39. חוק מסמיך נוסף הרלוונטי לענייננו הוא פקודת מאכל כשר לחיילים, אשר נחקקה, כפי שצוין בפתח הדברים, על-ידי מועצת המדינה הזמנית עם קום המדינה. פקודה זו קובעת, כי "לכל החיילים היהודים בצבא-הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר" (סעיף 1 לפקודה). סעיף 2 לפקודה מוסיף וקובע כי "שר הבטחון ושר הדתות ממונים על ביצוע פקודה זו". לשם יישום פקודה זו, נקבעו בפקודות הצבא הוראות שונות שנועדו לאפשר לצה"ל לעמוד בחובתו החוקית להבטיח לחייליו מאכל כשר. בכלל זה, נקבעו הוראות הנוגעות לאופן השמירה על הכשרות במחנות צה"ל ובמתקניו, בכל ימות השנה ובחג הפסח, וכן הוראות הנוגעות לאופן הפיקוח על הכשרות בצה"ל, בהלימה להוראות חוק איסור הונאה בכשרות (ראו: הפ"ע כשרות המזון; פקודת מטכ"ל 34.0102 "כשרות – עובדי מטבח"; פקודת מטכ"ל 34.0103 "תקנות הכשרות במטבחים הצבאיים"; פ"מ תקנון הכשרות).
--- סוף עמוד 28 ---
40. בהקשר לדרישת ההסמכה, טוענים העותרים כי הוראות סעיף 2א לחוק השיפוט הצבאי אמנם מסמיכות את גורמי הביטחון לקבוע הוראות הנוגעות לארגון, מינהל ומשמעת, ולהבטחת פעילותו התקינה של הצבא. עם זאת, לטענתם, מקום שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד – אין די בכך, ונדרשת הסמכה מפורשת בחוק המסמיך. אשר לפקודת מאכל כשר לחיילים נטען, כי זו עוסקת בכשרות המזון המוגש על-ידי צה"ל, ואינה יכולה להוות בסיס משפטי לכפיית כשרות בהתייחס למזון פרטי שהובא על-ידי החיילים לבסיסם. דין טענות אלה להידחות.
אשר לטיב ההסמכה הנדרשת בנסיבות בהן מתקיימת פגיעה בזכויות יסוד של חיילי צה"ל – בעוד שפסקת ההגבלה הכללית, המעוגנת בסעיף 8 לחוק היסוד, דורשת כי הפגיעה בזכויות תהיה "לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו" – פסקת ההגבלה הביטחונית מסתפקת בכך שהפגיעה בזכויות תהיה "לפי חוק". ההבדל הלשוני בין הוראות מקבילות שבאותו חוק-יסוד, מעיד, לכאורה, שלעניין הפגיעה בזכויותיהם של המשרתים בכוחות הביטחון, ויתר המחוקק על הדרישה להסמכה מפורשת, והסתפק בהסמכה כללית. שאלה זו הועלתה בעניין צמח אך הושארה בצריך עיון (שם, בעמ' 264), ומאז טרם הוכרעה בפסיקה. בספרות המשפטית הובעה הדעה כי לנוכח לשון החוק ואופיו של הנושא, אין מקום לנקוט גישה פרשנית הדורשת כי ההסמכה לפגוע בכל היבט של זכות החייל תיקבע במפורש בחוק – גישה ההופכת, הלכה למעשה, את כל פקודות הצבא, כמו גם פקודות המשטרה, לבלתי חוקתיות. כך סוכמו הדברים על-ידי אהרן ברק: