פיצויים בעד נזק שאינו של ממון 13.גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.
57. בפועל, בתי המשפט נוהגים לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני במקרים חריגים בלבד [ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פס' 19 (פורסם בנבו, 18.5.1998)]: "פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני [...] נתונה לשיקול דעת בית המשפט [...] ומכאן שהיא שמורה למקרים מיוחדים"). על כך יש להוסיף שהתובעת בענייננו היא חברה בערבון מוגבל, הנהנית מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בעניין זה, קבע כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש אילן ניהול והשקעות בע"מ פ"ד מו(3) 350, 359 (1992) מבחן ברור: "כעיקרון אין מניעה לפסוק במקרה הראוי פיצויים בגין עוגמת נפש - כאמור בסעיף 13 לחוק התרופות – ואולם בענייננו הבעלים הינם חברה, וחברה, כעיקרון, אין היא סובלת מעוגמת נפש [...] במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פיצויי עוגמת נפש לחברה אדם, והוא במקום שניתן לזהות חברה ואדם".
58. לא שוכנעתי כי זהו המקרה החריג שבו יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לחברה בע"מ ולא שוכנעתי באופן מספיק שניתן לזהות את החברה עם גל ועופר ברמת ההוכחה הנדרשת. לפיכך, התביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש – נדחית.
חישוב הפיצויים
59. אשר לתמורה שקיבל הנתבע כתוצאה מההסכם נקבע שהנתבע לא חייב בסכום זה.
60. בתצהירו התייחס הנתבע, מבחינתו למעלה מן הצורך, לאפשרות שבית המשפט יקבע כי הוא חייב בשיפוי של 20% מהסכום שהתובעת שילמה ללקוחותיה, וטען כי גם במקרה שכזה – הפריזה ושגתה התובעת בחישובי השיפוי הנדרש. משקבעתי כי הנתבע אכן חייב עקרונית בשיפוי זה, יש לבחון את טענותיו לגבי סכום השיפוי.
61. טענותיו של הנתבע לגבי חישובי התובעת מתחלקות לשלוש:
א. "התובעת ונציגה [...] שוכחים לציין כי בידי התובעת נותרו סכומים משמעותיים שלא הושבו כלל לזוגות ואשר יש להפחיתם מהעלויות האמיתיות של התובעת על מנת שהח"מ לא ישלם כפל פיצוי" (סעיף 21 לתצהיר נתבע).
ב. ישנם זוגות אשר הגיעו להסכם עם התובעת לקבל ממנה הנחה בהליך פונדקאות במדינות אחרות, בסך הפיצוי שהגיע להם. לפי הנתבע "ברי כי במקרה כזה אין כל זכות לתובעת לחייב את הח"מ בסכומים כלשהם שכן שום סכום לא הושב לזוגות אלו, וראו בעניין זה את הוראות סעיף 6.1. להסכם הקובע")תצהיר נתבע סעיף 20).
ג. ישנו זוג אחד, בשם " ע + צ", שההסכם פשרה שלהם לא צורף (אך אסמכתא של ההעברה – כן).
אדון בשלושת סוגי הטענות לפי סדר הצגתן:
62. אשר לסוג הראשון של הטענות, בשל חוסר הבהירות בהצגתה של הטענה, אדגים אותה מספרית באמצעות הזוג " א + י" ("להלן בסעיף זה-"הלקוחות"): לפי הסכם הפשרה (נספח 24 לתצהיר התביעה), עד לחתימה על הסכם הפשרה העבירו הלקוחות לתובעת סך של 38,900$. התובעת בהסכם פשרה התחייבה להשיב מתוך סכום זה, 31,900$, תוך 10 ימים. את יתרת הסכום, כ- 7000$, התובעת התחייבה לנסות ולמצות את זכויות הלקוחות בדרום אפריקה, ובמידה שתקבל כתוצאה מההליכים המשפטיים שם החזר כספי, תעביר אותו ללקוחות בניכוי סכום שיגלם את ההוצאות המשפטיות. ככל שיעלה סכום זה על אותם 7,000$, יישאר ההפרש אצל התובעת.
לאחר הצגה זו, אשוב ואציג את טענת הנתבע: לטענתו, כ-7,000$ "נשארו" אצל התובעת, ולכן מהסכום 31,000$ יש לנכות כ-7,000$, וממה שיישאר (24,900$), יש לזקוף לחובתו 20%.
63. ובכן, לא ניתן לקבל טענה זו. מהתיאור לעיל ברור כי אותם 7,000$ לא "נשארו" בקופת התובעת והיא ניסתה לצמצם את הנזק באמצעותם כמה שניתן, או לחילופין, אותם 7,000$ כלל לא היו בחזקת התובעת, אלא זו העבירה אותם ישירות לליאן. הטענה של הנתבע לפיה הם נשארו בקופת התובעת ולכן יש להוריד מהסכום שהתובעת שילמה 7,000$ בזכות עבודת המשא ומתן הטובה שלה עצמה (ובכך – יצא שכרה בהפסדה), נגועה בחוסר ענייניות או הבנה.
האמת היא שהתובעת באמצעות משא ומתן הצליחה לקזז מסכום הפיצוי 7,000 דולר, אותם היא לא הכניסה, וביושר, לחישוב שעשתה כשחישבה את סכום התביעה. ודאי שאין מקום להענישה על כך.
על כן וכאמור, טענה זו, שחוזרת על עצמה (במספרים אחרים) גם לגבי הלקוחות: "ג + ב", "ד + פ", " א + ב", "ר" ו-"ד + ח" –לא מתקבלת, התובעת ביססה את ההיגיון מאחורי הסכום אותו דרשה, והוכיחה אותו באמצעות אסמכתאות וצילומי הסכמים.
64. אשר לסוג השני של הטענות, בשל הסכם הפשרה לתובעת נגרם חסרון-כיס, אין נפקא מינה אם חסרון זה בא לידי ביטוי בהכנסות נמוכות או הוצאות גבוהות, ההסכם בין הצדדים לתביעה זו קובע כי "פלוני ישא ב-20% מכל סכום שנפסק או שהוסכם על תשלומו" (משמע הצדדים הסכימו מראש ובאופן ברור על הבסיס המחייב והקובע של השיפוי – הוא הבסיס של סכומי הפשרה בהסכמי הפשרה שעשתה התובעת עם לקוחותיה, ולכן כל בסיס אחר כלל אינו רלוונטי), ובכן, התשלום במקרה זה היה הנחה בשירותים אחרים, שניתן בקלות, כפי שהתובעת עשתה, להמיר לערכי כסף.
אם לנתבע היו טענות ענייניות וחשבונאיות בנוגע לחישוב שהתובעת עשתה, מן הראוי שהיה מעלה אותן ומסביר ומפרט אותן. אך במקום זאת הוא בחר לעצום את עיניו לעובדה הברורה שתשלום יכול שיהיה בהוצאה אקטיבית או בהנחה על הכנסה.
65. אשר לטענה של הנתבע שלא צורף ההסכם של הלקוחות "ע + צ". הנתבע צודק חלקית, רק העמוד האחרון של ההסכם צורף (שכולל גם חתימות של כל הצדדים) (נספח 23 לתצהיר תובעים), לצד האסמכתאות לשתי העברות בנקאיות על סך 24,000$ ו12,000$ צורפו.
לדעתי, אין סיבה להעניש את התובעת על סך של 7,200$ בשל העובדה שצילומי הסכם שהוכח במאזן ההסתברויות שקיימים, לא צורפו לתביעה. ההכרעה הייתה שונה במידה והיה מדובר בטעות שחוזרת על עצמה, או שלא היו מצורפות האסמכתאות, אך אין כך הדבר.
דין טענה זו להידחות גם כן.
66. טענה נוספת של בא כוח הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בתמליל ההוכחות בעמ' 32-36, היא שהנזק של התובעת הוא 150,000 דולר, ומשכך יש לפסוק לכל היותר 30,000 דולר לחובתו של הנתבע:
עו"ד פרס: 40,000 דולר, אני אלך איתך, עם השיטה שלך. 40,000 דולר קיבלת מהלקוח?
העד, מר להק סבה: נכון.
עו"ד פרס: 30 החזרות לו.
העד, מר להק סבה: נכון.
עו"ד פרס: יופי. נשארת עם 10?
העד, מר להק סבה: נכון.
עו"ד פרס: הוצאת החוצה 20?
העד, מר להק סבה: נכון.
עו"ד פרס: אתה במינוס 10?
העד, מר להק סבה: נכון
עו"ד פרס: יופי. הנזק שלך להליך הוא מינוס 10, תכפיל ב-15.
על טענה זו השיב העד נכוחה, ואני מאמץ את עדותו:
העד, מר להק סבה: אבל אני אסביר. 1. ההסכם לא אומר שאני אומר 20% מהנזק, אלא 20% מההשבה ללקוח. ב. היה לי פה הוצאות רבות מאוד בתוך התהליך, לי כחברה. כולל הקמת המסלול וכל ליווי האנשים והפעלתי חברה עם 4-5 אנשים במשך שנה על התהליך הזה, זה הוצאות מן הסתם. ג. הלוואי והוא היה נמצא שם, כדי לנהל איתי את התהליך.
ואכן, לשון ההסכם משתמשת בדיבור "מכל סכום שנפסק או שהוסכם שישולם על ידי החברה" (הדגשה לא במקור, סעיף 6.1 להסכם). החברה לא צריכה להראות את הנזק שלה, אלא את הסכום ששילמה. כאמור, החברה הצליחה להוכיח באמצעות אסמכתאות ובצמוד להסכמי הפשרה והשיפוי, שהסכום אותו דרשה הוא 20% מהסכום אותו שילמה. ומנגד – הנתבע לא הביא ראיות נסתרות משלו, על כך ששילמה סכום אחר, אלא הטיל דופי בסכום אותו דרשה, אך היא כאמור – הוכיחה אותו במאזן ההסתברויות.
67. על כל האמור, תחשיב התובעת לחישוב השיפוי שהנתבע מחויב לשלם לה, בסך של 20% מסכום הפיצויים ששילמה ללקוחותיה, מתקבל. הנתבע ישלם במסגרת שיפוי זה סך של 366,045 ₪ (361,151 ₪ + 4,894 ₪), באופן משוערך.
68. בנוסף בהתאם לסעיף 6.3 להסכם ולפי האסמכתאות שהתובעת הציגה בנספח 27 לתצהיר של עד התביעה, יש לחייב את הנתבע בחלקו בהוצאות המשפטיות בסך של 4,894 ש"ח נכון למועד התביעה.
סיכום
69. התביעה מתקבלת בחלקה, ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
1. סך של 366,045 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (10.2.2019) ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 40,000 ש"ח (בגין שכ"ט עו"ד), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 25,000 ש"ח בעבור מכלול הוצאות משפט (כולל גם אגרות ששולמו והוצאות עדת התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
המזכירות מתבקשת לשלוח פס"ד זה לצדדים ולסגור את התיק.