניין גובה דמי השכירות והן לעניין התוספות שבוצעו בדירת התובעים; כי יש ללבן את סוגיית הפשרה בין הצדדים.
34. בהחלטתי מיום 2 ביולי 2023 עמדתי על כך, כי טענות לפיהן ההליכים המקדמיים לא הושלמו הינן מוקשות. עובר לישיבת קדם המשפט מיום 28 בנובמבר 2022 לא הוגשה רשימת בקשות וסוגיית גילוי המסכים לא עלתה כלל, אף לא לאחר שהוגשו תצהירים.
35. אשר לבקשה לדחות את ישיבת ההוכחות לצורך הגשת חוות דעת:
המדובר היה לטעמי בבקשה חסרת תום לב באופן מיוחד, שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון.
אזכיר, כי ההוראה להגיש תצהירי עדות ראשית ניתנה כבר בחודש ינואר 2023 ותצהירי הנתבעת הוגשו בחודש פברואר 2023. מצופה היה מהנתבעת להגיש את ראיותיה "בחבילה אחת" ואם היה צורך בהגשת חוות דעת, שלא להיזכר "ברגע האחרון" שבוע לפני ישיבת ההוכחות וזאת במטרה לדחות את הישיבה.
אציין בהקשר זה, כי בהתאם לפסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון, היה על הנתבעת להגיש לבית המשפט רשימת עדים עובר לישיבת קדם המשפט ובגדרה לציין, כי בכוונתה לזמן לעדות מומחים.
אפנה לעניין זה לפסק דינה של כב' השופטת רונן, ברע"א 1562/23 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא גליל בע"מ [פורסם בנבו] (19.4.23):
"12. בהתאם לתקנה 62, על הצדדים להגיש את רשימת העדים שיזומנו מטעמם עוד קודם לישיבת קדם המשפט הראשונה. הוראה זו נועדה להגביר את השקיפות והגילוי ההדדי בין בעלי הדין ולאפשר להם להיערך כראוי לשלב הבאת הראיות. כן היא נועדה לאפשר לבית המשפט להפעיל בצורה יעילה ומושכלת את הסמכויות הנתונות לו בקדם המשפט בהתאם לתקנה 63(ב) לתקנות ובכלל זה הסמכויות הקשורות במתן עדות (ראו בהקשר זה: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים, בעמוד 405 (מהדורה שנייה, 2023)). בכלל זה, לאחר שמוגשת רשימת העדים יכול בית המשפט להעריך את משך הזמן שיידרש לניהול ההליך; הוא יכול להציע לצדדים הצעות לייעול הדיון בו; הוא יכול להחליט למנות מומחים מטעמו ככל שהוא רואה בכך צורך; והוא אף יכול לסייע לצדדים להגיע להסכמות מלאות או חלקיות על סמך יריעת המחלוקת כפי שהיא מתגבשת מרשימת העדים.
תכליות אלה רלוונטיות אף ביחס למומחים. כך, רשימת עדים שתכלול גם מומחה שבעל הדין מתכוון להעיד - תמנע הפתעה של הצד שכנגד ותאפשר לנהל את ההליך בקלפים פתוחים. לא זו אף זו - בשים לב להיערכות הנדרשת להגשת חוות דעת נגדית של מומחה ופרק הזמן המוגבל לצורך הכנת חוות הדעת הנגדית – הרי שלגבי עד מומחה אף נדרשת שקיפות יתרה בהשוואה לעד "רגיל" שתאפשר לצד שכנגד להיערך בהתאם.
כמו כן, קביעה לפיה יש לכלול גם מומחה ברשימת העדים תאפשר לבית המשפט להפעיל את הסמכויות הנתונות לו בקדם המשפט ולייעל את ההליך. כך, למשל, הוא יוכל לבחון את הצורך למנות מומחה מטעמו לשם בירור חלק מהמחלוקות בין הצדדים (תקנה 63(ב)(9)); כמו גם להורות על סדר העדים – ובהם המומחה – שיתייצבו לדיון ומשך זמן החקירות (תקנה 63(ב)(7)). קיומם של עדים מומחים משליך גם על יריעת המחלוקת והוא עשוי גם להשליך על הצעות של בית המשפט לקידום הסכמות מלאות או חלקיות בין הצדדים.
מכל האמור עולה כי פרשנות לפיה יש לכלול גם עדים ברשימת העדים לפי תקנה 62 לתקנות היא פרשנות אפשרית בהתאם ללשון החוק והיא הפרשנות המגשימה בצורה הראויה יותר את תכלית התקנה. לכן יש לקבלה ולקבוע כי ברשימת העדים, על בעלי הדין לכלול גם עדים מומחים – ככל שהם מבקשים להעיד עדים כאלה".
משמעות האמור הינה אם כן, כי בהתאם לתקנה 62 לתקנות, היה על הנתבעת לציין לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה מי הם העדים המומחים מטעמה, זאת על מנת שלא להפתיע את הצד שכנגד, כמו גם לצורך ניהול תקין של ההליך (ודוק- גם התובעים לא הגישו רשימת עדים ואולם את חוות דעת השמאי מטעמם הם צרפו כבר לכתב התביעה). אלא שהנתבעת בענייננו לא טרחה להגיש "רשימת עדים" וכפועל יוצא לא כללה בה שמות של עדים מומחים, או גילתה דעתה על רצונה לזמן עדים מומחים לישיבת ההוכחות.
נשאלת אפוא השאלה מה יעשה מי שלא הגיש רשימת עדים ומבקש לצרפם בשלב מאוחר. על כך השיב בית המשפט העליון, כי לא בנקל יתאפשר הדבר ולאחר שיוכחו טעמים חריגים. ראו רע"א 6685/21 דוד יעקב נ' לביב נבואני, [פורסם בנבו], 29.11.2021:
"ואולם תקנה 62 לתקסד"א החדשות קובעת מועדים קשיחים להגשת רשימת העדים שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך, כאשר חריגה מאותם המועדים, ובכלל זאת הגשת בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמורה, תתאפשר רק ברשות בית המשפט, ומטעמים אשר יהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים 351-350 (2021); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 300 (2019)). עוד יש לציין כי בניגוד למדיניות המקלה שהייתה נהוגה בהתאם לתקסד"א הישנות, תחת התקסד"א החדשות לא בנקל תתקבל בקשה לחריגה ממועד אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט, וזאת מתוך הבנה כי "עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט" (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, עמ' 3)".
אלא שבעניינו, הנתבעת אף לא טרחה להגיש בקשה לתקן את מחדליה; לא הסבירה מדוע לא הגישה רשימת עדים; לא צרפה תצהיר; לא ביקשה ארכה להגשת בקשה מתוקנת לזימון עדים; לא הסבירה מהם הנסיבות המצדיקות חריגה ומדוע לא עשתה דבר במשך חודשים כה רבים.
בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 12 ביולי 2023 עובר לשמיעת ההוכחות ביקשתי לברר מדוע לא הוגשה רשימת עדים על ידי הנתבעת ומדוע לא באה בקשה לכלול גם מומחים בה, ואולם מענה ענייני לנתבעת לא היה.
36. חרף הפסיקה הברורה דלעיל, אשר מחייבת את דחיית בקשתה של הנתבעת בנסיבות אלה סברתי, כי לא ייגרם כל נזק, אם יתאפשר לנתבעת להגיש חוו"ד שמאית מטעמה ביחס לגובה דמי השכירות הראויים בדירה. עשיתי כן, לפנים משורת הדין ועל מנת שלא להעצים את הפגיעה בתובעים (תוך שלא אפשרתי בסד זמנים קצר זה כניסה לדיר התובעים שכן היה על הנתבעת להיערך מבעוד מועד וניתן לקבוע מהם דמי השכירות הראויים גם ללא ביקור בדירה) וקבעתי, כי ניתן יהיה להגיש חוו"ד שכזו עד ליום 6 ביולי 2023 (בשים לב לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 12 ביולי 2023). המועד חלף וחוו"ד שמאית מטעם הנתבעת לא הוגשה. המשמעות היא, כי הנתבעת ויתרה על הבאת חוו"ד כאמור.
37. לצד זאת לא אפשרתי לנתבעת להגיש חוו"ד שמאית בעניין השדרוגים שנערכו בדירת התובעים (חוו"ד שטרם נערכה ורק התבקש היתר להיכנס לדירת התובעים). אבאר, כי לא אפשרתי זאת בשים לב לכך, כי בקשה זו מנוגדת כאמור לעיל לדין (תקנה 62) ומעת שהנתבעת בחרה שלא לקיים אחר הוראות התקנות, אין כל סיבה לתת לה "פרס" באופן שבו יופתע הצד שכנגד מחוות דעת שתוגש על ידי גורם שאינו מוכר לו, שהוא לא יכול היה להיערך אליה וכל זאת שעה שהיה סיפק בידי הנתבעת להיערך לכך.
שהרי, הנתבעת ידעה כבר בחודש יוני 2023, כי התיק נקבע להוכחות ובמשך מספר שבועות היא החרישה ולא עשתה דבר. הגשת בקשה לתיק, בשבוע שלפני ישיבת ההוכחות (בגדרה מבוקש לדחות את הישיבה ולאפשר לנתבעת להיכנס לדירת התובעים), הינה מוקשית דיונית ונגועה בחוסר תום לב. אני מדגיש את הדברים, שכן במסגרת ישיבת ההוכחות הסתבר, כי במקום לעסוק בתיק עצמו לגופו, נאחזת הנתבעת גם לעת הזו בטענות לפיהן נפגעו זכויותיה נוכח החלטת בית המשפט. אינני סבור שכך הוא הדבר ואת נימוקיי כאמור פירטתי לעיל.
38. יוער, כי הנתבעת התקשתה להשלים עם החלטות בית המשפט והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א (רע"א 13159-07-23), [פורסם בנבו] אלא שבקשה זו נדחתה על ידי סג"נ כב' השופטת אביגיל כהן ביום 10 ביולי 2023 אשר קבעה, כי אין מקום לבחון את החלטות הביניים במסגרת בקשת רשות ערעור אלא במידת הצורך במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין.
39. ההתנהלות הדיונית המתוארת לעיל הינה חריגה. מדובר בנתבעת אשר סרבלה את ההליך, עיכבה את שמיעתו, לא הגיבה להחלטות שיפוטיות והכל באופן העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
ה. ישיבת ההוכחות -
40. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 12 ביולי 2023.
41. בישיבה שמעתי את עדותם של התובעים אשר הגישו תצהיר וכן את שמאי התובעים. כמו כן שמעתי את מנהל העבודה/מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת מר רפאל זקס.
42. לאחר שמיעת העדויות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הפרוטוקול טרם התקבל ואולם פסק הדין ניתן בסמוך לאחר הישיבה (בערבו של היום) והדברים זכורים לי היטב.
ו. דיון והכרעה -
43. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול החומר שבפניי ולאחר ששמעתי את הצדדים לרבות את סיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, זאת נוכח הטעמים אשר יפורטו בהרחבה להלן:
ו.1. המסגרת הנורמטיבית:
44. סעיף 5א חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"; "חוק המכר") מסדיר את מנגנון קבלת הפיצוי המגיע לרוכש נוכח איחור במסירת דירתו.
45. הסכם המכר שבין הצדדים נכרת בשנת 2018, היינו טרם תיקון מס' 9 לחוק המכר (משנת 2022) שאינו חל עליו.
46. חוק המכר קובע בהקשר זה, את המנגנון הבא:
"5א.
(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:
(1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 - בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;
(2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.
(ב) הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו".
47. הוראות סעיף 5א. לחוק המכר הינן קוגנטיות. ראו, רע"א 6605/15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ [פורסם בנבו] (21.2.16), וכאמור בסעיף 7א(א) לחוק, אין להתנות על הוראות החוק, אלא לטובת הקונה.
ו. 2. התובעים זכאי לפיצוי בגין איחור במסירה החל מיום 17 בדצמבר 2019:
48. בהתאם להסכם, היה על הנתבעת למסור את הדירה לתובעים, זאת עד ליום 17 בדצמבר 2019. זהו מועד המסירה החוזי כמובנו בסעיף 5א לחוק המכר. על תאריך זה אין מחלוקת. אין גם מחלוקת, כי הדירה נמסרה בפועל ביום 26 בינואר 2021 (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 14).
49. במועד המסירה החוזי, לא נמסרה הדירה וגם לא בחלוף 60 ימי החסד - תקופת ה"גרייס" - אשר קבועה בחוק.
50. גם סעיף 9.8 להסכם מסדיר את תקופת הגרייס: "איחר המוכר במסירת החזקה לקונה איחור העולה על 60 ימים (במקור נרשם "ימי עבודה" ואולם בנספח השינויים תוקן לימים) מעבר למועד הקבוע בחוזה זה, ישלם המוכר לקונה פיצוי מוסכם, בהתאם לחוק".
51. כאן המקום לציין, כי ביום 17 בדצמבר 2019, טרם התרגש עלינו נגיף הקורונה, כך שטענות הנתבעת בדבר קשיים נוכח נגיף הקורונה (אשר דינן דחייה לגופו של עניין ועל כך בהמשך) אינן רלוונטיות כלל ועיקר. יוער, כי גם בחלוף 60 יום (17 בפברואר 2020) טרם החלו בישראל מגבלות הקשורות לנגיף הקורונה.
52. גם טענות לפיהן לא שילמו התובעים את יתרת התמורה ועל כן לא קיבלו את הדירה נותרו בתצהיר העדות הראשית המצומצם שהגישה הנתבעת, ללא תימוכין, ללא ראיות וללא מסד עובדתי מינימאלי. היינו, הנתבעת אינה מסוגלת להצביע על חוב כלשהו; אינה מסוגלת להצביע על דרישת תשלום שלא שולמה ומכאן שטענותיה בהקשר זה התחוורו להיות טענות מוקשות.