עסקים שנסגרו ועסקים שהמשיכו להפסיד
310. התובעים ביקשו למצוא חיזוק לעמדתו של המומחה מטעמם בעובדה שעסקיהם של רבים מהתובעים נסגרו, ועסקים נוספים אינם משגשגים גם לאחר סיום עבודות הרכבת הקלה. התובעים טענו שסגירתם של עסקים כה רבים מלמדת שעבודות הרכבת הקלה פגעו בעסקים פגיעה אנושה, והעסקים שנסגרו בוודאי לא הפיקו רווח מפתיחתה של הרכבת הקלה עם סיום העבודות. אשר לעסקים שאינם משגשגים גם לאחר סיום העבודות: התובעים טענו שהדבר מלמד שהפגיעה שגרמו העבודות הייתה כה קשה, עד שהעסקים התקשו להתמודד איתה ועם השינויים בהרגלי הקנייה שיצרה.
311. מנגד, הנתבעות טענו שהמשך ההפסדיות של העסקים הללו מלמד שאין קשר סיבתי בין עבודות הרכבת הקלה להפסדי העסק, שכן לאחר סיום העבודות רחוב יפו שוקק חיים ותנועת הקונים בו רבה, ובכל זאת המשיכו העסקים המדוברים להפסיד. מכאן טענת הנתבעות שהפסדי העסקים נובעים מסיבה שאינה קשורה לעבודות הרכבת הקלה.
312. אכן, לא מעט מהעסקים התובעים נסגרו או עברו שינויים של ממש מאז שהחלו עבודות הרכבת הקלה לפני כחמש-עשרה שנים. תובעת 2 היא בית מרקחת שנסגר זמן מה לפני שנת 2019; תובע 3 הוא חנות בתחום האופנה, שביום 1.9.2012 הושכרה ברווח לצד ג'; תובעת 4 היא חנות לבגדי נשים במידות גדולות, שנסגרה במאי 2019; תובע 6 הוא חנות בתחום מוצרי הספורט שנמצאה ברחוב בן הלל (הסמוך לרחוב יפו) ונסגרה ביום 1.6.2010, כשהתובע רכש חנות למזון מהיר ברחוב המלך ג'ורג' (הסמוך לרחוב יפו); תובע 9 הוא חנות בתחום המוזיקה ומכירת התקליטורים, שנסגרה ביום 1.2.2012; תובע 10 הוא חנות בתחום התכשיטים והעתיקות, שנסגרה בשנת 2012 למשך חצי שנה, ובמרץ 2013 העסק הופעל מחדש ברחוב יואל משה סלומון (הסמוך לרחוב יפו); תובעת 14 היא סניף של רשת של חנות נעליים, שנסגר ביום 31.12.2010; תובעת 16 היא סניף של חנות בתחום הטקסטיל, שנסגרה ביום 22.10.2009; תובעת 17 היא חנות בתחום האופנה שבהמשך הפכה לחברה שהיא חלק מרשת, והחנות נסגרה בשנת 2011 (עמ' 1371 לפרוטוקול); תובעת 19 היא סניף של חנות העוסקת בתחום הקוסמטיקה. החנות בגינה הוגשה התביעה נמצאה ברחוב המלך ג'ורג', הסמוך לרחוב יפו, וביוני 2018 נסגרה החנות והועברה לרחוב יפו (עמ' 958, 967-966 לפרוטוקול); תובעת 20 היא סניף של רשת חנויות ספרים, שנסגר ביום 1.1.2010; תובעת 21 היא חנות בתחום האופנה, שנסגרה ביום 1.2.2011; תובעת 23 היא חנות בתחום האופנה, שנסגרה ביום 31.12.2011; תובעת 27 היא סניף של רשת העוסקת בתחום האופנה, ובפרט בתחום בגדי ההיריון. הרשת כולה נקלעה לקשיים ובשנת 2018 נסגר הסניף, כמו סניפים נוספים של הרשת (עמ' 513 לפרוטוקול); תובע 29 הוא סניף של חנות בתחום מוצרי הספורט, שנסגרה בסוף שנת 2011 והנכס הושכר, ובהמשך נמכר ברווח; תובעת 31 היא סניף של חברה שעיסוקה בתחום הקוסמטיקה, ביגוד ואביזרי אופנה. הסניף נסגר בדצמבר 2010.
313. בסיכומו של דבר, שש עשרה עסקים – למעלה ממחצית מהתובעים – נסגרו או עברו שינויים מהיסוד במהלך תקופת עבודות הרכבת הקלה ולאחריה. בנוסף, רבים מהעסקים התובעים לא שגשגו לאחר שהסתיימו העבודות. ההסבר שנתנה לכך מומחית המדינה היה ההסבר הבא:
"אם רחוב הופך למדרחוב ובעל העסק אמור להתאים את העסק שלו, את ניהול המקום שבו השתנה, עסק זה דבר דינמי, הוא לא דבר יבש, אם אתה לא תתאים לסוג האוכלוסייה שלך שאם היא הפכה ממבוגרת לצעירה את האופנה, לא תחליף את החנויות מחנויות שכבר עבר זמנם אז כמובן שהרכבת לא תעזור לך, אבל אם תתאים את עצמך כמו כל עסק שאמור להשתנות בהתאם למיקום כמות אנשים זה הפקטור לדעת האם העסק בעליה או לא, כמות האנשים היא מאוד משפיעה" (עמ' 2937 לפרוטוקול).
"יש כללים עסקיים" (עמ' 3169 לפרוטוקול).
"זה פאסה" (עמ' 3174 לפרוטוקול).
314. במילים אחרות: מומחית המדינה סברה שהעובדה שרבים מהעסקים התובעים נסגרו או המשיכו לקרטע גם לאחר סיום עבודות הרכבת הקלה, נבעה מכך שמדובר בעסקים שלא ידעו להתאים עצמם לשינויי העתים ולא התנהלו בהתאם לשיקולים עסקיים מחייבים. ניתוחה של מומחית המדינה הוא ניתוח עסקי-כלכלי-מקצועי, מנותק משיקולים נוסטלגיים, ונראה שמבחינה משפטית הוא הניתוח הנכון והמתחייב בתביעת נזיקין כגון זו שלפנינו; בסוגיות של נזק ממון דיני הנזיקין הם דינים כלכליים מובהקים. ראו תמר גדרון "חובת הזהירות בעוולת הרשלנות ונזק כלכלי טהור" הפרקליט מב 126 (התשנ"ה).
315. ואכן, נראה שאין זה מקרי שחלק ניכר מהעסקים שבחרו לתבוע בתביעה הנוכחית (ככל הנראה מתוך מאות בעלי עסקים ברחוב יפו) הם עסקים שהתקשו להמריא עוד לפני עבודות הרכבת הקלה, והם נמנים ברובם על עסקים השייכים לשווקים שהולכים ומשתנים בעקבות שינויי העתים:
חמישה תובעים שייכים לשוק הספרים, שהוא שוק שעבר טלטלות ושינויים רבים בעקבות חדירת הספרים הדיגיטליים ותופעת הרכישות באמצעות המרשתת (תובעים 12, 18, 20, 22, 28);
תובעת אחת היא בית מרקחת פרטי, השייך לשוק שעובר שינויים רבים בעקבות חדירת רשתות הפארם ובתי המרקחת של הקופות (תובעת 2);
תובע אחד שייך לתחום התקליטורים המוזיקליים ("דיסקים") וסרטי הדי.וי.די, שעבר מן העולם (תובע 9);
תובעת אחת שייכת לתחום הקוסמטיקה, תחום שחלו בו ירידות של ממש ברווחים מחמת התחרות העזה (תובעת 19);
ארבעה עשר תובעים שייכים לשוק הביגוד וההנעלה, ועדי התובעים הללו עצמם העידו על השינויים שעוברים שווקים אלו כתוצאה מהאפשרות לרכוש כיום בגדים ונעליים באמצעות המרשתת ("אינטרנט") (תובעים 3, 4, 5, 13, 14, 16, 17, 21, 23, 24, 26, 27, 30, 31).
לעניין שינויי העומק בשוק הביגוד וההנעלה, ראו למשל עדותו של מר אמנון כורך, העד מטעם תובעת 14, שתיאר בעצב את התופעה לפיה אנשים נכנסים לחנותו, משימים עצמם כמעוניינים לרכוש נעליים, מודדים נעליים מסוג מסוים, וכשהם למדים מהי מידת נעליהם הם עוזבים את החנות על מנת להזמין את הנעליים בהם הם מעוניינים באמצעות המרשתת (ראו עמ' 453 לפרוטוקול). כן ראו עדותו של מר רועי מזרחי, העד מטעם תובעת 27, שהעיד בהגינות שההחלטה לסגור את רשת חנויות הבגדים שהתובעת 27 היא אחת מסניפיה, התקבלה ללא קשר לעבודות הרכבת הקלה, תוך שהוא מתאר את המשבר הכללי בענף (עמ' 513 לפרוטוקול). וראו גם הדו"חות הכספיים שפורסמו לבורסה בעניינה של תובעת 5 בשנות עבודות הרכבת הקלה לפיהם "בשנים האחרונות קיימת בישראל מגמה נמשכת של התגברות התחרותיות בתחום המכירה הקמעונאית של אופנת ההלבשה ואופנת הבית" (מתוך דו"ח 2009, נ/196. וראו גם נ/197, נ/198. הוגשו ביום 1.7.2020).
316. בסיכומו של דבר, 22 מתוך 28 התובעים בתביעת סוחרי יפו משתייכים לשווקים שעוברים שינוי עומק מהותיים ללא קשר לעבודות הרכבת הקלה. וראו גם טענות מומחית המדינה לעניין שוק השטיחים, אליו משתייך תובע 8.
317. קשה שלא לחוש צער על עולם הולך ונעלם, נוסטלגי; קשה שלא לחוש אהדה כלפי התובעים. בית המרקחת המיתולוגי שהוקם עוד לפני הקמת המדינה, אך נסגר; חנות הספרים המיתולוגית שאף היא נפתחה עוד לפני הקמת המדינה; מוכרת הבגדים שהעניקה יחס אישי ללקוחותיה; מוכר הנעליים ששירת במסירות את לקוחותיו במשך שנים רבות, וכעת הם (או ילדיהם) מעדיפים את המרשתת. לעתים, נדמה היה שהרכבת הקלה מסמלת לפחות בעיניי חלק מהתובעים את שינויי העתים הללו, שלא כולם ששים לקראתם. בבחינת "וגם קולנוע רקס כבר לא קיים" (יוסי בנאי, "אני וסימון ומואיז הקטן"). וראו עדותה של תובעת 4, שתיארה בצער רב את תחושותיה ביחס לשינויי העתים. גם אם תחושות אלו אינן משקפות בהכרח את המציאות האובייקטיבית אלו הן ללא ספק תחושותיה האותנטיות של תובעת 4, לאמור:
"הרבה ירושלמים עזבו את ירושלים. גם לקוחות שלי... ירושלים שינתה את פניה וגם מרכז העיר במיוחד התאפיין באוכלוסייה אחרת שפוקדת אותו כעת מאשר שפקדה אותו בעבר.
...
ש. כששמעת שצפויים להקים את הרכבת הקלה זה היה נשמע לך רעיון טוב או רע? מבחינת העסק שלך.
ת. אני לא חשבתי על זה ברמה של עסק... אלא יפתח את ירושלים אולי יותר מודרני..." (עמ' 229 לפרוטוקול).
318. וראו גם הדברים הידועים הבאים: "מה דרמתי יותר מן ההבדל... בין... ילדות קטנות, המחליפות בשמחה את [בובת] ה'ברבי' הישנה בדגם המשוכלל החדש, לבין אלו אשר – בדומה לאמותיהן וסבתותיהן בזמנן – נאחזות בעקשנות ובאהבה בבובתן הישנה, עד שנותרים בידיהן כמה סמרטוטים בלים מזוקן. בהבדל זה מתמצה הניגוד בין עבר לעתיד, בין חברות המושתתות על קביעות ובין החברה החדשה המושתת על ארעיות, חברה הלובשת עתה צורה במהירות" (אלבין טופלר הלם העתיד 46, תרגום יורם שדה, הוצאת עם עובד, 1978).
319. אולם, בתביעת נזיקין עסקינן. אהדה שרבים מהתובעים מעוררים ללא ספק אינה יכולה לבוא במקום ראיות ובמקום עילות התביעה המוכרות בדין. ראיות כנדרש לא הוצגו, עילות התביעה המוכרות לא הוכחו, ואין בעובדה שרבים מהעסקים התובעים נסגרו או שינו פניהם כדי לשנות ממסקנה זו. הסגירה של העסקים ושינוי הפנים לא נבעו מעבודות הרכבת הקלה, אלא משינויי עומק נרחבים ועמוקים יותר. הרכבת הקלה מסמלת אולי את הקדמה והטכנולוגיה אך לא ניתן לתלות בה את כל "חטאיהם" של אלו.
320. סיכומם של דברים, נוכח התרשמותי מחקירתו הנגדית של מומחה התובעים; נוכח הקשיים הדיוניים הרבים בחוות הדעת; נוכח הקשיים המהותיים בחוות הדעת, ובהם הגדרת "שנות הבסיס"; ההצמדה למדדים שלא ברורה הרלוונטיות שלהם; "עירוב תחומים" בין סניפים שונים של עסקים ורשתות; "עירוב פעילויות" רלוונטיות עם כאלו שאינן רלוונטיות; ההתעלמות משינויים רלוונטיים בשוק; הבחירה להתמקד ב"רווח הגולמי" תוך התעלמות מכלל הוצאות העסק; חוסר ההתמודדות עם טענות שהועלו בנוגע לדיווחים לרשויות המס – כל אלו הביאוני לכלל מסקנה לפיה חוות דעת המומחה מטעם התובעים היא חוות דעת שדינה דחייה; חוות דעת שלא ניתן לבור ממנה את המוץ מן התבן, ולו לצורך אומדנה; חוות דעת שלא ניתן לקבוע על פיה ממצא שבעובדה.
321. אשר על כן, התובעים לא הוכיחו את נזקיהם, וגם מטעם זה דין התביעות בנוגע לרחוב יפו להידחות. לפיכך, התביעות בת.א.4091-06-14 ובת.א.29915-02-16 – נדחות בזאת.
התביעה בגין תחנת הדלק הסמוכה לשדרות הרצל (ת.א.26531-09-14)
322. התביעה בת.א.26531-09-14 עניינה תחנת דלק בשם "סמדר" שמצויה ברחוב תרצה, שהוא רחוב היוצא משדרות הרצל ומתחבר בהמשך לרחוב סמדר. התחנה מצויה במרחק של כ- 40-20 מטר משדרות הרצל (פסקה 3 לתצהיר מר גנס; פסקה 34 לתצהיר מר קרוסקין; פסקה 209 לתצהיר מר קרוסקין, כפי שהוגש ביום 8.2.2023).
323. כאמור בפתח הדברים, הרכבת הקלה נוסעת כיום בשדרות הרצל. התובעת בת.א.26531-09-14 (להלן – התובעת) הלינה על כך שבמסגרת עבודות הרכבת הקלה שבוצעו בשדרות הרצל נוצרו שינויים בהסדרי התנועה, שהביאו להתמעטות דרכי הגישה אל התחנה. לטענתה, משום כך התמעטה הגעת הלקוחות לתחנת הדלק ונגרמו לה הפסדים כספיים.
השתלשלות העובדות
324. להלן תיאור השתלשלות העניינים העובדתית בכל הנוגע לשינויים בהסדרי התנועה במקום:
(א) שדרות הרצל הם רחוב מרכזי וארוך, שראשיתו בכניסה לעיר וסיומו בהר הרצל. לפני שהחלו עבודות הרכבת הקלה היו ארבע דרכי גישה לתחנת הדלק "סמדר", שלוש מתוכן עוברות בשדרות הרצל: פנייה שמאלה משדרות הרצל לנוסעים מדרום לצפון; פנייה ימינה למוניות בלבד משדרות הרצל לנוסעים מצפון לדרום, כשעוד לפני עבודות הרכבת הקלה הנסיעה בשדרות הרצל מצפון לדרום הותרה לאוטובוסים ומוניות בלבד (לאוטובוסים לא הותרה הפנייה ימינה); נסיעה ישר מרחוב אהרונוב – שהוא רחוב הנמצא מול רחוב תרצה, מצידם השני של שדרות הרצל – תוך חציית שדרות הרצל; ומרחוב מגדים, המחבר בין רחוב יפה נוף לרחוב תרצה, בו נמצאת התחנה. רחוב יפה נוף הוא רחוב גדול היוצא משדרות הרצל מעט דרומה מרחוב תרצה.
(ב) בעקבות עבודות הרכבת הקלה בוטלו הפניות שמאלה וימינה משדרות הרצל לרחוב תרצה. ביטול זה נותר על כנו עד היום, והוא חלק מהסדר התנועה הקבוע, המאפשר את נסיעת הרכבת הקלה בשדרות הרצל. בנוסף, במהלך העבודות בוטלה באופן זמני למשך כעשרה חודשים (מיום 30.1.2008 ועד יום 4.12.2008) אפשרות הגישה לרחוב תרצה מרחוב אהרונוב, גישה המחייבת, כאמור, חצייה של שדרות הרצל.
(ג) ההוראה בדבר ביטול הפנייה שמאלה משדרות הרצל לרחוב תרצה נכללה עוד בתכנית 8000, תכנית הקו הראשון של הרכבת הקלה, שהיא התכנית על-פיה נעשו העבודות, ובהתאם היא אף נכללה בהסכם שנחתם בין המדינה לסיטיפס (פסקאות 39-37 לתצהיר אינג' קרוסקין; פסקאות 25-24 לתצהיר מר ממליה).
(ד) לפי ההסכם בין המדינה לסיטיפס, העבודות במקטע הרלוונטי היו אמורות להתבצע במשך 17 חודשים, בין מרץ 2008 לאוגוסט 2009. בפועל, היתר הבנייה ניתן עוד בפברואר 2008 ועבודות ההנדסה האזרחיות הסתיימו במועד, באוגוסט 2009, ללא עיכוב (פסקה 49 לתצהיר אינג' שטרסר).
(ה) עוד קודם לקבלת היתר הבנייה ולקראת קבלתו, ביום 30.1.2008 החלה סיטיפס בביצוע השינויים בהסדרי התנועה, ובהם ביטול הפנייה משדרות הרצל לרחוב תרצה, הפיכת רחוב תרצה באופן זמני לרחוב חד סטרי, וחסימה זמנית של הגישה מרחוב אהרונוב לרחוב תרצה. לקראת שינוי הסדרי התנועה פרסמו הנתבעות הודעה לציבור, בצירוף מפה סכמטית, בזו הלשון: "שינויים בהסדרי התנועה ברחובות: תרצה וסמדר", "קבוצת סיטיפס זכיינית הקו הראשון של הרכבת הקלה, תתחיל במהלך השבוע הבא בעבודתה להנחת המסילות בשדרות הרצל, בקטע שבין צומת בייט (שערי צדק) לבין כיכר דניה. עקב ביצוע העבודות יחולו שינויים בהסדרי התנועה בקטע העבודות: • לא תהיה כניסה לרחוב תרצה משדרות הרצל ולא תתאפשר חצייה מרחוב אהרונוב לרחוב תרצה. • כניסה חלופית לרחובות תרצה וסמדר תהיה דרך הרחובות יפה נוף ומגדים" (פסקה 40.1 ונספח 3 לתצהיר אינג' קרוסקין; פסקה 45 לתצהיר אינג' שטרסר. ההדגשות במקור).
(ו) ביום 11.6.2008, בעקבות השלמת הנחת המסילות בצד הדרומי של צומת הרחובות הרצל/תרצה, החלה סיטיפס בביצוע השלב הבא של הסדרי התנועה. במסגרת זו, התנועה הוסטה אל הצד הדרומי של הצומת, כדי שניתן יהיה לבצע עבודות בצד הצפוני של הצומת. הגישה מרחוב אהרונוב לרחוב תרצה נותרה חסומה, וכן נותרו על כנן ביטולי הפניות משדרות הרצל לרחוב תרצה. לקראת שינוי התנועה האמור פרסמו הנתבעות הודעה לציבור, בצירוף מפה סכמטית, בזו הלשון: "שינויים בהסדרי תנועה ברחוב תרצה", "קבוצת סיטיפס זכיינית הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים, ממשיכה בעבודות להנחת המסילות בשדרות הרצל, בקטע שבין צומת בייט (שערי צדק) לבין כיכר דניה. הקבוצה השלימה את עבודות הנחת המסילות בקטע הדרומי של צומת רחוב תרצה ושדרות הרצל. בשבוע הבא... (11.6.08) תחל בביצוע הנחת המסילות בצד הצפוני של הצומת ועל כן התנועה תעבור לצד הדרומי. בעת העבודה יישאר נתיב אחד, כפי שקיים היום, מרחוב תרצה לשדרות הרצל" (פסקה 40.2 ונספח 3 לתצהיר אינג' קרוסקין. ההדגשות במקור).
(ז) ביום 4.12.2008, בעקבות השלמת העבודות בצומת הרחובות הרצל/תרצה, החלה סיטיפס בביצוע השלב הבא והאחרון של הסדרי התנועה, במסגרתו נפתחה הגישה מרחוב אהרונוב לרחוב תרצה, ורחוב תרצה חזר להיות רחוב דו-סטרי. ביטול הפניות משדרות הרצל לרחוב תרצה נותר על כנו. הסדר תנועה זה הוא הסדר התנועה הקבוע, שעומד בתוקפו גם כיום. לקראת שינוי תנועה זה פרסמו הנתבעות הודעה לציבור, בצירוף מפה סכמטית, בזו הלשון: "רחוב תרצה ייפתח לתנועה דו-סיטרית", "חברת סיטיפס, זכיינית הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים, שמחה להודיע על סיום עבודת הנחת המסילות בצומת שדרות הרצל – רחוב תרצה ועל פתיחתו של רחוב תרצה לתנועה דו-סיטרית. החל מ... (5.12.08) רחוב תרצה יהיה שוב דו-סיטרי, ותתאפשר החצייה של שדרות הרצל מרחוב אהרונוב לרחוב תרצה. אנו מתנצלים על אי הנוחות שנגרמה לכם בתקופת העבודות בצומת, ומודים על סבלנותכם ועל שיתוף הפעולה" (נספח 3 ופסקה 40.3 לתצהיר אינג' קרוסקין; פסקה 45 לתצהיר אינג' שטרסר).
325. התובעת הגישה את התביעה הנוכחית רק ביום 10.9.2014, קרוב לשש שנים לאחר שהסדר התנועה הקבוע החל לפעול, והבהירה שאינה תובעת ואינה מעלה טענות ביחס להסדר התנועה הקבוע, אלא תביעתה עניינה הסדרי התנועה הזמניים בלבד. ראו דבריו המפורשים של מר גנס, העד מטעם התובעת, לפיהם "אין טענה כזאת" (עמ' 1323 לפרוטוקול).
326. ייאמר מיד שנוכח הדמיון הרב בין הסדר התנועה הקבוע להסדר התנועה הזמני, קשה לרדת אל סופה של התביעה. כמתואר, עיקרו של ההבדל בין הסדר התנועה הזמני להסדר התנועה הקבוע עניינו ביטול הגישה מרחוב אהרונוב לרחוב תרצה למשך כעשרה חודשים. אולם, התובעת עצמה הבהירה שאינה תובעת בגין ההסדר הקבוע והיא הוסיפה והבהירה שדרך הגישה מרחוב אהרונוב לתחנת הדלק חסרת משמעות מעשית. ראו דברי מר מיכאל בן הרוש, ששימש כמנהל תחנת הדלק, לפיהם "דרך הגישה מרחוב אהרונוב מסורבלת ולא נעשה בה שימוש כמעט בכלל על ידי רכבים פרטיים ומוניות שירות ובכלל משום שיש לפנות אליה משד' הרצל לבאים מדרום בלבד, להסתובב בסיבוב פרסה בלתי חוקי, ולחזור ולחצות את הרמזור של אהרונוב-הרצל לכיוון רחוב תרצה. יצוין כי רחוב אהרונוב מהווה רחוב צר המשמש ככניסה לבית ספר זיו ומרכז קהילתי וגם בהיבט זה של בטיחות המדובר בפתרון רע" (פסקה 7 לתצהירו. ההדגשות במקור). נוכח הבהרותיה של התובעת, לא ברור על מה בעצם היא תובעת את הנתבעות.
327. חרף הקשיים בעצם מהותה של התביעה, אתייחס להלן לשיקולים התעבורתיים שהביאו לקביעתו של הסדר התנועה הנוגע לענייננו.
השיקולים התעבורתיים
328. מר ישי טלאור, המפקח על התעבורה במשרד התחבורה לאזור ירושלים והדרום, עמד בעדותו על כך שיש להבחין בין הסדר תנועה זמני להסדר תנועה קבוע. הסדרי תנועה זמניים נקבעים על ידי רשות התמרור המקומית (בענייננו, עיריית ירושלים) לאחר התייעצות עם קצין משטרה. הסדרי תנועה קבועים, שמגובשים על ידי רשות התמרור המקומית לאחר חתימת משטרת ישראל, טעונים אישורו של מר טלאור כמפקח על התעבורה. על פי רוב, ההסדרים הזמניים מושפעים מהצפי להסדרי התנועה הקבועים (פסקאות 3, 6 לתצהיר מר טלאור).
329. מר טלאור הצהיר לאמור:
"הסדרי התנועה באזור תחנת הדלק, כמו גם במקומות אחרים, נקבעו מטעמים מקצועיים לאחר שיקול דעת מעמיק ובחינת חלופות. במסגרת הסדרי תנועה הקשורים בתחבורה ציבורית יש לשקול, בין היתר, שיקולי זרימת תנועה מיטבית, העדפה לתחבורה ציבורית בנתיבים מסוימים, בטיחות, קביעת הסדרי תנועה לטובת כלל הציבור וכו'.
עם כל ההבנה לרצונה של התובעת למקסם את רווחיה, לא ניתן לקבוע הסדרי תנועה שלא יהיו מיטביים עבור כלל הציבור ונוכח שיקולי זרימת התחבורה הציבורית ובטיחותה כדי לשרת אינטרסים כלכליים של מאן דהוא.
יחד עם זאת, הן לאורך תקופת העבודות הן לאחר הפעלת הרכבת הקלה, נשמרה האפשרות להגיע אל תחנת הדלק, גם אם קודם לכן היו דרכי גישה נוספות אל התחנה.
כמו כן, אישרתי הצבת תמרור על גבי רחוב יפה נוף – לתנועה המגיעה מכיוון רחוב איש שלום, המודיע על תחנת הדלק ומסמן אפשרות של פניית פרסה ל'תחנת דלק ברחוב תרצה'" (פסקאות 12-8 לתצהיר מר טלאור).
330. בחקירתו הנגדית עמד מר טלאור בפירוט ובהרחבה על הטעמים התעבורתיים המובהקים שהביאו להחלטה שלא לאפשר את הפנייה שמאלה לרחוב תרצה. לדבריו, פנייה שמאלה היא לעולם דבר מורכב שכן היא סותרת את התנועה החוצה, הבאה מהכיוון הנגדי, ובכך יוצרת קשיי בטיחות; משפיעה על זרימת התנועה מהכיוון הנגדי ומאיטה אותה; מחייבת הסדרת נתיב, שבו תמתנה המכוניות המבקשות לפנות שמאלה, נתיב המכונה "מחסנית"; ומושפעת מ"קיבולת הצומת", ממופעי הרמזור, וכיו"ב. הקשיים האמורים מתגברים כשמדובר בכביש ראשי דוגמת שדרות הרצל בזמן שמבוצעות בו עבודות. כדבריו:
"זה לא רק בטיחות, זה גם זרימת תנועה, לפניה שמאלה יש אלמנט גם של זרימת תנועה, של קיבולת מכיוון שפניה שמאלה היא בקונפליקט לתנועה הראשית שהיא הישרים.
...הפנייה שמאלה חוצה את התנועה הראשית.
...ואז לפנייה שמאלה יש אלמנט א' של בטיחות בוודאי ו-ב' של זרימת תנועה, אני יכול להגיד שהכיוון התכנוני הכללי במדינה הוא להקטין פניות שמאלה, לדוגמא לנושא תחנות דלק כללי יש את תמ"א 19 שמונעת פניות שמאלה אלא באישור מיוחד של המפקח על התעבורה ככה שהמחשבה היא להימנע כמה שיותר מפניות שמאלה" (עמ' 2690 לפרוטוקול).
"באתר עבודות כשיש גדרות ויש פעילות זה הרבה יותר... ויש נתיב אחד בלבד אז לשיקולי זרימת התנועה יש משקל, כשאתה באתר עבודות אתה... צפוף, זה אזור בעייתי, זה אזור מסוכן, לא סתם מורידים את המהירות תמיד, אנחנו מאוד- מאוד... אזורי העבודות אלה אזורים קשים לנו, אנחנו לא אוהבים את אזורי העבודות, הם אזורים...
...מדאיגים אותנו מכל בחינה תמיד" (עמ' 2693 לפרוטוקול).
331. התובעים לא הגישו כל חוות דעת מקצועית שיהיה בה כדי לסתור את השיקולים התעבורתיים המובהקים שהעלה מר טלאור, המפקח על התעבורה לאזור ירושלים והדרום, והם לא הוכיחו כל התרשלות שנפלה בהתנהלות הנתבעות בהקשר זה. העובדה שאכן חלו שינויים בהסדרי התנועה אין משמעה, היא כשלעצמה, שקמה לתובעים עילת תביעה בעטיו של השינוי האמור. הסדרי תנועה משתנים תדיר, בהתאם לשינויי העיתים ושינויי הצרכים, ואין בעצם השינוי כדי להקים עילת תביעה. ראו ע"א 3464/05 פז, לעיל. כן השוו, בשינויים המחויבים, לפסיקה הקובעת שברגיל לא יינתן פיצוי מחמת "הפחתת היקף התנועה העוברת בכביש שלצדו ממוקמת תחנת דלק" (דברי כב' השופט גרוסקופף בבר"מ 10212/16 דלי נ' הוועדה המקומית, בפסקה 20 לפסק-הדין (1.4.2020), בהקשר של פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. כב' השופט גרוסקופף היה שם אמנם בדעת מיעוט, אך לא לעניין האמור).
332. התובעת הצביעה על מקומות אחרים בשדרות הרצל בהם התאפשרה פנייה שמאלה וביקשה ללמוד ממקומות אלו כאילו היה מקום לאפשר פנייה שמאלה גם לרחוב תרצה. אין בטענה ממש. שיקולים תעבורתיים יכולים להשתנות ממקום למקום, ובהעדר חוות דעת או כל ראיה אחרת לסתור, לא ניתן לקבל שעצם קיומן של פניות שמאלה במקומות אחרים לאורך שדרות הרצל מלמד כאילו ניתן היה לאפשר פנייה שמאלה לרחוב תרצה או כאילו נפלה התרשלות כלשהי בהחלטה שלא לאפשר את הפנייה.
333. מר טלאור הסביר בעדותו את הטעמים התעבורתיים השונים בתכלית שהתקיימו ביחס לפניות האחרות שמאלה, והסברו מתקבל ולא הוצגה כל ראיה לסתור. כך, לעניין הפנייה לבית הקברות הצבאי: התובעת טענה שהנתבעות "אפשרו את המשך הפנייה שמאלה משדרות הרצל לבית הקברות הצבאי בהר הרצל" (פסקה 17 לתצהיר מר גנס). מר טלאור השיב לעניין זה כי –
"...רוחב הדרך בשדרות הרצל בסמוך לתחנת הדלק אינו גדול ומאפשר רק נתיב של הרכבת הקלה ושני נתיבי נסיעה מדרום לצפון...
...בסמוך להר הרצל הכביש רחב הרבה יותר מהכביש בסמוך לתחנת הרכבת (נוסף למסילת רכבת יש עוד בין חמישה לשישה מסלולי נסיעה, באופן המאפשר נסיעה דו-סטרית..." (פסקאות 19, 23 לתצהירו).
334. עוד הפנתה התובעת לפנייה שמאלה משדרות הרצל לרחוב התומר, המצוי מעט צפונה מרחוב תרצה. אף על כך ניתנה תשובה פשוטה מפי מר טלאור, המסבירה את ההבדלים הברורים בין המקומות. שכן הצומת שדרות הרצל/תרצה קרובה קרבה יתרה לתחנת רכבת ולתחנות אוטובוס עמוסות לעייפה, המשרתות את בית החולים "שערי צדק" ואת מרכז "יד שרה" המצויים בסמוך, ומחייבים נגישות קרובה. מנגד, ברחוב התומר אין קרבה שכזו ומדובר בדרך הגישה היחידה למתחם בתי המגורים הקיים ברחוב. אלו דברי מר טלאור בחקירתו הנגדית:
"ש:...שהרחוב הזה [רחוב התומר] הוא רחוב מגורים עם המון בניינים.
ת: נכון.
ש: וזה הדרך היחידה שנכנסת אליו, נכון?
ת: נכון.
ש: אז נפח התנועה הוא הרבה יותר גדול ולכן עשיתם צומת מרומזר.
ת: ולכן שמנו רמזור. נכון.
ש: ואני אומר לך שגם כאן שדרות הרצל הם בדיוק באותה הגיאומטריה כמו ליד תחנת הדלק, אני צודק?
ת: לא.
...מכיוון שבאזור תחנת הדלק,
...הרבה יותר צר... זה ממש שונה כי באזור תרצה-אהרונוב,
...יש שמה הסדר של כמות נתיבים מצומצמת כאשר יש שמה לפניות, יש שם פניות פרסה...
...יש פניית פרסה שמאפשרת לאוטובוסים לעבור, מה שנקרא בשפתנו 'צ'יק טו צ'יק', זאת אומרת שהמעבר להולכי הרגל בין... לנוסעים בין האוטובוסים לרכבת הקלה הוא מאוד נוח ולכן יש, המון תחנות נמצאות שמה באזור הזה של 'יד שרה', רחוב תרצה, רחוב אהרונוב, יש שם הסדר תנועה מאוד מיוחד שהאוטובוס בא מצד ימין, בנתיב הימני ומהנתיב הימני הוא חוצה את כל הנתיבים ועושה פרסה לצד השני להוריד את האנשים או ביד שרה... חלק מהתחנות נמצאות בצד של 'יד שרה', חלק מהתחנות נמצאות בצד של בי"ס זיו.
...שיש פה בעיה של קרבה בין צמתים, רחוב אהרונוב וה-צ'יק טו צ'יק הם מאוד-מאוד קרובים.
...זה עניין של תשומת לב של הנהג, זה עניין של בטיחות, עניין של פניות שמאלה, אנחנו מעדיפים שלא יהיה באזור הזה יותר מדי, הנושא הזה הוא שיקול מקצועי שלנו ואנחנו בהסדר תנועה הקבוע העדפנו לעשות את ה-'צ'יק טו צ'יק' שם כדי לאפשר את האזור הזה למעבר בין רכבת קלה לבין אוטובוסים, זה תנועה כבדה של נוסעים,
...זה גם משרת את 'יד שרה', גם משרת את בית חולים שערי צדק" (עמ' 2704-2703 לפרוטוקול).
335. התובעת הוסיפה והפנתה לפנייה שמאלה הקיימת משדרות הרצל 118, אך גם בהקשר זה הבהיר מר טלאור את ייחודיותה של פנייה זו, שהיא דרך הגישה היחידה לבניין המגורים המצוי במקום, כשנפח התנועה הפונה שמאלה קטן ביותר והרשויות יצרו שם הסדר ייחודי הכולל פנייה מרומזרת שמאלה המאפשרת נסיעה החותכת את נתיב הרכבת הקלה עצמו, ובמקום קיים מחסום שיורד כל אימת שהרכבת הקלה עוברת (עמ' 2702, 2709 לפרוטוקול).
336. התובעת טענה בהרחבה לקשיי גישה לתחנת הדלק מרחוב מגדים, שהוא דרך הגישה המרכזית שנותרה לתחנה. לטענתה, "הגישה היחידה לתחנה הייתה דרך צומת הרחובות 'שמואל בייט- שדרות הרצל-יפה נוף, בפניה ימינה לרחוב מגדים מאחורי בניין יד שרה, פנייה שמאלה לרחוב סמדר שהינו רחוב הולנדי צר ושכונתי, שמוביל לרחוב תרצה ובפניה ימינה לרחוב תרצה, שגם הוא רחוב הולנדי צר, ניתן היה להגיע בדרך מסורבלת ועוקפת אל התחנה" (פסקה 14 לתצהיר מר בן הרוש); דרך "מפותלת וארוכה יותר, דרך שכונת המגורים עם בנייה נמוכה, דרך משולבת אבנים וצפופה" (עמ' 135 לסיכומי התובעים).
337. כאמור, זוהי דרך הגישה המרכזית הקיימת גם לפי הסדר התנועה הקבוע, ביחס אליו אין לתובעת טענות, ולכן לא ברורה אל נכון מהותה של התביעה. מכל מקום, הטענות בדבר קשיי הגישה לתחנה מרחוב מגדים לא הוכחו, בוודאי לא בצורה המוקצנת בה הוצג הדבר על ידי התובעת. הנתבעות הציגו תמונות של הרחוב מהן עולה כי גם אם אין מדובר ברחוב ראשי דוגמת שדרות הרצל, עדיין מדובר ברחוב שגם משאיות נוסעות בו (ראו התמונה בפסקה 49 לתצהיר אינג' קרוסקין).
338. התובעת טענה בסיכומיה לראשונה כאילו לא הוכח שהתאפשרה גישה כלשהי לתחנת הדלק ובמובן זה לטענתה כל הגישות לתחנת הדלק נחסמו (עמ' 146-145 לסיכומים). דין הטענה להידחות מכול וכול. עדי התובעת עצמם בתצהיריהם לא העלו טענה מרחיקת לכת זו, אלא אישרו שהייתה כניסה לתחנה דרך רחוב מגדים ויפה נוף, כשהם מלינים על איכותה של דרך הגישה (ראו פסקאות 3, 17 לתצהיר מר גנס; פסקאות 16-14 לתצהיר מר בן הרוש). כמו כן, טענה זו נסתרת מהדו"חות הכספיים של התובעת, שהעלו שבוצעו גם בוצעו רכישות בתחנה בתקופת עבודות הרכבת הקלה, גם אם לטענת התובעת היקף המכירות ירד. מכאן שהייתה לתחנת הדלק גישה בזמן ביצוע העבודות.
339. על כן, אני קובעת כממצא שבעובדה שבזמן ביצוע העבודות התאפשרה גישה סבירה לתחנת הדלק מרחוב מגדים.
חילופי התכתבויות
340. התובעת התייחסה לחילופי מכתבים שהתקיימו בינה לבין יחידת המהנדס, וביקשה למצוא בחילופי מכתבים אלו תימוכין לטענותיה.
341. ביום 16.4.2008 שלח מר גנס מטעם תחנת הדלק מכתב לצוות תכנית אב, בו טען לפגיעה קשה בתחנת הדלק מחמת הסדרי התנועה ששונו בעקבות עבודות הרכבת הקלה וביקש לדעת "מהם הסדרי התנועה הסופיים בצומת הרחובות הרצל-תרצה, לקבל לעיוננו תכנית הסדרי תנועה בהתאם. מתי יושלמו עבודות הנחת המסילה והאם ניתן יהיה לקבל את התנועות שהופסקו לאחר גמר ביצוע העבודות ועד למועד ההפעלה של הרכבת הקלה?" (נספח 5 לתצהיר מר גנס).
342. ביום 6.5.2008 השיב מר עמי לקס, ראש יחידת המהנדס דאז, למר גנס תשובה שפירטה, אחד לאחד, את הסדרי התנועה שהתקבלו כפי שפורטו לעיל, ולא ברור מה תימוכין יש במכתב זה לטענות התובעת (נספח 7 לתצהיר מר גנס). תשובה דומה השיב לתובעת ביום 1.6.2008 מר קובי ברטוב, מנהל אגף תחבורה ופיתוח תשתיות בעיריית ירושלים (נספח 8 לתצהיר מר גנס). גם כאן לא ברור מה תימוכין יש במכתב זה לעמדת התובעת, ושמא ההפך הוא הנכון.
343. ביום 12.6.2008 שב ופנה מר גנס מטעם תחנת הדלק למר עמי לקס, ראש יחידת המהנדס, וביקש לדעת את לוחות הזמנים לשינויים בהסדרי התנועה (נספח 9 לתצהיר מר גנס). בתשובה השיב מר לקס בזו הלשון:
"שלב א' – הנחת מסילות בצידו הדרומי של רח' אהרונוב: שלב זה עומד להסתיים בימים הקרובים. בשלב זה הכניסה לרח' תרצה מכיוון שד' הרצל ורח' אהרונוב מבוטלת זמנית.
שלב ב' – הנחת מסילות בצידו הצפוני של רח' אהרונוב: שלב זה יחל מיד עם סיום שלב א' שלעיל. בשלב זה עדיין הכניסה לרח' תרצה מכיוון שד' הרצל ורח' אהרונוב מבוטלת זמנית.
שלב ג' – סיום הנחת המסילות בחציית רח' אהרונוב, המשך עבודות הנחת המסילות בשד' הרצל. מועד התחלה משוער: 4-6 חודשים לאחר תחילת שלב ב'. בשלב זה תוחזר הכניסה לרח' תרצה מכיוון שד' הרצל מצפון (למוניות בלבד – בפנייה ימינה) ומכיוון רח' אהרונוב בנסיעה ישר.
שלב ד' – שלב ביניים בין סיום עבודות הנחת המסילות בשד' הרצל למועד הפעלת הרכבת הקלה (ספטמבר 2010). ככל שיידוע היום, יישאר בשלב זה הנת"צ מצפון לדרום בשד' הרצל (כולל תנועת מוניות, לפיכך גם בשלב זה עדיין תתאפשר הכניסה לרח' תרצה מכיוון שד' הרצל מצפון (למוניות בלבד בפנייה ימינה).
שלב ה – הפעלת הרכבת הקלה. בשלב זה יופעלו כל הסדרי התנועה הסופיים, כולל ביטול הנת"צ מצפון לדרום בשד' הרצל. הגישה ממזרח לרח' תרצה תהיה רק בנסיעה ישר מרח' אהרונוב" (נספח 10 לתצהיר מר גנס).
344. מכתבו זה של מר לקס אף הוא מדייק בפירוט הסדר התנועה (הזמני והקבוע), זולת בפרט הבא: מהמכתב עולה שבעת כתיבתו הייתה כוונה להמשיך לאפשר, כהסדר תנועה זמני, למוניות בלבד שנסעו בשדרות הרצל מצפון לדרום, לפנות ימינה לרחוב תרצה. בפועל פנייה זו לא התאפשרה במהלך ביצוע העבודות.
345. לא סברתי שיש במכתב כדי להקים עילת תביעה לתובעת. המכתב נוסח בזהירות, וצוין במכתב כי האמור בו הוא "ככל שידוע היום". מר גנס עצמו, העד מטעם התובעת, העיד כי הבין שמשמעות המכתב היא שהאמור בו "עלול להשתנות, זו הייתה ההבנה שלי במכתב" (עמ' 1327 לפרוטוקול). ניסוח זהיר מעין זה, שכך אף התפרש על ידי מקבל המכתב, אינו בבחינת התחייבות מחייבת, המקימה עילת תביעה.
346. התובעת טענה כאילו לא הודע לה מבעוד מועד על שינויי התנועה הצפויים (פסקה 5 לתצהיר מר גנס), אך הטענה אינה מתיישבת עם ההודעות לציבור שפרסמו הנתבעות ואשר הוגשו כראיה (נספח 3 לתצהיר אינג' קרוסקין). כמו כן הטענה סותרת את עדותו של מר גנס עצמו, שאישר בהגינות בחקירתו הנגדית כי אך מחמת שגגה שלא קשורה לנתבעות לא הגישה תחנת הדלק התנגדות לתכנית הרכבת הקלה, ומכאן שידעה אודותיה, וכאמור ביטול הפנייה שמאלה – שהוא לב תביעתה של התובעת – נכלל כבר בתכנית הרכבת הקלה. כדברי מר גנס:
"ש. אתה בתור מי שעוקב אחרי נושא של רישוי ותכנון ובניה ידעת שיש תכנית להקמת רכבת קלה בירושלים
ת. באופן כללי
ש. פורסמה תכנית בניין עיר לצורך הרכבת, האם מכח הניסיון שלך אתה רוצה לעיין בתכנית כזו
ת. מן הסתם
ש. האם אתה יודע שניתן להגיש התנגדות לתכנית
ת. ידוע
ש. האם במסגרת תפקידך אתה בוחן אם נכון מבחינת סונול להגיש התנגדות לתכניות באופן כללי
ת. ידוע, זה דבר שאני עושה לעיתים
ש. האם במקרה שלנו בחנת אם נכון להתנגד לתכנית הרכבת הקלה או לפחות לאופן שבו היא הוקמה בסמוך לתחנת הדלק
ת. לא בחנתי, כי משום מה הפרסום לכוונה כזו התפספס ולא הובא לידיעתי
ש. מי היה צריך להביא את הפרסום לידיעתך
ת. אנחנו עובדים עם חברה מסוימת ששולחת לנו מעת לעת את הפרסומים, יכול להיות שעקב טעות בתקופת ההפקדה לא ראינו את הפרסום ולא יכולנו את התנגדות
ש. היה פרסום כדין של התכנית
ת. היה
ש. בגלל משהו שלכם מול חברה פרטית אתה לא ידעת ולא התנגדתם לתכנית
ת. נקרא לזה מסיבות שונות ומשונות שלא קשורות לנתבעות" (עמ' 1320 לפרוטוקול).
347. התובעת הוסיפה וטענה כאילו נגרמו לתחנת הדלק מטרדים שונים או עיכובים בבנייה, אולם טענות אלו נטענו לחלוטין בעלמא (ראו למשל הטענות הכלליות ביותר בפסקה 18 לתצהיר מר גנס; ובפסקה 18 לתצהיר מר בן הרוש), ופשיטא שלא הוכחו. ויוזכר: כמתואר, התחנה אינה נמצאת בשדרות הרצל בו בוצעו העבודות, אלא מרוחקת משדרות הרצל מרחק שבין 40-20 מטר. כמו כן, קיים בניין גדול מאד החוצץ בין תחנת הדלק לשדרות הרצל (עדות מר בן-הרוש בעמ' 1291 לפרוטוקול). לפיכך, לא הוכח שנגרמו לתחנה מטרדים בתקופת עבודות הרכבת הקלה, ולא הוכח שנגרמו עיכובים בביצוע העבודות.
348. מכיוון שכך, לא הוכחה חבותן של הנתבעות בכל הנוגע לתחנת הדלק "סמדר", ודין התביעה בת.א.26531-09-14 – להידחות. למעלה מן הצורך ייאמר שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה ואת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לעבודות הרכבת הקלה, כפי שיבואר עתה.
הטענות בעניין הנזק
349. מר מיכאל בן הרוש, ששימש כמנהל תחנת הדלק "סמדר", טען בתצהירו לעניין הנזק שנגרם מחמת השינויים בהסדרי התנועה, לאמור:
"בשל מיקומה על ציר עירוני מרכזי, אפשרה התחנה ונהנתה מגישה מצוינת של כלי רכב מסחריים גדולים העולים על 4 טון, מוניות שירות, מיניבוסים ועוד. במהלך שנת 2006 התחנה מיצבה את עצמה כתחנה מובילה בירושלים בתחום מכירת הסולר המוזל לרכבים מסחריים כאמור והייתה בעלת הסדרים עם תחנות מוניות מובילות בירושלים. בהתאם לכך, בשנים 2006-2007 מכירות הסולר בתחנה השתפרו באופן תמידי";
"הפגיעה במכירות הסולר הייתה מידית וקיצונית. מוניות, מוניות שירות ורכבים מסחריים כבדים אחרים פסקו מלהיכנס כמעט באופן מוחלט לתחנה..." (פסקאות 4, 6 לתצהיר. ההדגשות הוספו).
350. יוער כבר עתה שלא ברורים דבריו של מר בן-הרוש בנוגע למוניות שירות, שהגיעו לתחנה, כביכול, לפני השינויים בהסדרי התנועה, ופסקו מלהגיע בעקבות השינויים, שכן אין בירושלים כלל מוניות שירות.
351. המומחה מטעם התובעים חיווה דעתו לעניין נזקיה הנטענים של תחנת הדלק מחמת הירידה במכירות הסולר. המומחה הגדיר את שנת 2007 כשנת הבסיס וחישב את כמות הסולר שנמכר בתחנה בממוצע בשנה זו. לדבריו, בשנת 2007 מכרה תחנת הדלק בממוצע 151,312 קילוליטר סולר לחודש. אחר כך הפחית המומחה את כמויות הסולר שנמכרו בחודשי העבודות מכמות הסולר הממוצעת הנ"ל, וכך חישב את הירידה הנטענת בהיקף מכירת הסולר. המומחה הכפיל את הכמות שהופחתה ב"מרווח השיווק" שמסרה לו החברה בעלת תחנת הדלק, וחיווה דעתו כי המכפלה האמורה משקפת את הפסדי תחנת הדלק בשנות עבודות הרכבת הקלה.
352. גב' דנה רביב זיו, מנהלת המחלקה הכלכלית של חברת סונול (חברת האם של חברת ספרינט מוטורס שמנהלת את תחנת הדלק התובעת) הסבירה בעדותה מה משמעותו של "מרווח שיווק". לדבריה, תחנות הדלק שמופעלות על ידי ספרינט מוטורס קונות כולן דלק מחברת סונול באותו מחיר. חברת סונול קובעת מה המחיר בו יימכר הדלק בכל אחת מהתחנות, וזהו "מרווח השיווק" הנתון לתחנה, המשקף את הרווח הגולמי. "מרווח" זה משתנה מתחנה לתחנה, בהתאם לשיקוליה של סונול. ה"מרווח" עשוי להשתנות אחת לחודש או לעתים מזומנות יותר (עמ' 1286-1285 לפרוטוקול). כאמור, מומחה התובעים הכפיל את הירידה הנטענת בהיקף מכירות הסולר ב"מרווח השיווק" שקבעה לתחנה חברת סונול, חברת האם של התובעת עצמה.
353. המתודולוגיה בה נקט המומחה מעוררת קושי בכמה מובנים. כמתואר, "שנת הבסיס" הוגדרה בצורה בלתי מוסברת כשנה אחת בלבד שקדמה לביצוע העבודות. זאת, בניגוד לדברי מומחה התובעים עצמו שביחס לתביעת סוחרי יפו העיד שהנכון והמקובל הוא להשוות "שנות בסיס" המשתרעות על שלוש שנים. מומחית המדינה ציינה בהקשר זה כי "בתחשיב חוות הדעת לוקח המומחה דווקא את שנת 2007 – וזאת מבלי שניתן הסבר מדוע מדובר בשנה מייצגת, למרות שמדובר בשנה יוצאת דופן בה המכירות היו גבוהות משמעותית. על פי נתוני המכירות לשנים אלו החל מ- 7/2006 יש שינוי דרמטי בהכנסות התחנה שנמשך עד תחילת שנת 2008. לאור נתון זה, לא סביר לקחת את שנת 2007 כשנה מייצגת" (פסקה 4 לחוות דעתה של מומחית המדינה. ההדגשה במקור).
354. בנוסף, מומחית המדינה עמדה בחוות דעתה על כך שבתקופה הרלוונטית לשינויים בהסדרי התנועה מחירי הסולר בתחנה עלו בעקבות שינוי במיסוי על הסולר, וזהו ההסבר לכך שמכירות הסולר ירדו. כדבריה: התביעה "מתייחסת לירידה במכירות הסולר בלבד, ללא בנזין. הירידה במחיר הסולר בשנים אלו נובעת מהגדלת המיסוי על הסולר, דבר שגרם לקיטון בצריכת הסולר מאחר והמחירים עלו, ויותר אנשים בחרו לעבור לצריכת בנזין", "יש השפעה על המכירות מאחר ולמרות שהמס 'מגולגל' ללקוח, ככל שהמחיר של הסולר גבוה יותר, כך צריכת הסולר יורדת. כשהמחיר של הסולר נמוך, אנשים רבים העדיפו לצרוך סולר, וכשהמחיר עלה ירדה צריכת הסולר" (פסקאות 4, 6 לחוות הדעת).
355. התובעת טענה כי טענות המומחית מטעם המדינה בדבר עליית המיסוי על הסולר בתקופה הרלוונטית לא הוכחו. אולם, הטענות הוכחו מדברי מומחה התובעים עצמם, שציין בחוות דעתו כי "על פי דברי הלקוח לשינויים במס הבלו אין השפעה על הדוחות מאחר והמס 'מגולגל' ללקוח" (פסקה 1.3 לחוות דעת מומחה התובעים). כלומר מומחה התובעים אישר את שינויי המיסוי בתקופה הרלוונטית, והוא אף אישר שמחיר הסולר עלה בתקופה הרלוונטית מחמת שהמס "גולגל" ללקוח, אך הוא גרס שאין בהעלאת המחיר של הסולר כדי להשפיע על המכירות. טענה זו מוקשית ולא ניתן לקבלה. ברי שהעלאת מחירו של מוצר מביאה בשוק חופשי לירידה במכירות המוצר (למעט כשעקומות הביקוש קשיחה, סוגיה שאינה נוגעת לענייננו. ראו ע"א 6080/97 קמור רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(5) 855, בפסקה 12 לפסק-הדין (2003)). על כן, נותרת הקושיה בעינה: מדוע מומחה התובעים לא התמודד בחוות דעתו עם עליית מחירי הסולר בתחנה בתקופה הרלוונטית, ומדוע הניח שהירידה במכירות הסולר נובעת כולה מעבודות הרכבת הקלה, למרות שמחירי הסולר עלו? לשאלה זו לא ניתן מענה בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים.
356. זאת ועוד, בתקופה הרלוונטית העלתה ספרינט מוטורס את "מרווח השיווק" על מכירת סולר בתחנת "סמדר", ובה בעת הורידה את "מרווח השיווק" בתחנת דלק אחרת שלה, המצויה בגן הפעמון. ראו האישור שאישר מומחה התובעים את הנתונים האמורים (עמ' 1453 לפרוטוקול). אם התובעת בוחרת להעלות את מחיר הסולר בתחנת "סמדר", ובה בעת להוריד את מחיר הסולר בתחנת "גן הפעמון", לכאורה אין להתפלא שמכירות הסולר בתחנת "סמדר" ירדו. מכל מקום, הדבר חייב הסבר לעניין הקביעה בחוות דעתו של מומחה התובעים, שראה לייחס את מלוא הירידה במכירת הסולר בתחנת "סמדר" לעבודות הרכבת הקלה. הסבר שכזה לא ניתן.
357. התובעת צמצמה, כאמור, תביעתה למכירות הסולר ולא תבעה בגין מכירות הבנזין בתקופה הרלוונטית. התובעת טענה שמכירות הבנזין בתחנה נמשכו חרף הירידה במכירות הסולר משום שבסולר עושות שימוש מוניות ומשאיות, ואלו נוהגות לנסוע בכבישים ראשיים ומרווחים. לעומת זאת, בנזין רוכשים אנשים פרטיים, ואלו נוסעים גם בכבישים צדדיים ופנימיים יותר, דוגמת דרך הגישה שנותרה (מרחוב מגדים). דא עקא, מוניות נוסעות אף הן בכבישים צדדיים, כך שהטיעון אינו ברור.
358. כמו כן, השוואה לנתונים בנוגע לתחנת דלק אחרת של התובעת – תחנת "גן הפעמון" – מלמדת אף היא על הקושי שבטיעוני התובעת. תחנת הדלק ב"גן הפעמון" מצויה במיקום מרכזי בירושלים, הרחק מעבודות הרכבת הקלה, כשמבחינת דרכי הגישה היא מצויה ברחוב ראשי. בכל זאת, מכירות הדלק בתחנה פחתו בתקופה הרלוונטית. בחקירתה הנגדית לא ידעה העדה מטעם התובעת, גב' דנה רביב זיו, ליתן לכך הסבר:
"ש. ואם במצטבר לאורך שנים יהיה לך [ירידות במכירות] יותר מ-10% זה חשוד בעינייך?
ת. כן.
ש. תסתכלי על תחנת גן הפעמון, נ/254. אני מסתכלת על סך הכל דלקים...
...האם יש משמעות לכך שאנו רואים כבר 3 שנים ירידות ובמצטבר הרבה יותר מ-10%?
ת. אני לא מכירה את התחנה ואת נתוניה.
ש. זה חריג ירידה כזאת?
ת. קשה לי להתייחס. באופן כללי יש מקרים שזה קורה. יש תחנות שהן יותר משתנות ויש יותר קבועות. זה נורא כללי. אי אפשר כ"כ להקיש.
ש. אני מוסיפה שב-2011 סך כל מכירת דלקים ירד שוב ביותר מ-10% ל- 3,692 קילו ליטר
ת. נכון.
ש. כלומר אנו יודעים שיש תחנות שיש בהן לאורך שנים בצורה עקבית ירידה המצטברת לירידה מאד משמעותית
ת. אני לא יודעת מה היה בתחנה הזאת ולכן קשה לי להגיד נכון או לא. יתכן שהיו סיבות לירידה
ש. איזה סיבות יכולות להיות?
ת. שינויים בסביבה, בתנאי הדרך
ש. גן הפעמון הוא אזור מאד מרכזי. את ירושלמית?
ת. לא
ש. אני מציעה לך אם כן לחשוב על סיבה נוספת" (עמ' 1287-1286 לפרוטוקול).
359. מכאן ראיה נוספת לכך שמכירות דלק יכולות להשתנות מטעמים שונים, ולא ניתן לקבל את עמדת מומחה התובעים שראה לייחס את מלוא השינוי במכירות הסולר לעבודות הרכבת הקלה.
360. לפיכך, נוכח התרשמותי מחקירתו הנגדית של מומחה התובעים; נוכח הקשיים הרבים שהתגלו, כמתואר, בחוות דעתו של מומחה התובעים; משעה שלא ניתן הסבר לבחירה ב"שנת הבסיס" הבודדת שנבחרה על ידו, בחירה הסותרת את עדות המומחה ואת דרך הילוכו בתביעה הנוגעת לרחוב יפו; משעה שהוכח שבתקופה הרלוונטית חלה עלייה במחירי הסולר בתחנה, הן מחמת "גלגול" המס הן מחמת הגידול ב"מרווח השיווק", כשבמקביל בתחנת דלק אחרת של התובעת הורד "מרווח השיווק"; משעה שבחוות דעתו של מומחה התובעים לא ניתן מענה לסוגיות אלו – סברתי שיש לדחות את חוות דעתו של מומחה התובעים, ולא ניתן לקבוע על פיה ממצא שבעובדה.
361. משלא ניתן לקבוע ממצא שבעובדה על יסוד חוות הדעת מטעם התובעת, חוות דעת שנועדה להוכיח את נזקי התובעת, המסקנה המתחייבת היא שאין בפניי ראיה להוכחת הנזקים הנטענים. על כן התובעת לא הוכיחה את הנזק שנטען שנגרם לה ולא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין עבודות הרכבת הקלה לנזק הנטען. זהו טעם נוסף לדחיית התביעה בת.א.26531-09-14.
הערות טרם סיום
362. הנתבעות העלו טענת התיישנות ביחס לחלק מתקופת התביעה בת.א.29915-02-16, אולם לא ראיתי להידרש לטענה זו שכן כאמור ראיתי לדחות את התביעה כולה לגופה.
363. עוד סברתי שאין מקום שהתביעה נגד תובעים 11 ו- 18 תימחק, כבקשת התובעים לאחר שתובעים אלו לא הגיעו להעיד על תצהירם, אלא סברתי שהנכון הוא שתביעתם של תובעים אלו תידחה, כתביעות שאר התובעים, שכן אי-התייצבותם להיחקר על תצהירם מדברת בעד עצמה.
התוצאה
364. התביעות בת.א.4091-06-14, 26531-09-14, 29915-02-16 – נדחות בזאת.
365. חרף דחיית התביעות, מהטעמים שפורטו בפרק שכותרתו "חבות ללא אשם?", לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 60 ימים.