תיק אזרחי (תל אביב) 40568-01-23 אלון גולדשטיין ו-22 אח' נ' אם.אייץ.אר ניהול השקעות בע"מ - חלק 3

(1)   הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שאחד השותפים הוא דרך קבע לא שפוי בדעתו; בקשה זו תבוא מאת מי שזכאי לטעון לאותו שותף או מאת אחד השותפים האחרים;

(2)   אחד השותפים, שאיננו המבקש, נעשה מטעם אחר נטול כושר דרך קבע למלא את המוטל עליו לפי הסכם השותפות;

(3)   אחד השותפים, שאיננו המבקש, אשם בהתנהגות שלפי דעת בית המשפט, בהתחשב במהות עסקי השותפות, עלולה להשפיע לרעה על ניהול עסקיה;

(4)   אחד השותפים, שאיננו המבקש, מפר במזיד או דרך קבע את הסכם השותפות, או מתנהג בענינים אחרים הנוגעים לשותפות בדרך שאין לשותפים אחרים אפשרות מעשית סבירה להמשיך עמו בניהול עסקי השותפות;

(5)   אי אפשר עוד לנהל את עסקי השותפות אלא בהפסד;

(6)   כל אימת שנוצרו נסיבות העושות, לדעת בית המשפט, את פירוק השותפות למעשה של צדק ויושר".

80. בקשת הפירוק שבכותרת הוגשה, כאמור, בהתבסס על עילות הפירוק הקבועות בסעיפים 45(4) ו-45(6) לפקודה.
81. עילת הפירוק הקבועה בסעיף 45(4) לפקודה ניתנת, למעשה, לפיצול לשתי עילות שדי בהתקיימות כל אחת מהן בנפרד כדי שתקום עילה לפירוקה של השותפות. האחת, הפרת הסכם השותפות במזיד או דרך קבע; והשניה, התנהגות בעניינים אחרים, מלבד הפרת ההסכם, בדרך שאין אפשרות מעשית סבירה להמשיך עם אותו שותף את עסקי השותפות (דוד פרנקל וצבי פרנקל, דיני השותפות בישראל, מהדורה שלישית מורחבת 2020, 256-258 (להלן: "פרנקל, דיני השותפות בישראל").
82. עילת הפירוק לפי סעיף 45(6) לפקודה היא עילה שיורית המסורה כולה לשיקול דעתו של בית המשפט. למרות היותה עילה שיורית היא מהווה עילה עצמאית אשר אין לפרשה בכפיפות לעילות האחרות.  עילת פירוק מטעמי "צדק ויושר" קבועה גם ביחס לפירוק חברות ועמותות מה שמאפשר להקיף מההלכות שנפסקו לגבי בדיני החברות ובדיני העמותות גם לעניין שותפויות (פרנקל, דיני השותפות בישראל, (להלן: "פרנקל") עמ' 259 - 262).  נסיבות "העושות, לדעת בית המשפט, את פירוק השותפות למעשה של צדק ויושר" עשויות לכלול פעולה של מי מהשותפים בשותפות כבתוך שלו ללא התחשבות בזכויותיהם של שותפים אחרים, אובדן אמון בין השותפים או סירוב שותף להגיש חשבונות לשותפים אחרים (פרנקל, עמ' 259-262).
83. MHR אינה חולקת על התשתית העובדתית הבסיסית עליה נסמכת בקשת הפירוק בכל הנוגע להעברות הכספים ולזכויות בנכס. טיעוניה נחלקים לשלוש קטגוריות: האחת - מניעה משפטית מצד המבקשים להגיש את ההליך שבכותרת; השניה - המבקשים לא ביססו טענותיהם לאובדן אמון בה; השלישית - כי אין מקום לתת סעד דרסטי של פירוק השותפות המוגבלת, שאינו הולם את אינטרס של המבקשים, השותפים המוגבלים האחרים והמשיבה.
84. טענת המניעה המשפטית שבפי המשיבה נסמכת על הוראת סעיף 9.2 להסכם השותפות שכותרתו "פירוק", הקובע כי "השותפות המוגבלת תפורק אך ורק בקרות אחד מן המקרים הבאים: אם יוחלט על ידי השותף הכללי לפרק את השותפות בהסכמת רוב רגיל של השותפים המוגבלים (סעיף 9.2.1 להסכם); אם יינתן צו, או תתקבל החלטה, בני תוקף משפטי מחייב, בדבר פירוק השותף הכללי, פרט לפירוק למטרת מיזוג עם חברה אחרת או ארגון מחדש של השותף הכללי (סעיף 9.2.2 להסכם); אם ימונה כונס נכסים כללי על כל נכסי השותף הכללי באופן שיקנה לכונס הנכסים שליטה על עסקי השותף הכללי (סעיף 9.2.23 להסכם); או אם יוכרז השותף הכללי כחדל פירעון (סעיף 9.2.4 להסכם).
85. טענה זו נבחנה כטענת סף ונדחתה בהחלטה מיום 21.3.2023 במסגרתה הודגשה ההבחנה שבין ההסדרים בפקודת השותפויות שעניינם פירוק על ידי השותפים לבין פירוק על ידי בית המשפט, שעל סמכותו, סברתי, אין להתנות. ביחס לאפשרות להתנות על הזכות לנקוט בהליך נקבע כי אף אם זו אפשרית, ממילא "....הסכם השותפות בענייננו אינו שולל את כוחם של השותפים לפנות לבית המשפט...".
86. בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה מיום 21.3.2023 נדחתה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט ד' מינץ) בהחלטתו מיום 25.6.2023 (רשות ערעור אזרחי 3848/23). במסגרת ההחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור ציין בית המשפט כי מוקשית בעיניו טענת המבקשות לפיה ניתן להתנות על הוראות סעיף 45 לפקודה ולשלול את סמכותו של בית המשפט להורות על פירוק השותפות, או לשלול את זכותו של שותף לפנות לבית המשפט בבקשה כי יפעיל סמכותו (פסקה 6 להחלטה).  גם אם הדברים נאמרו כהערת אגב, מבלי שיש בהם הכרעה סופית ומחייבת, אני סבורה כי יש לאמצם.
87. המשיבה עומדת על הטענה כי השימוש במילים "אך ורק" בסעיף 9.2 להסכם השותפות מבטא כוונה של הצדדים לשלול את כוחם של השותפים לפנות לבית המשפט והיא מפנה לפסיקה בה נקבע, על דרך האגב, כי "...ספק בעיני אם אכן בנסיבות העניין עומדות למבקשות הזכות לבקש את פירוק השיתוף על ידי בית המשפט, שעה שוויתרו על הזכות הזו בהסכם השותפים" (המרצת פתיחה 48408-12-18 ברך משה בערעור לפי חוק הנכים נ' נחלת אשר (נבו, 17.2.2019), פס' 45).
88. לאחר ששבתי ובחנתי את הדברים נותרתי בדעתי כי דין טענתה זו של המשיבה להידחות, זאת על יסוד אותם הטעמים אותם פירטתי במסגרת ההחלטה מיום 21.3.2023 אחזור על עיקרי הדברים בתמצית.
89. פקודת השותפויות מבחינה בין פירוק שותפות על פי הודעת אחד השותפים או על ידי שותף על פי הוראות ההסכם בין השותפים או בקרות אירוע מהאירועים המנויים בסעיפים 42-44 לפקודה, לבין פירוק השותפות על ידי בית המשפט, בהתקיים איזו מעילות הפירוק המנויה בסעיף 45 לפקודת השותפויות.
90. כאשר מדובר בפירוק השותפות על פי הודעת אחד השותפים, הודעת השותף היא היוצרת את מעשה הפירוק. מנגד, כאשר מדובר בפירוק שותפות על ידי בית המשפט, מכוח סעיף 45 לפקודת השותפויות, פסק הדין המורה על פירוק השותפות הוא היוצר את פירוק השותפות.
91. על הבחנה זו בין מסלולי הפירוק עמד בית המשפט העליון בפסק דינו בעניין רשות ערעור אזרחי 8521/09 עו"ד בירן נ' עו"ד עו"ד הרמולין (נבו, 2.10.2014), שם נקבע, בפסקה 24 לפסק הדין כי :

"....פקודת השותפויות, כמו האקט האנגלי, מבחינה בין עילות לפירוק מכוח הדין, שבהסתמך עליהן יכול כל שותף להביא לפירוק השותפויות (כגון העילות המנויות בסעיפים: 41-44 לפקודה), לבין עילות, אשר בהסתמך עליהן רשאי בית המשפט, על פי בקשת שותף, לצוות על פירוק השותפות.  בעוד שבעילות מהסוג הראשון - אופיו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בעקבות תביעה המונחת לפתחו הוא הצהרתי גרידא, הרי שפסק דין שניתן על ידי בית המשפט, על פי שיקול דעתו, מכוח עילות מן הסוג השני - הוא קונסטיטוטיבי והוא שיוצר את פירוק השותפות...." (ההדגשות במקור.  ס.י.).

92. הוראות פקודת השותפויות בדבר פירוק שותפות מתמקדות כולן ביחסים הפנימיים שבין השותפים, הן באשר לעילות הפירוק והן באשר להליך הפירוק. אלא שבעוד שעל פי קבוצת העילות הראשונה (המנויות בסעיפים 41-44 לפקודה), יכול כל שותף להביא לפירוק השותפות, על פי קבוצת העילות השניה, בית המשפט הוא המוסמך לצוות על פירוק השותפות.
93. הבחנה זו גוזרת לטעמי הבחנה אף ביחס לאפשרות להתנות על הוראות כל אחד מהסעיפים.
94. בעוד שבכל הנוגע לזכויות ולחובות ההדדיות של השותפים, בין אם הוגדרו הם בפקודת השותפויות ובין אם נקבעו בהסכם, קיימת לשותפים אפשרות להסדיר את מערכת היחסים הפנימית שביניהם כראות עיניהם ואף לשנותה, בהסכמת כל השותפים (סעיף 30 לפקודת השותפויות), אין חופש זה מתיר להם להתנות על סמכות הנתונה לבית המשפט, שכן זו חיצונית למערכת היחסים שבין השותפים.
95. לשון הפקודה תומכת אף היא בהבחנה זו. כך, בפקודת השותפויות נקבע במפורש כי השותפים רשאים להתנות על הוראות הפירוק הקבועות בסעיפים 41-43 לפקודה, אשר הסמכות להפעילן נתונה לשותפים, והן כולן כפופות, כעולה במפורש מלשון סעיפים אלו, להסכמה אחרת שבין השותפים.  היינו, מקום בו הכוח בידי השותפים לפרק את השותפות רשאים הם להגביל את כוחם זה (יצוין כי הגם שהסמכות להפעיל את עילת הפירוק הקבועה בסעיף 44 לפקודת השותפויות נתונה לשותפים, אין הסעיף מתיר להכפיפה להסכמה אחרת בין השותפים, זאת מן הטעם שאין בהסכמת השותפים להכשיר מעשה אסור).
96. הסמכות להורות על פירוק השותפות על פי העילות המפורטות בסעיף 45 לפקודת השותפויות, לעומת זאת, נתונה כאמור לבית המשפט ולא לשותפים ואין בכוחם של הצדדים להתנות על סמכות זאת. גם לכך תימוכין בלשון הסעיף, אשר בשונה מהוראות סעיפים 41-42, אינו כולל הוראת מפורשת בדבר יכולתם של השותפים להתנות על האמור בסעיף, בבחינת "מכלל הן אתה שומע לאו".
97. הסכם השותפות בענייננו אף אינו כולל הגבלה מפורשת על האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק השותפות ולטעמי אין די במילים "אך ורק" הכלולות בסעיף להצביע על כוונה מפורשת של הצדדים להגביל את זכותם לפנות לערכאות ולשלול את זכותם לפנות לערכאות בנסיבות בהן הם סבורים כי השותף הכללי פועל בניגוד להסכם השותפות או מפרק את חובותיו כלפיהם.
98. לאור האמור לעיל לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה לפיה די בהוראת סעיף 9.2 להסכם השותפים כדי להביא לדחיית הבקשה.
99. אף לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה לפיה בירור הבקשה בהליך לפי תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, חלף הגשת תביעה אזרחית כדין, שפגע פגיעה קשה בזכותן של המשיבות לגישה לערכאות. מעבר לכך שטענה זו הועלתה על ידי המשיבות רק במסגרת סיכומיהן והן לא העלו טענה זו בשלבים מוקדמים יותר בהליך, הרי שגם לגופם של דברים איני סבורה כי נגרעה זכות מזכויותיהם בדרך בירור הבקשה.  למשיבה ניתנה הזדמנות להגיש מסמכים נוספים גם לאחר הגשת תשובתה לבקשה ואף לאחר חקירת המצהירים מטעמה (אותם אכן הגישה), ניתנה לה אפשרות לחקור את המצהירה מטעם המבקשים, המצהירים מטעמם נחקרו באריכות על תצהיריהם והם סיכמו טענותיהם בכתב ובאריכות.
100. בכל הנוגע לשאלה האם עלה בידי המבקשים לבסס את עילות הפירוק הנטענות, אקדים ואציין כי המשיבה בטענותיה ניסתה לכרוך את הסכסוך שבין הצדדים עם הסכסוך שבין המשיבה לבין השותף הגרמני, אלא שבכל הנוגע לעילות הפירוק הנטענות, אין לכך כל בסיס. טענות המבקשים מתמקדות במישור היחסים שבינם, כשותפים מוגבלים בשותפות המוגבלת, לבין המשיבה כשותף הכללי בה.  טענות המבקשים כלל אינן עוסקות בכספי מכירת הנכס או בנעשה בשותפות הגרמנית או בחברה ההולנדית בה מחזיקה השותפות המוגבלת במניות עקיבה, אלא בכספי ההשקעה שאין חולק שהגיעו לכיסה של המשיבה, כבר מיומה הראשון של ההשקעה או לכספים שלא ניתן הסבר לשימושים שנעשו בהם.
101. בכל הנוגע לפן הכספי מפנה MHR בטענותיה לתיבה "דמי הצלחה של השותף הכללי" שבסעיף 5.2 להסכם השותפות. סעיף זה, שכותרתו "הוצאות שיכוסו על ידי השותפות" מורה כי "השותפות תישא בכל ההוצאות הקרות לפעילותה, לרבות: עלויות הקמתה של השותפות, שכר טרחה, הוצאות ותשלומים הקשורים לרכישה, החזקה ומכירה של ההשקעות (באין אם העסקה יצאה לפועל ובין אם לאו) לרבות הוצאות בגין בדיקת נאותות של ההשקעות, דמי הצלחה של השותף הכללי, הוצאות נסיעה לרבות טיסות, דמי תיווך וברוקרים, שירותי בנקאות מסחרית ובנקאות להשקעות, שירותי נאמנות וחיתום, מיסים אגרות ותשלומים ממשלתיים אחרים, רואי חשבון וביקורת, עורכי דין, הוצאות מימון, הוצאות הקשורות לתביעות ואיומי תביעות, כולל הוצאות שיפוי וביטוח, וכל הוצאה אחרת אשר ניתן לזקוף אותה לפעילות השותפות.  השותפות תשפה את השותף הכללי והגופים הקשורים אליו בגין הוצאות כאמור לעיל שנעשו על ידם בשם השותפות ועבורה".
102. אין מחלוקת כי מהות התשלום כמו גם שיעור דמי ההצלחה לא נזכרים בהסכם השותפות ו-MHR אף אינה מפנה למסמך כלשהו המלמד על התקשרות בין השותפות המוגבלת לבין גורם כלשהו, לרבות MHR עצמה, או בין המשיבה לבין המבקשים, המגדיר מהי "הצלחה" ומהם "דמי הצלחה" או כיצד הם מחושבים. מר יגיל מנוביץ' טען בעדותו כי "מגיע לנו דמי תיווך על העסקה שעשינו, הבאנו את הכסף, מגיע לנו, הבאנו את המשקיע מגיע לנו דמי תיווך (עמ' 296, שורות 19-20) ואולם לשיעור דמי התיווך המגיעים למשיבה לטענתה אין כאמור זכר בהסכם השותפות או במסמך אחר אף לא על דרך הפניה "למקובל בתחום".  מדברים אלה עולה כי דמי ההצלחה, המכונים גם 'דמי תיווך', לא היו ידועים מראש וממילא אף לא מוסכמים מראש וכי שיעורם נקבע על ידי המשיבה עצמה, גם אם לעמדתה, בהתאם לאמות מידה מקובלות בתחום.
103. בכל הנוגע לחלקה בנכס טוענת MHR כי משהתחייבה לספק לשותפים המוגבלים זכויות בנכס בשיעור של 50%, ועשתה כן, אין כל חשיבות לשאלה האם עלה בידה להשיג לעצמה זכויות נוספות. וכניסוחו של מר חרמון בעדותו: "...אז אני אומר עניין עסקי ביננו לבין השותף שלנו, לא קשור למשקיעים בכלל, אתה שואל מה השיקולים שלו להסכים או לא להסכים? מה זה קשור? שאלה לא רלוונטית זו התשובה שלי".
104. סעיף 29 לפקודת השותפויות, שכותרתו "חובת שותף כלפי רעהו", קובע כי "חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות".
105. מבנה היחסים בין השותף הכללי לשותף המוגבל בשותפות המוגבלת, במסגרתה השותפים המוגבלים מכניסים לשותפות בשעת ההתקשרות מהונם בעוד הכוח לחייב את השותפות ולנהל את ענייניה נתון רק לשותף הכללי, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב של השותף הכללי כלפי השותפים המוגבלים. חובות אלה מהוות את התשתית ליחסי שותפות הוגנים.
106. המבנה הכללי של חובת האמון ניצב על שתי רגליים: איסור ניגוד עניינים וחובת גילוי מלא. שני הכללים יוצרים יחדיו משטר משפטי מניעתי, כאשר איסור ניגוד העניינים מתמודד עם העדפת-העצמי של האמונאי וחובת הגילוי המלא מתמודדת עם בעיית המידע החלקי (עמיר ליכט, דיני אמונאות: חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי, התשע"ג - 2013, עמ' 67).
107. מחקירת המצהירים מטעם המשיבה עולה כאמור בבירור כי שיעור דמי ההצלחה לא נקבע מראש בעת ההתקשרות עם המבקשים בהסכם השותפות. משמעות הדבר היא כי המשיבה פעלה בניגוד אינטרסים כאשר את "המו"מ" לגבי גובה דמי ההצלחה היא ניהלה, למעשה, עם עצמה וכתוצאה מכך הייתה זו היא שקבעה את שיעורם של דמי ההצלחה או דמי התיווך המשולמים לה.  בכך פעלה המשיבה בניגוד עניינים אף אם בהסכם צוין כי דמי ההצלחה משולמים לשותף הכללי ואף אם היה על המבקשים להבין כי דמי הצלחה אלה, המפורטים בסעיף 5.2 להסכם, משולמים לשותף הכללי במובחן מה-10% המשולמים להם מתוך הרווח שעתיד היה לצמוח לשותפות לעת מכירת הנכס.
108. בנוסף, המשיבה הפרה את חובת הגילוי החלה עליה הן לאור לשונו המפורשת של סעיף 29 לפקודת השותפויות והן לנוכח קיומם של חובות אמון כאמור. מחומר הראיות שבפניי עולה כי המשיבה לא הציגה לשותפים המוגבלים מידע מלא ומהימן אודות השימוש שנעשה בכספי השותפים והותירה בידיה כספים בשיעור העולה משמעותית על השיעורים שנקבעו בהסכם (אף מעבר ל"דמי ההצלחה לשותף הכללי" ששיעורם כאמור, לא פורט), תוך ניצול יתרונה במידע ובכוח הניהול.  הסבריה הדחוקים, ולעיתים סותרים, לאותן פעולות, בהסתמך על הוראה חוזית עמומה, רחוקים מלשקף את חובתה למסור ואת זכות השותפים המוגבלים לקבל "חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות" כהוראת סעיף 29 לפקודת השותפויות.
109. כך, בין היתר, דוחותיה הכספיים של השותפות, לא שיקפו את עמלות התיווך ששולמו לשותף הכללי (ולשותפו הגרמני) בסכום של 457,905 אירו כל אחד, עמלות שלא נזכרו במפורש בהסכם השותפות או במצגת שהוצגה למשקיעים ככאלה שמשולמות למשיבה.  יתר על כן, סכומים אלה שולמו למשיבה מהשותפות הגרמנית (שכלל אינה צד להסכם השותפות) באופן שאפשר למשיבה שלא לתת ביטוי ישיר לסכומים אלה בדוחותיה הכספיים של השותפות המוגבלת.
110. בנוסף, לא ניתן למשקיעים הסבר או פירוט ביחס לפער, שאין מחלוקת על קיומו, בין הסכומים שהושקעו על ידי השותפים המוגבלים לבין הסכום שהועבר לשותפות הגרמנית. בהתייחס לפער זה ציין מר יגיל מנוביץ' בעדותו "אני לא יודע, שובל יענה לו בוודאות על זה, יש מצב שהכסף הזה נלקח ושולם אחר כך לפטריק בגרמניה כי הוא שילם מס רכישה, זה הכל עניינים חשבוניים, כל העניינים האלה ניתן לבדוק, זו עבודה אבל אפשר לבדוק אותם, אבל זה שהכסף פה זה לא אומר שזה היעד הסופי שלו פה" (עמ' 292, שורות 3-7 לפרוטוקול הדיון מיום 16.1.2024).  מעדות זו ניתן ללמוד כי חרף טענת המשיבה לשקיפות, לא נמסר, לא בזמן אמת אף לא לאחר הגשת הבקשה, פירוט השימושים שנעשו בכספי ההשקעה במלואם.  עוד יצוין בהקשר זה כי חרף ההזדמנות שניתנה למשיבה להמציא את העתק כל החשבוניות שהוציאה לשותפות המוגבלות בגין העסקה, החשבוניות שהוגשו על ידה ביום 31.1.2024 היו כולן חשבוניות שהוציאה לחברה ההולנדית ואשר אין באף אחת מהן כל אינדיקציה לכך שהן הופקו בקשר עם השותפות המוגבלת דנן.  יתר על כן, מהחשבוניות שצורפו אף לא ניתן ללמוד את מהות התשלום באשר בכולן, ללא יוצא מן הכלל, נכתב בתיאור התשלום "Granting and the negotiation of credit and guarantees".  משמעות הדבר היא כי אף בגדרו של ההליך וחרף הטענות שהועלו על ידי המבקשים בעניין זה, לא ניתן למשקיעים הסבר או פירוט ביחס לפער בין הסכומים שהושקעו על ידי השותפים המוגבלים לבין הסכום שהועבר לשותפות הגרמנית.
111. גם בהסתרת העובדה כי המשיבה היא בעלת 25% ממניות העקיבה D הפרה המשיבה את חובתה למסור למבקשים מידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות. כאמור, במצגת שהוצגה למשקיעים עובר לביצוע ההשקעה בשותפות צוין כי תמורת ההון הנדרש לצורך רכישת הנכס (25% מעלות הנכס, כאשר יתרת הסכום תמומן באמצעות מימון בנקאי) תקבל השותפות המוגבלת 50% בזכויות בנכס בעוד "50% הנותרים נשארים בידי שותף מקומי האחראי על תחזוקה שוטפת של הנכס".  מהמסמכים שצורפו לבקשת הפירוק ולא נסתרו עולה כי מניות העקיבה D הוקצו לשותף הכללי עוד ביום 5.4.2017 שעה שהמבקשת גייסה משקיעים לשותפות המוגבלת גם לאחר מועד זה, זאת, בין היתר, בהסתמך על המצג לפיו 50% בנכס נתונים לשותף המקומי, מבלי לעדכן את המצגת ומבלי להזכיר כי למשיבה אינטרס ישיר, זהה במעמד, לאינטרס המבקשים.
112. העובדה שהקצאת מניות העקיבה למשיבה לא גרעה מחלקה של השותפות המוגבלת ברווחים שצמחו ממכירת הנכס או יצרה זהות אינטרסים בין המבקשים לבין המשיבה, אינה מעלה ואינה מורידה. על השותף המוגבל מוטלת החובה למסור לשותפים המוגבלים מידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות ומידע זה כולל גם מידע בנוגע למבנה ההשקעות שמבצעת השותפות ובפרט אם לשותף הכללי אינטרס אישי בעסקה.
113. על יסוד האמור לעיל אני סבורה כי עלה בידי המבקשים להוכיח כי המשיבה הפרה את חובותיה כלפי השותפים המוגבלים באופן שהביא לאובדן אמון מוחלט שלהם במשיבה וכי בנסיבות אלה אין מקום לכפות על המבקשים את המשך קשרי השותפות עם המשיבה ומתקיימת עילה לפירוק החברה בהתאם להוראת סעיף 45(6) לפקודת השותפויות. ודוק, אבדן האמון אינו נובע מקיומה של מחלוקת אודות זכותה של המשיבה לגבות סכומים כאלה או אחרים.  אבדן האמון נובע מכך שהמשיבה הפרה את חובתה לפי סעיף 29 לפקודת השותפויות, למסור לכל שותף חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות.
114. בהקשר זה אציין כי מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה על מנת שניתן יהיה לבסס עילת פירוק על אובדן אמון לא די באובדן אמון סובייקטיבי אלא שדווקא משום כך אין ממש בטענתם לפיה לא ניתן היה להסתפק בעדותה של המבקשת 1 ונדרש היה לשמוע את כלל המבקשים.
115. נסיבות אלה מקימות, לטעמי, עילה לפירוק השותפות גם על יסוד הוראת סעיף 45(4) לפקודת השותפויות לפיו רשאי בית המשפט להורות על פירוק השותפות, על פי בקשת שותף, מקום בו "אחד השותפים, שאיננו המבקש, מפרק במזיד או דרך קבע את הסכם השותפות, או מתנהג בעניינים אחרים הנוגעים לשותפות בדרך שאין לשותפים האחרים אפשרות מעשית סבירה להמשיך עמו בניהול עסקי השותפות". אמנם, בשותפות מוגבלת, אין השותפים המוגבלים שותפים בניהול עסקי השותפות ובמובן זה, כפי שטוענת המשיבה, אין חשש כי השותפות תיקלע ל"מבוי סתום" אלא שלטעמי בהיעדר אמון, שהוא היסוד והתשתית ליחסי השותפות, נמנעת גם האפשרות המעשית הסבירה להמשיך לקיים את השותפות.
116. אפנה עתה לטענות שעניינן בשיקול דעת בית המשפט במתן הסעד ובטענה להיעדר הצדקה לתתו בנסיבות המקרה דנן. אלה הועלו בשלושה הקשרים - האחד, רצונם של השותפים המוגבלים, השני, הטענה כי הליך הפירוק מנוגד לאינטרס השותפים המוגבלים והשלישי, הטענה לפיה אין מקום ליתן צו פירוק שעה שהנכס של השותפות המוגבלת כבר נמכר והפעילות היחידה שנותרה בשותפות עניינה בפעולות להעברת כספי תמורה המכירה לחשבון השותפות המוגבלת וחלוקתם למשיבים, זאת בין היתר מאחר ומתן צו הפירוק ישית על השותפות הוצאות ניכרות.
117. אשר לרצונם של השותפים המוגבלים יצוין כי לכתחילה היוו המבקשים כ-40% מהשותפים המוגבלים. בהחלטה מיום 3.5.2023 ניתנה הוראה בדבר משלוח הודעות ע"י MHR לכלל השותפים המוגבלים "בנוסח שהוסכם בין הצדדים...  [בהן] יובהר כי זכותו של כל שותף מוגבל להתייצב לדיון ולהביע עמדתו בבקשה, בכפוף להגשת התנגדות או הסכמה מאומתת בתצהיר...".  ביום 3.1.2024 הגישו המבקשים לתיק בית המשפט 17 תצהירים של שותפים נוספים התומכים בבקשת הפירוק ומנגד הגישה המשיבה 5 התנגדויות של שותפים, ארבעה מתוכם ללא תצהיר תומך.  יצוין כי המשיבה לא חלקה על אותנטיות התצהירים שצירפו המבקשים ולא ראתה צורך בחקירת מי מהם.  היא אף לא נקבה בשמו של מי מהמבקשים המקוריים שברצונה לחקור, זולת המצהיר מטעמם. 
118. משמעות הדבר היא כי למעלה מ-70% מהשותפים המוגבלים הביעו פוזיטיבית את רצונם בפירוק השותפות בהסתמך על נימוקי הבקשה. בנסיבות אלה יש קושי של ממש לקבל את טענת המשיבה בעניין זה או בעניין ההוצאות הכרוכות בהליך הפירוק, הנגרעות מחלקם של השותפים המוגבלים עצמם.
119. אשר לטענה שעניינה השפעתו הנטענת של מולר, אליו פנו המבקשים לקבל מידע לצורך עריכת הבקשה, אין להבין כיצד מן הטענה כי אין ליתן אמון במולר, גוזרת MHR כי יש ליתן אמון דווקא בה ובמנהליה - בפרט בהינתן שאותם מנהלים ממש הם מי שראו לנכון להתקשר עם מולר ועל רקע הממצאים שלעיל באשר לאופן התנהלותם מול השותפים המוגבלים.
120. אף לא מצאתי ביסוס לטענה לפיה המבקשים פועלים בשליחותו או מטעמו של מר מולר או מופעלות על ידו כ"בובות על חוט" כטענת המשיבה. איני רואה כל פגם בכך שהמבקשים, בצר להם ומתוך תחושה (שהתבררה כנכונה) כי לא נמסר להם מלוא המידע בנוגע להשקעותיהם, פנו לשותף הגרמני בבקשה לקבלת מידע בנוגע לכספיהם הם.  ממילא גם המידע שנמסר להם על ידי מולר, במלואו, התברר כמידע נכון ומדויק ולא נסתר על ידי המשיבה.  המשיבה מנגד לא הניחה ולו ראשית ראיה לכך שמר מולר הוא העומד מאחורי הגשת הפירוק או כי המשיבים מופעלים על ידו.
121. אשר לטענה כי אין שום טעם בפירוק השותפות שכן כל שנותר הוא להעביר את הכספים המצויים כבר בחשבון השותפות בגרמניה ארצה כך שמינוי מפרק יגרום נזקים אדירים, בעיקר למבקשים אציין כי טענה זו מתעלמת מכך ששלב עריכת ההתחשבנות וחלוקת הכספים, בפרט בשותפות שהוקמה מראש לתקופה מוגבלת ולמטרה מוגדרת ושעה שהעברת התשלומים השוטפים נפסקה זה מכבר, הוא שלב עיקרי ומרכזי בפעילותה כמו גם מכך שמי שכאמור נושא בעלויות אלה הם, בסופו של יום, השותפים המוגבלים עצמם אשר רוב מכריע מקרבם תומך בפירוק השותפות.
122. לבסוף אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבה לפיה סעד הפירוק הוא סעד דרסטי שאין מקום לתיתו בנסיבות העניין זאת מש"בניגוד להיותו של הפירוק "סעד דראסטי" בעולם של דיני החברות, הרי שזוהי ברירת המחדל בעולם של דיני השותפויות" (עניין הרמולין, לעיל, בפסקה 24). אמנם, חיסול עסקיה של שותפות בעקבות פירוקה, "יכול להיות בעייתי ביותר, בין השאר, מאחר שהשותפות עוסקת לעתים קרובות בפרויקטים, או בהליכים בעלי אופי נמשך, שעלולים להיפגע מחיסול העסקים המלא" (עניין הרמולין, לעיל, בפסקה 28) ואולם בענייננו, נושא השותפות איננו שותפות מקצועית או עסק אחר בעל קיום מתמשך שעל ההתקשרויות עמו נסמכים גורמים אחרים שאינם צד לדיון אלא מדובר בשותפות ש"נתכוננה לשם עסק אקראי יחידי או קיבולת יחידה", וככזו, על פי כלל ברירת המחדל הקבוע בסעיף 41(א)(2) לפקודת השותפויות, מתפרקת ב"בהסתיים העסק או הקיבולת".  בענייננו, נכס המקרקעין בו השקיעה השותפות נמכר ואין בפירוק השותפות לפגוע בעסקיה.
123. לאור האמור לעיל אני סבורה כי מתקיימת עילה לפירוק השותפות ובהיעדר טעמים מספיקים שלא לצוות על פירוק השותפות, ניתן בזאת צו לפירוקה.
124. בכל הנוגע לזהות המפרק קובע סעיף 64(ב) לפקודת השותפויות כי "הוחלט על פירוקה של שותפות מוגבלת, יפרקו השותפים הכללים את עסקיה, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת". ברי כי בנסיבות העניין ולנוכח עילות הפירוק, אין מקום להותיר את פירוק השותפות המוגבלת בידי השותף הכללי ויש מקום למנות כונס לנכסי השותפות אשר יפעל לכינוס נכסיה, סילוק חובותיה וחלוקת העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם.
125. במסגרת בקשת הפירוק עתרו המבקשים למינויו של עו"ד ממשרדו של ב"כ כמפרק ואולם לאור הערות שעלו במסגרת הדיון בבקשה הם חזרו בהם מבקשתם זו ובמסגרת סיכומיהם עתרו למינויו של רו"ח יצחק (איציק) עידן לתפקיד. לסיכומיהם צורפה הסכמה של רו"ח עידן להתמנות לתפקיד ובנוסף הצהיר הוא כי אין לו כל אינטרס בשותפות או בשותף הכללי בה ואין ניגוד עניינים במילוי תפקיד מפרק או כונס נכסים לשותפות לבין איזה מענייניו האחרים.  לאור ניסיונו של רו"ח עידן, לרבות כבעל תפקיד בהליכי פירוק, אני נעתרת לבקשה ומורה על מינויו של רו"ח יצחק (איציק) עידן ככונס לנכסי השותפות המוגבלת.
126. המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו בסכום כולל של 50,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד אייר תשפ"ה, 12 מאי 2025, בהעדר הצדדים.