בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 4091-06-14 יחזקאל ניסן (עסק הידוע בשם "ניסנס") ואח' נ' העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני – ירושלים (ע"ר) ואח'
ת"א 29915-02-16
ת"א 26531-09-14
תיק חיצוני:
התובעים 1.יחזקאל ניסן (עסק הידוע בשם "ניסנס")
2.בית מרקחת אלבא בע"מ
3.כהן נחום (עסק הידוע בשם "שמש אדומה")
4.כהן-פונס שרית (עסק הידוע בשם "נשים")
5.קבוצת גולף א. ק. בע"מ
6.אזולאי יעקב (עסק הידוע בשם "טופ ספורט")
7.רחימפור שמואל (עסק הידוע בשם "קיוסק טעם וריח")
8.בן דוד מיכאל (עסק הידוע בשם "שטיחי דני")
9.בן גור רמי (עסק הידוע בשם "ניו דיסק")
10.צור אליהו (עסק הידוע בשם "אמנות תכשיטים ויודאיקה")
11.גולדברג אליעזר (עסק הידוע בשם "שלוח מפעלי הנצחה)
12.מאיר רם (עסק הידוע בשם "ירדן ספרים")
13.אליאסיאן שלמה (עסק הידוע בשם "בזאר אליצור")
14.בריל תעשיות נעליים בע"מ
15.תקופת האבן בע"מ
16.מגוון אלסקה בע"מ
17.רו – דן אופנה בע"מ
18.הוצאת יוסף לוגסי בע"מ
19.אפריל – רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ
20.תמיר ספרים בע"מ
21.סטריקליין רשת דלאל בע"מ
22.צומת ספרים 2002 – שותפות מוגבלת
23.בוקר אסתר אן (עסק הידוע בשם "החברים של אסתי")
24.זמש ליאת בע"מ
25.נמחק
26.חליפא מאיר (עסק הידוע בשם "נעלי כליפא")
27.רמי-לי (1988) בע"מ
28.סטימצקי (2005) בע"מ
29.תורג'מן מיכאל (עסק הידוע בשם "ספורט העתיד")
30.חקיקאן איראן (עסק הידוע בשם "אופנת הבירה")
ע"י ב"כ עוה"ד שחר הררי ועוה"ד עודד פלג
נ ג ד
הנתבעים 1.העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני – ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד עדי ברינה, עוה"ד יעל פטובי ועוה"ד אמיר קדרי
2.משרד התחבורה ומשרד האוצר – מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד נחמה ברוק-שקי
3.עירית ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד תמר קרניאל
4.סיטי פס-זכיינית הרכבת הקלה ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד רוני ליבסטר ועוה"ד טלאור ערד
פסק דין
שלוש תביעות כספיות שאוחדו בסך 28,233,376 ₪; 3,941,280 ₪; 2,501,000 ₪.
כללי
1. התביעות הנוכחיות הן שלוש תביעות שעניינן נזקים שנטען שנגרמו לתובעים בעטיין של העבודות להקמת הרכבת הקלה בירושלים בין מחצית שנת 2008 ועד שנת 2011. קו הרכבת הקלה, שהוקם ופועל כיום בירושלים, משתרע על כ- 13.8 ק"מ משכונת פסגת זאב שבצפון ירושלים, דרך מרכז העיר ועד להר הרצל שבדרום-מערב העיר. הקו החל לפעול ולהסיע נוסעים ביום 19.8.2011.
2. התובעים בת.א.4091-06-14 ובת.א.29915-02-16 הם סוחרים ובעלי עסקים ברחוב יפו שבמרכז העיר ירושלים (מקצתם ברחובות הסמוכים לרחוב יפו). התובעת בת.א.26531-09-14 היא בעלת תחנת דלק ברחוב סמוך לשדרות הרצל בירושלים.
3. נתבעת 1 – "העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני ירושלים" – היא עמותה שחבריה הם נציגי המדינה ועיריית ירושלים (להלן – העמותה), והיא מפעילה צוות המכונה "צוות תכנית אב לתחבורה בירושלים". תפקידו של "צוות תכנית אב" ליתן מענה מקצועי לצרכי התכנון התחבורתי בירושלים. יחידה בצוות זה, המכונה "יחידת המהנדס" וכוללת מהנדסי הנדסה אזרחית, הנדסת מערכות, הנדסת תנועה, הנדסת בניין, אנשי מכון התקנים, ועוד, ליוותה את פרויקט הרכבת הקלה (פסקאות 10-6 לתצהיר אינג' שטרסר).
4. נתבעת 2 היא מדינת ישראל (להלן – המדינה). נתבעת 3 היא עיריית ירושלים (להלן – העירייה). המדינה היא שפרסמה את המכרז להקמת הרכבת הקלה, ונציגי המדינה והעירייה היו חברים ב"שולחן עגול" שהוקם לצורך מימושו של הפרויקט. ה"שולחן העגול" כונה ה"מנהלת" או JPTA (Jerusalem Public Transportation Administration), וחבריו הם שהנחו את "צוות תכנית אב לתחבורה" בכל הקשור לפרויקט הרכבת הקלה (פסקאות 21-18 לתצהיר מר קינד). יצוין שלכתחילה נרשמה בכתב התביעה כנתבעת ה"מנהלת JPTA", הגם שאינה אישיות משפטית. ביום 11.12.2022 ניתנה החלטה בדבר תיקון שמה של נתבעת 1 לשמה של העמותה. וראו גם החלטה מיום 12.3.2023 (עמ' 3977 לפרוטוקול).
5. נתבעת 4 היא סיטיפס, החברה שהקימה את פרויקט הרכבת הקלה לאחר שזכתה במכרז שפרסמה המדינה (להלן – סיטיפס).
6. לטענת התובעים, עבודות הרכבת הקלה שבוצעו בסמוך לעסקיהם, בוצעו על ידי הנתבעות או מי מטעמן ברשלנות, תוך הפרת חובות חקוקות, נמשכו עת ארוכה יתר על המידה, יצרו מטרדים קשים וגרמו לתובעים נזקים כספיים כבדים ומכאן תביעתם. מנגד, הנתבעות טענו שלא נפלה כל התרשלות בהתנהלותן, לא בוצעו על ידן מטרדים, לא הופרו על ידן חובות חקוקות, ומכל מקום התובעים לא הוכיחו את נזקיהם הנטענים. לפיכך ביקשו לדחות את התביעה. הנתבעות הדגישו את היקפו ומורכבותו של הפרויקט, שהוא הפרויקט הראשון של רכבת קלה בארץ ואת תרומתו הרבה של הפרויקט לציבור.
7. להכרעה במחלוקות אלו אדרש להלן. תחילה אתמקד בתביעות הנוגעות לרחוב יפו, ואחר כך יוקדש דיון נפרד לתביעה הנוגעת לשדרות הרצל.
רחוב יפו: תצהירי התובעים
8. בתביעות רחוב יפו עסקינן ב- 30 תובעים (התביעה בת.א.4091-06-14 כללה 30 תובעים, אחד מהם נמחק; התביעה בת.א.29915-02-16 כללה תובעת אחת, שלעתים כונתה תובעת 32). תצהיריהם של התובעים כולם, שהיו ארוכים עד מאד, היו זהים זה לזה, מילה במילה, בבחינת תצהיר גנרי, למעט מספר מועט של סעיפים שעסקו בעסק המסוים של התובע הספציפי.
9. כפי שיפורט, מהחקירות הנגדיות של התובעים עלה שקיים קושי רב בקביעת ממצא שבעובדה על סמך האמור בתצהירים. בתצהירים נפלו שגיאות עובדתיות לא מעטות, וההתרשמות היא שהתובעים לא ידעו לעתים במה דברים אמורים ביחס לטענות שנכללו בתצהיריהם ונסמכו במידה רבה על עדויות שמיעה מובהקות. להלן מספר דוגמאות.
10. מר מקס חורי (העד מטעם התובעת בת.א.29915-02-16) טען בתצהירו לנזקים שנגרמו לעסקו בשנת 2011 כתוצאה מעבודות הרכבת הקלה. לדבריו, "בשנת 2011 נסגר הרחוב לתנועה לחלוטין. הדבר הביא לירידה דרסטית בהיקף הלקוחות שפקדו את עסקי והמתחם בכלל" (סעיף 46 לתצהיר הגנרי). אולם, בחקירתו הנגדית אישר מר חורי שעסקו נסגר כבר בשנת 2010 והדברים בעניין נזקי העסק לאחר מועד הסגירה יסודם בטעות (עמ' 160-159 לפרוטוקול). כך גם מר איתן כחלון (העד מטעם תובעת 21), שאף הוא טען בתצהירו לנזקים שנגרמו לעסקו במהלך כל שנת 2011, אישר בחקירתו הנגדית שעסקו נסגר כבר בתחילת שנת 2011 (עמ' 493 לפרוטוקול). וראו גם חקירתו הנגדית של מר אלברט רחימי (העד מטעם תובעת 17) שבתצהירו הצהיר כי "העסק פעיל עד היום אך עדיין סובל מירידה בהכנסותיו כתוצאה מקיומן של העבודות..." (סעיף 82 לתצהיר), ולעומת זאת בחקירתו הנגדית הבהיר שמדובר בטעות והעסק המדובר נסגר מספר שנים קודם (עמ' 1377-1376 לפרוטוקול). כן ראו תצהירו של מר רועי מזרחי (העד מטעם תובעת 27), בו טען שלעסקו נגרמו נזקים מחמת עבודות מקדימות שנדרשו לצורך בניית הרכבת, נזקים שלדבריו הסתיימו בשנת 2006. זאת, בשעה שהעסק נפתח רק בשנת 2007 (פסקאות 3, 64 לתצהירו).
11. דוגמא נוספת: גב' שרית פונס-כהן (תובעת 4) פתחה את עדותה בתיקון לא מעט מהסעיפים הספציפיים הנוגעים לעניינה, לרבות תיקון שם משפחתה שנכתב שלא כהלכה בכתב התביעה. גב' פונס-כהן טענה בתצהירה ש"לפני תחילת העבודות בתוואי הרכבת הקלה פקדו את החנות לקוחות קבועים ולקוחות מזדמנים שהיו מגיעים למרכז העיר לצורך קניית תרופות, טואלטיקה, קוסמטיקה, תרופות מרשם וללא מרשם" (פסקה 3 לתצהיר). לעומת זאת, בעדותה הבהירה שמדובר בטעות ועסקה הוא עסק למכירת בגדי נשים שאינו עוסק במכירת תרופות כלל ועיקר (עמ' 184-183 לפרוטוקול).
12. עוד דוגמא: מר גיל יוסף (העד מטעם תובעת 22) פתח אף הוא את עדותו בתיקון לא מעט מהסעיפים הנוגעים לעניינו. בסעיף 29 לתצהירו הצהיר מר יוסף כי "במהלך כל התקופה ממחצית שנת 2008 ועד לסוף שנת 2011 עבדו בסמוך לבית העסק שלי באופן יום יומי מחפרונים, שופלים, מכבשים, מקדחים, מסורים וציוד הנדסי כבד וכן פועלים, אשר הפכו את המקום לאתר עבודות סגור אשר קהל הלקוחות הדיר ממנו את רגליו". והנה, בפתח עדותו הבהיר מר יוסף שהדבר אינו נכון כלל ועיקר שכן עסקו נמצא ברחוב בן הלל ולא ברחוב יפו, וברחוב בן הלל לא בוצעו עבודות (עמ' 996 לפרוטוקול).
13. ועוד: בפתח עדותו של מר בועז רחימפור (העד מטעם תובע 7) ביקש מר רחימפור שתצהירו הזהה יבוא במקום התצהיר המקורי שהוגש לתיק עליו חתם אביו (עמ' 1155 לפרוטוקול). מר רחימפור לא ידע להשיב בחקירתו הנגדית הכיצד אביו חתם במקור על תצהיר שנכללו בו עובדות שאינן נכונות כגון "אני משמש כעובד ואבי משמש כמנהל". מר רחימפור גם גרס כי חרף חתימת אביו על התצהיר "אבי לא נתן שום תצהיר" (עמ' 1174 לפרוטוקול).
14. ועוד: בתצהירו של מר מיכאל בן-דוד (תובע 8) הוצהר כי "עם תחילת ביצוע העבודות האזור של החנות ובסמוך לה (כמו רחוב הרב קוק אשר צמוד לחנות) הפך לבעייתי יותר לצורך אספקת סחורה" (פסקה 103 לתצהיר). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית הבהיר מר בן-דוד שרחוב הרב קוק כלל אינו צמוד לחנותו והוא התרעם על עצם הקישור בין חנותו לרחוב הרב קוק כשניכר היה שאינו מודע לכך שבתצהיר עליו חתם נכתב כאילו חנותו צמודה לרחוב הרב קוק, והדבר התבהר לו רק במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 1342 לפרוטוקול).
15. דוגמא נוספת: בתצהירו של מר מאיר חקקיאן (העד מטעם תובעת 30) הוצהר כי "אני עושה תצהירי זה בשם התובעת 'אופנת הבירה' ע.מ. [הובא מספר עוסק מורשה]" (פסקה 1 לתצהיר). והנה, בחקירתו הנגדית של מר חקקיאן התברר שמספר העוסק המורשה המופיע בתצהיר שייך לאמו שכלל אינה יודעת על הגשת התביעה (עמ' 1147-1146 לפרוטוקול).
16. ועוד: בסעיף 25 לתצהיר הגנרי נכתב כי "החל במחצית שנת 2008 נסגר רחוב יפו וכן נחסמו רחובות נוספים לרבות המלך ג'ורג', בן-יהודה והרחובות החוצים לתנועת כלי רכב מכל סוג" (ההדגשה הוספה). הצהרה זו עוררה תהייה שכן רחוב בן-יהודה הוא ברובו מדרחוב שכניסת כלי רכב אליו אסורה במשך שנים רבות עוד לפני עבודות הרכבת הקלה. ואמנם, בחקירותיהם הנגדיות הבהירו התובעים שמדובר בטעות. ראו לדוגמא עדות מר רמי בן גור (תובע 9) בעמ' 740 לפרוטוקול; עדות מר יחזקאל ניסן (תובע 1) בעמ' 683 לפרוטוקול. וראו עדות מר רמי מאיר (תובע 12) בעמ' 908 לפרוטוקול שטען שלמעשה הכוונה היא ל"רחוב סמואל שיוצא מבן יהודה".
17. דוגמא נוספת: תובע 3 הוא בעל עסק למכירת בגדים שנמצא ברחוב יפו. העסק פעל על-ידי התובע עד 2012, אז הושכר לצד ג'. למרות זאת, בסעיף 123 לתצהירו של תובע 3 נכתב כי "היות ומדובר בחנות אשר מנציחה נפטרים... החנות הינה מקום שמיועד להיות שקט"; בסעיף 125 לתצהיר נכתב כי "היות והחנות שלי לא ממוקמת ברחוב יפו, לא סבלתי ממפגעי פיח"; ובסעיף 140 לתצהיר נכתב כי "כתוצאה מעבודות הרכבת הפגיעה בחנות הייתה קשה ביותר עד כדי שהובילה לסגירתה ב- 2010". בחקירתו הנגדית של תובע 3 הובהר כי מדובר בטעויות, וניכר היה שתובע 3 כלל אינו מודע לכך שבתצהיר עליו חתם נכתב שעסקו עוסק בהנצחת נפטרים. ראו למשל שאלתו של תובע 3 "מה זה נפטרים?" (עמ' 1194 לפרוטוקול).
18. בנוסף: בסעיף 8 לתצהיר הגנרי הצהירו התובעים כולם כי "בחודש יוני 1998 קיבלה הממשלה החלטה להקמת מערכת הסעה המונית בירושלים המשלבת הקמת רכבת קלה בשיטת ה- B.O.T.". בחקירותיהם הנגדיות של התובעים כולם התברר שאין להם מושג על מה מדובר, ולמשל אין הם יודעים מה פירוש B.O.T.. ראו, לדוגמא (ואלו הן דוגמאות בלבד), עדות מר מקס חורי (העד מטעם התובעת בת.א.29915-02-16) בעמ' 177 לפרוטוקול; עדות גב' שרית פונס-כהן (תובעת 4) בעמ' 238 לפרוטוקול; ועדות גב' אסתי אן בוקר (תובעת 23) בעמ' 319 לפרוטוקול.
19. דוגמא אחרת: בסעיף 46 לתצהיר הגנרי הוצהר מפי התובעים כי "רחוב יפו וסביבתו נהנו עד תחילת העבודות מתנועת תחבורה ציבורית בהיקף אדיר של מאות אוטובוסים בשעה. על פי מסמכים שהציגו בפני ב"כ, בשעות העומס דובר בכ- 180 אוטובוסים בשעה ואף למעלה מכך, שחלפו ברחוב יפו, הורידו והעלו בו נוסעים שפקדו את מתחם החנויות לרבות עסקי. עם תחילת העבודות ירדה תנועת האוטובוסים ברחוב ובאזור כך שכ- 30 אוטובוסים בשעה חלפו בו בשעות העומס ובהמשך לא עברו כלל...". בחקירותיהם הנגדיות של התובעים התברר שאין להם כל ידיעה באשר לשאלה אם מדובר ב- 180 אוטובוסים שפחתו ל- 30 אוטובוסים או נתון אחר כלשהו, ודבריהם מבוססים על עדויות שמיעה מובהקות ועל שמועות. ראו לדוגמא עדותו של מר עזריה אהליהב (העד מטעם תובעת 5) שציין בסוגיה זו כי "ראיתי באיזה מקום, לא זוכר איפה", "לא יודע" (עמ' 893 לפרוטוקול). כן ראו עדותו של מר גיל יוסף (העד מטעם תובעת 22) בעמ' 1006 לפרוטוקול; עדותו של מר מאיר חקקיאן (העד מטעם תובעת 30) בעמ' 1143 לפרוטוקול; השערות שהעלה מר מיכאל בן דוד (תובע 8), בעמ' 1355 לפרוטוקול.
20. עוד דוגמא: בסעיף 48 לתצהיר הגנרי הוצהר מפי התובעים כי "מעת תחילת העבודות נחסמה האפשרות להגיע עם כלי רכב פרטיים לרחוב יפו וסביבותיו ונסגרו חניונים בסביבה כך שכל מי שנדרש לערוך קניות, לא הגיע יותר לאזור לערוך בו את קניותיו". זאת, למרות שרחוב יפו נסגר לתנועת כלי רכב פרטיים מספר שנים לפני שהחלו עבודות הרכבת הקלה (עמ' 2145 לפרוטוקול), ובחקירותיהם הנגדיות של התובעים התברר שהם אינם יכולים להצביע והם אינם יודעים על חניונים שנסגרו מחמת עבודות הרכבת הקלה. כשהוצגו לתובעים שאלות שלימדו כי חניונים שנסגרו במהלך השנים באזור, הם חניונים פרטיים שבעליהם בחרו לסגור מטעמיהם שלהם, התובעים לא ידעו להשיב. ראו לדוגמא עדות מר רמי מאיר (תובע 12) בעמ' 907 לפרוטוקול; ועדות גב' דיאנה וייס (העדה מטעם תובעת 28) בעמ' 1084-1083 לפרוטוקול.
21. וראו גם עדותו של מר עזריה אהליהב (העד מטעם תובעת 5) לפיה:
"ש. האם התצהיר נכתב מפיך או היה בעצם מוכן, ואתה קראת והוא היה אמיתי?
ת. הייתה טיוטה של התצהיר, שיניתי, תיקנתי וחתמתי.
ש. כל הדברים שלא שינית זה דברים מידיעה עצמית?
ת. השתכנעתי מדברים שראיתי.
ש. לא ידעת לתאר לבד?
ת. חוץ מדברים שראיתי, כעיקרון כן" (עמ' 893 לפרוטוקול).
22. כאמור, מדובר בדוגמאות בלבד, והיריעה תקצר מהכיל. וראו עוד הדוגמאות שתובאנה בהמשך, כעולה מחקירותיהם הנגדיות של התובעים וכעולה מהבקשות לתיקון חוות דעת המומחה מטעם התובעים.
23. בנסיבות אלו, התרשמותי הברורה היא שקיים קושי רב בקביעת ממצא שבעובדה על סמך האמור בתצהירי התובעים. רוב רובם של התצהירים היו עדויות שמיעה מובהקות, וגם בחלקים המעטים בתצהירים שנגעו לתובעים עצמם ושבהם הייתה לתובעים ידיעה אישית, רבו הטעויות עד מאד עד כדי התרשמות כאמור בדבר קושי רב בייחוס משקל לתצהירים. המשקל היחידי שיינתן לעדויות התובעים יהיה אפוא לעדותם בפניי, במהלך חקירותיהם הנגדיות הממושכות.
24. עם זאת, יובהר שהעובדה שקיים קושי במתן משקל לאמור בתצהירים, אין פירושה בהכרח שהנספחים שצורפו לתצהירים אינם קבילים ואינם שוקלים כראיה. לתצהיר הגנרי צורפו מסמכים רבים. הנתבעות לא התכחשו לחלק מהמסמכים, ולא תמיד התנגדו להגשתם ולו כראיה לעצם קיומם. כמו כן, חלק מהמסמכים הם מסמכים ציבוריים, שקבילים גם ללא קשר לשאלה אם הוגשו כראיה על ידי עורכם, אם לאו. על כן, קבילותו ומשקלו של כל אחד מהמסמכים שצורפו לתצהירים תיבחן בנפרד, ככל שיידרש.
רחוב יפו: עדויות התובעים
25. אשר למשקל עדויותיהם של התובעים בפניי: היו מהתובעים שהאמינו בלב שלם שעבודות הרכבת הקלה גרמו לקונים פוטנציאליים להדיר רגליהם ממרכז העיר ירושלים, הדרה שיצרה שינויים בהרגלי הצריכה לטווח ארוך וגרמה לעסקם להפסדים ניכרים, לעתים עד כדי קריסה. ראו למשל עדותה של גב' שרית פונס-כהן (תובעת 4), עדותו של מר ניסן יחזקאל (תובע 1), עדותה של גב' ז'קלין ארבל (מטעם תובעת 2) ועדותו של מר יעקב חליפא (תובע 26), שניכר היה מעדותם שהם מאמינים באמונה שלמה בכך שהעבודות להקמת הרכבת הקלה גרמו להם לנזקים כלכליים קשים. מדובר בעדים מרשימים שכאבם על הפגיעה שלגישתם נגרמה להם היה עמוק ואמתי.
26. אך עדויות התובעים לא היו מקשה אחת. כך, למשל, היו תובעים שכלל לא הגיעו להיחקר על תצהירם (תובעים 11 ו- 18). כמו כן, היו בין עדי התובעים עדים שלא הייתה להם ידיעה אישית של ממש בנוגע לעבודות הרכבת הקלה והשפעתן על העסק. לדוגמא: מר אהליהב עזריה שהעיד מטעם תובעת 5 מסר בחקירתו הנגדית שביקר בחנות ברחוב יפו בגינה הוגשה התביעה רק 4-3 פעמים בשנה (עמ' 890 לפרוטוקול); גב' לילך אטלי, שהעידה מטעם תובעת 28, הבהירה שהתחילה לעבוד אצל התובעת רק בסוף שנת 2010, והיא כלל לא עבדה אצל התובעת במרבית התקופה הרלוונטית (ראו עמ' 1117 לפרוטוקול); מר אמנון כורך, העד מטעם תובעת 14, הבהיר בחקירתו הנגדית כי הגיע לחנות פעם בחודש למשך כשעה (עמ' 434 לפרוטוקול). לא ברור כיצד מי שכמעט ולא ביקרו בעסק יכולים להעיד על מטרדים שנטען שנגרמו לעסק על ידי עבודות הרכבת הקלה, ולא ברור כיצד מי שלא עבד בעסק בתקופה הרלוונטית יכול להעיד על נזקים שנגרמו לעסק בתקופה האמורה.
27. וראו גם עדותו של מר ארז חלבי, העד מטעם תובעת 19, שהעיד בחקירתו הנגדית שבתקופה הרלוונטית נהג לבקר בחנות פעם בחודשיים למשך רבע שעה-חצי שעה ולא מעבר לכך (עמ' 944, 950 לפרוטוקול). בנוסף, בחקירתו הנגדית התברר שמר חלבי כלל לא הכיר את הרחובות המרכזיים הנוגעים לעניין: הוא לא הכיר את הרחובות חשין ושטראוס ולמעשה לא ידע כלל שמדובר ברחובות החותכים את רחוב יפו למרות שבתצהירו הופיעה התייחסות מפורטת לרחובות אלה (עמ' 935, 965 לפרוטוקול לעומת רבים מסעיפי המשנה בפסקה 42 לתצהירו). למעשה מר חלבי גם לא הכיר אל נכון את רחוב יפו שכן בעדותו הצביע על תמונה של רחוב יפו אך טען שזה רחוב המלך ג'ורג' (עמ' 933-932 לפרוטוקול).
28. עוד יש לציין כי חלק מהעסקים-התובעים כלל לא היו ברחוב יפו אלא ברחובות סמוכים, רחובות בהם לא בוצעו עבודות, וחלקם מרוחקים כ- 100 מ' (ואף יותר) מרחוב יפו. ראו לדוגמא תובעים 6 ו-22, שעסקם נמצא ברחוב בן הלל; תובע 15, שעסקו נמצא ברחוב יואל משה סלומון בנחלת שבעה; תובעת 19 שעסקה נמצא ברחוב המלך ג'ורג'; ותובעת 28, שלה שלושה סניפים שנכללו בתביעה, אך רק אחד מהם ברחוב יפו, והאחרים ברחוב המלך ג'ורג' וברחוב בן יהודה. יובהר שרחובות בן הלל, יואל משה סלומון ובן יהודה הם מדרחוב שנים רבות לפני שהחלו עבודות הרכבת הקלה.
29. ועניין נוסף: רבים מעדי התובעים העידו בטבעיות אודות דברים שנאמרו להם והיו עדויות שמיעה מובהקות משל היו הם דברים שבידיעתם האישית, וניכר היה שהם אינם מבחינים בין עדות מקורית לעדויות שמיעה, שאינן קבילות כראיה. ראו לדוגמא עדותו של מר יעקב חליפא, תובע 26, אודות הבטחות שנטען שניתנו לוועד הסוחרים, עדות שיסודה כולה בעדויות שמיעה:
"ת. אחרי ישיבות עם וועד הסוחרים הם קיבלו הבטחה שיגמרו את העבודות בשנת 2009 ולא 20 חודשים.
ש. מתי אמרו את זה?
ת. בישיבה.
ש. האם היית בישיבה בה אחד מהנציגים אמר שהעבודות ייקחו פחות מ-20 חודשים?
ת. אני לא הייתי בישיבות, אני רק קיבלתי מנשרים מהישיבות" (עמ' 111 לפרוטוקול).
30. וראו גם עדותו הברורה של מר אליהו צור (תובע 10) לפיה הוא נסמך בעדותו על "סרן שמועתי", כלשונו (עמ' 659 לפרוטוקול); דבריה ההגונים של גב' אסתי אן בוקר (תובעת 23) לפיה אינה יכולה לדעת אם המסמכים שצירפה לתצהירה ואשר נכתבו על ידי אחרים הם אמת (עמ' 317 לפרוטוקול); עדות גב' לילך אטלי (העדה מטעם תובעת 28) שאישרה בחקירתה הנגדית כי חלקים נכבדים מתצהירה "זה משמיעה" (עמ' 1098 לפרוטוקול); עדותו של מר יעקב חליפא (העד מטעם תובעת 26) לעניין עובדות להן טען בתצהירו: "אני קראתי באיזה מקום ואני לא מוצא אותו עכשיו" (עמ' 93 לפרוטוקול).
31. לכך יש להוסיף שבאופן טבעי ונוכח חלוף הזמן, עדי התובעים, רובם ככולם, לא זכרו את לוחות הזמנים של עבודות הרכבת הקלה ואת מתכונתן. לדוגמא: מר בועז רחימפור, העד מטעם תובע 7, העיד כאילו אין זה נכון שהעבודות ברחוב יפו בוצעו תחילה בצד הדרומי ואחר כך בצד הצפוני (עמ' 1162 לפרוטוקול), למרות שמהראיות האובייקטיביות שהוצגו, שכללו תמונות של העבודות ממועד ביצוען, ברור שכך אכן בוצעו העבודות. וראו גם עדותו של מר יעקב חליפא, תובע 26, בה בלט הקושי מבחינת לוחות הזמנים הנטענים לעבודות (עמ' 69 לפרוטוקול). כן ראו עדותו של מר מקס חורי, העד מטעם תובעת 31, שאף בה ניכר בבירור הקושי האמור (עמ' 127-126 לפרוטוקול). ועוד.
32. בנסיבות אלו, הגם שההתרשמות היא שעדי התובעים ביקשו בעדותם להיות נאמנים לאמת כפי שהם חשו אותה סובייקטיבית, הרי נוכח חלוף הזמן שהקשה על הזיכרון ונוכח העירוב בין עדויות שמיעה לעדויות מכלי ראשון, התרשמותי היא שקיים קושי בקביעת ממצאים שבעובדה על סמך עדויות התובעים כשהן לבדן, זולת ההתרשמות מתחושותיהם הסובייקטיביות, שהיו כנות ואמינות. הנכון הוא אפוא לקבוע בתיק הנוכחי ממצאים שבעובדה בעיקר על סמך הראיות האובייקטיביות שהוצגו, היינו על יסוד מסמכים וצילומים שנעשו במועד התרחשות האירועים, ועל סמך הודאות הכלולות בראיות הצדדים.
לוחות הזמנים להקמת הרכבת הקלה
הוראות החוזה
33. סוגיה מרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים נוגעת ללוחות הזמנים להקמת הרכבת הקלה. ראשיתו של פרויקט הרכבת הקלה בהחלטת ממשלה מיום 22.8.1999 ובמכרז שפרסמה המדינה בשנת 1999 להקמה, מימון ותפעול של הרכבת הקלה (פסקה 3 לתצהיר מר קרוסקין; פסקה 22 לסיכומי העמותה). בהמשך, ביום 29.3.2004 פורסמה למתן תוקף תכנית מתאר מקומית 8000, תכנית הקו הראשון של הרכבת הקלה, שהיא התכנית על-פיה נעשו העבודות (ת/69).
34. סיטיפס זכתה במכרז שפרסמה המדינה. ביום 22.9.2004 נחתם הסכם זיכיון בין המדינה לסיטיפס מסוג BOT (Built, Operate, Transfer). כידוע, פרויקטים מסוג BOT הם "פרויקטים שבהם עוסק פרטי מממן ראשית מכיסו בניית תשתית (Build); בתמורה המדינה מעניקה לו זכות לגבות דמי שימוש בתשתית למשך תקופה מסוימת (Operate); ולאחר תקופה זו התשתית עוברת למדינה ללא תמורה נוספת (Transfer)" (ע"א 7951/19 גזטיב נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 לפסק-הדין (29.4.2021)).
35. ביום 15.1.2006 נחתמו הסכמי המימון של הפרויקט ("הסגירה הפיננסית").
36. סיטיפס – שהיא חברת מטה, שמספר עובדיה מצומצם – התקשרה מצידה עם קבלן (שותפות אשטרום ואלסטום) אשר ביצע בפועל את עבודות הקמת הרכבת הקלה (פסקאות 11-9 לתצהיר מר קינד; פסקאות 5-3 לתצהיר מר קרוסקין; עמ' 3667 לפרוטוקול).
37. העבודות להקמת הרכבת הקלה כללו עבודות מקדימות; עבודות הנדסה אזרחיות; עבודות סיום; ופעולות הרצת הרכבת הקלה. לפי לוח הזמנים המקורי שהוכן לפני הסגירה הפיננסית, עבודות ההנדסה האזרחיות במקטע הרלוונטי ברחוב יפו היו אמורות להימשך כ- 22 חודשים, מיולי 2006 עד מאי 2008 (פסקה 87 ונספח 6 לתצהיר מר קרוסקין, כפי שהוגש ביום 8.2.2023. יוער כי תצהירו זה של מר קרוסקין הוגש לכתחילה כשהוא חתום על ידי מר דני חנן. מכיוון שמר חנן פרש בינתיים לגמלאות, הוחלט בהסכמה כי במקומו יצהיר מר קרוסקין. ראו החלטה מיום 8.2.2023. חרף זאת, טענו התובעים בסיכומיהם כי לא היה מקום לקבל את תצהירו של מר קרוסקין. ראו פסקה 298 לסיכוומי התובעים. אולם, משעה שמדובר בהחלטה שהתקבלה בהסכמה, אין לטענות אלו יסוד, ודינן להידחות).
38. בשנים 2008-2007 התקיימו בין המדינה לסיטיפס חילופי דברים שונים, בעקבותיהם הסכימו הצדדים על לוחות זמנים עדכניים לביצוע העבודות. לפי לוח הזמנים העדכני, העבודות המקדימות ברחוב יפו אמורות היו להתחיל ביום 16.3.2008; עבודות ההנדסה האזרחיות אמורות היו להתחיל ביום 27.4.2008 ולהסתיים ביום 5.1.2010, היינו תוך כ- 21 חודשים; והרכבת הקלה אמורה הייתה להתחיל לפעול ביום 8.9.2010. הסכמות אלו עוגנו ביום 12.6.2008 ב"תוספת להסכם הזיכיון" (פסקאות 92-89 ונספח 15 לתצהיר מר קרוסקין, כפי שהוגש ביום 8.2.2023; ת/78, כפי שנסרק ביום 21.2.2023. ה"תוספת" כונתה על ידי הצדדים בשם אדנדום, Addendum).
39. בפועל, ההיתר לביצוע העבודות המקדימות ניתן רק ביום 2.6.2008, וההיתר לביצוע עבודות ההנדסה האזרחיות ניתן רק ביום 2.8.2008 (פסקה 100 לתצהיר מר קרוסקין, כפי שהוגש ביום 8.2.2023).
40. בין המדינה לסיטיפס התקיימו הליכי בוררות בשל מחלוקות בנוגע לביצוע העבודות, במסגרתם ניתן ביום 22.2.2010 צו עשה זמני שהאריך את המועד לסיום ביצוע עבודות ההנדסה האזרחיות עד ליום 14.9.2010 ואת המועד לתחילת הפעלת הרכבת לאפריל 2011. ביום 30.12.2010 ניתנה החלטה נוספת של הבוררים לפיה נדחה המועד לתחילת ההפעלה של הרכבת הקלה לאוגוסט 2011. ואכן, כאמור, ביום 19.8.2011 החלה הרכבת הקלה להסיע נוסעים (פסקאות 91, 102-100 ונספחים 10-8 לתצהיר מר קרוסקין, כפי שהוגש ביום 8.2.2023).
41. הנה כי כן, פרויקט הרכבת הקלה הוקם אמנם שלא על פי לוח הזמנים החוזי המקורי אך הוא הוקם על פי לוח הזמנים החוזי המעודכן בהתאם להסכמות ולהחלטות הבוררים.