18. אשר לחלופה של הקמת מתחמים לאחסון וצריכת חמץ מחוץ לשטחי הבסיס, חלופה שנבחנה על-ידי הצוות שמונה על-ידי הרמטכ"ל ונדחתה – גם העותרים דוחים חלופה זו. לעמדתם, חלופה זו אינה מספקת פתרון הולם לשמירה על זכויות החיילים,
--- סוף עמוד 16 ---
שעה שאלה נדרשים לצאת מגדרות הבסיס בכל עת שהם מבקשים לאכול ממזונם הפרטי. לפיכך, מדובר, לטענתם, "בפתרון שאינו אלא גרוטסקה, שראוי היה שלא [י]וצג".
19. ולבסוף, שבים העותרים על טענתם כי ההסדר הקיים פוגע בזכויות יסוד באין סמכות. לטענתם, גם אם ההסדר נקבע לפני שנים רבות – עדיין, אופן יישומו השתנה בשנים האחרונות, באופן פוגעני; ומכל מקום, גם נוהג עתיק יומין, אינו מצדיק פגיעה בזכויות יסוד. אשר לטענת המשיבים כי ההסדר חוסה תחת פסקת שמירת הדינים, טוענים העותרים כי פקודות הצבא הינן לכל היותר בגדר דין "שווה ערך נורמטיבי לתקנות", ועל כן פסקה זו אינה חלה בעניינן ויש לבחנן בהתאם לפסקת ההגבלה הביטחונית. כן שבו העותרים על טענתם כי הפגיעה בזכויות החיילים אינה מידתית, והוסיפו כי היות המערכת הצבאית כופה מטבעה, אינה מקלה עם פגיעה זו, אלא להיפך – היא דורשת הקפדה יתירה על זכויות החיילים, מקום בו תכליות הצבא אינן מחייבות פגיעה בהן.
בקשת ההצטרפות
20. למען שלמות התמונה יצוין, כי הוגשה בקשת הצטרפות לעתירה כידיד בית המשפט מטעם איגוד הישיבות הגבוהות, מכינות קדם צבאיות, איגוד ישיבות ההסדר, תנועת הקיבוץ הדתי, פורום צבא העם לישראל ופורום המדרשות המגייסות. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של השופט א' שטיין מיום 24.1.2023, תוך שצוין כי "בבואנו להחליט בעתירה, טוב נעשה אם נעיין בכתובים שהמבקשים הניחו לפנינו". בתמצית אציין, כי המבקשים טענו, בעיקרו של דבר, כי קבלת העתירה והפיכת הצו למוחלט תתרום לשחיקה משמעותית באופייה ובצביונה היהודי של המדינה, וכן לפגיעה בחופש הדת של המשרתים בצה"ל המבקשים לשמור על מצוות חג הפסח. כן צוין כי קבלת העתירה תפגע במרקם העדין בצבא, בצביונו היהודי, בלכידות היחידתית ובערך הרעות, ובכך תסכל את מעמדו כצבא העם.
דיון והכרעה
21. הסוגיה הטעונה הכרעה בעתירה שלפנינו היא חוקתיות האיסור הגורף על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל במהלך חג הפסח. הצו על-תנאי שניתן תחם את הדיון בתוקפו של האיסור לשתי סוגיות מרכזיות: האחת – תחולתו בזמן של האיסור, ובאופן
--- סוף עמוד 17 ---