7. לגישתי, התמונה העובדתית הינה שהמנוחה התקשרה בהסכם להעברה מיידית, במתנה, של זכויותיה בנכס בכפוף לכך שתוכל להמשיך ולהתגורר בו עד לתום אריכות ימיה. כך גם נעשה בפועל – הזכויות הועברו ונרשמו והמנוחה התגוררה בנכס, עד לפטירתה, בלא כל תשלום (ומסכים אני עם חברי השופט ע' גרוסקופף כי לאופן בו נהגו הצדדים בפועל שמורה חשיבות להסקת תוכן ההסכם האמיתי).
משזה ההסכם שנעשה בין הצדדים, אין הוא מנוגד להוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה.
8. לפני סיום אבקש לציין ששותף אני לחוסר הנחת ממה שמגדירה חברתי, בפסקה 7 לחוות דעתה, כ-"נסיבות יוצאות הדופן שאפפו את כריתת הסכם המכר", לרבות מעורבותו של רונן בהעברת כל חסכונותיה של המנוחה למערערת (יותר משנה קודם לכריתת הסכם המכר), ובהוצאת צו ירושה לאחותה של המנוחה תוך התעלמות מאח נוסף שהיה באותה העת בחיים.
גם המצב בו העדות המרכזית (אם כי לא היחידה) עליה נסמך בית המשפט קמא לקביעת רצונה של המנוחה בזמן אמת, הינה עדותו של עו"ד ברדוגו, מי שהיה עורך דינו של רונן, אשר עצתו המשפטית (המוטעית) היא שהביאה לכריתת עסקת המכר (עסקה שהוא שעיצב אותה), ואשר היה מעורב בהגשת תצהירים לרשויות על הסכם למראית עין, מעורר חוסר נוחות.
אין ספק שטוב ייעשו צדדים ועורכי-דין, כאשר על הפרק עסקת מתנה מהסוג הנדון, אם ינהגו ביתר זהירות, וראוי שבתי המשפט יקפידו בבחינתן של עסקאות מתנה מסוג זה.
ברם, משהחליט בית המשפט קמא לסמוך את הכרעתו על עדותו של עו"ד ברדוגו, ומשקבע את קביעותיו שבעובדה לעניין כשירותה של המנוחה, הבנתה את העסקה בה התקשרה, רצונה של המנוחה להעניק במתנה את הנכס למערערת והעדר כל עושק או ניצול של המנוחה על ידי המערערת ומשפחתה, מתגבשת תשתית עובדתית אשר אינה מאפשרת לתת ביטוי לתחושות אי הנוחות דלעיל.
9. התוצאה היא שגם לדעתי דין הערעור להתקבל.
ש ו פ ט
הוחלט ברוב דעות השופטים ע' גרוסקופף ו- י' כשר, כנגד דעתה החולקת של השופטת ג' כנפי-שטייניץ, לקבל את הערעור, ולהורות כאמור בפסקאות 25 – 26 לחוות דעתו של השופט גרוסקופף.
ניתן היום, ג' בחשון התשפ"ד (18.10.2023).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט