30. אם כן, משאין בענייננו מסמך בכתב, אשר מסדיר את הסכם המכר הנטען בדירה, ומשלא קמה בנסיבות דנן "זעקת הגינות" כאמור – המסקנה היא כי אין בענייננו הסכם בעל תוקף משפטי, שמכוחו רכש המשיב זכויות בדירת המערערת.
לפני סיום
31. כאמור, המערערת מוסיפה וטוענת, כי לעניין הקביעה בדבר קיומו של הסכם המכר שבעל-פה, לא היה מקום להסתמך על פניית הצדדים ליועצת הפיננסית, משזו בוצעה במסגרת הליך גישור. זאת, בשים לב להוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה "דברים שנאמרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי".
ואולם, אף אם אניח כי יש ממש בטענה זו (וראו בעניין זה: בע"מ 8579/05 פלונית נ' פלוני, פס' 4 (6.2.2006); וכן: יצחק עמית חסינות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 580-578 (2021)), הרי שאין בכך כדי להוביל להתערבותנו בממצא העובדתי שקבע בית המשפט לענייני משפחה – ואשר אושר בבית המשפט המחוזי – בדבר עצם קיומו של ההסכם בעל-פה בענייננו.
מעבר להסתמכות על פניית הצדדים ליועצת הפיננסית, קביעת הממצא העובדתי האמור הייתה כרוכה גם בהתרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט לענייני משפחה ממכלול הראיות והעדויות שנשמעו בהליך. לפיכך, ובהינתן שאין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, לא כל שכן במסגרת דיון ב"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית, פס' י"ז (23.6.2009)); וכי הכלל האמור מקבל משנה תוקף, כאשר הקביעה העובדתית הנדונה הייתה כרוכה גם בהתרשמות בלתי אמצעית מעדים (ראו, מני רבים: רע"א 2324/07 ברנס נ' לבדנסקי, פס' ז' (17.12.2007)) – הרי שלא ראיתי להתערב בקביעה העובדתית בדבר קיומו של ההסכם שבעל-פה.
סוף דבר
32. לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, במובן זה שתבוטל הקביעה שלפיה המשיב רכש 7% מהזכויות בדירה. לצד זאת, יודגש כי בשים לב לקביעה העובדתית, שלא ראיתי להתערב בה – שלפיה הצדדים הסכימו בעל-פה כי המשיב ירכוש זכויות בדירה, ולנוכח הסכמה זו העביר המשיב למערערת סכום של 126,165 ש"ח – טענות הצדדים בנושא השבת סכום זה שמורות להם.
עוד אציע, כי יבוטל חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ש"ח, שהוטל עליה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; וכן כי המשיב יישא בהוצאות המערערת בערעור דנן בסך של 10,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופט י' עמית: